25 C
תל אביב
21 ביוני 2024
ליכודניק
דעות

כצ’לה, תתפכח!

משה שפיבק מלמד את כצה’לה שיעור במספרים פוליטים מוחלטים ולא חלקיים

בטור אישי שפרסם ח”כ יעקב כץ (כצ’לה) מ’האיחוד הלאומי’ בעיתון ‘בשבע’, שוב התבטא כצל’ה על מחנה פוליטי פוטנציאלי שיהווה אלטרנטיבה שלטונית אמיתית לליכוד בימין. נכון, זו רק קדנציה ראשונה לכצ’לה, אך הוא ממש לא טירון פוליטי. הוא אפילו העיד על עצמו בכמה הזדמנויות כי במשך תקופה ארוכה היה אחד מן המקורבים ביותר לאריאל שרון. אך משום מה לא נתן כצ’לה את דעתו על הניסיון המר של הקמת אלטרנטיבות שכאלו.

 

ב-1999, היו מי שחשבו, כי לקחי הפיצול של 1992 הופקו. כל הכוחות הימניים שהתאכזבו מהליכוד והמפד”ל חברו ל’מולדת’, הקימו את ‘האיחוד הלאומי’- חשבו שיהפכו אלטרנטיבה לנתניהו והליכוד שהלכו לוואי ומסרו את חברון. ומה קרה? נכון, הליכוד נפל, אבל בשורה התחתונה, הליכוד קיבל 19 מנדטים ו’האיחוד הלאומי’ רק 4. זכורה אמרתו של השר בני בגין, שבעקבות הכישלון ההוא פרש מן הפוליטיקה והצהיר “אינני מעוניין להיות שליח ציבור בלי ציבור”.

 

ב-2006, היה השידור החוזר. הפעם, הגדילו לעשות ב’איחוד הלאומי’ וחברו לאופן חד-פעמי ויוצא דופן למפד”ל. הליכוד היה במצב הרבה יותר קשה מאשר ב-1999. מבחינה אידיאולוגית- ההתנתקות. מבחינה פוליטית- הקמת ‘קדימה’. שוב דיברו על כך שהליכוד לא יכול להוביל את הימין, לפחות לא מבחינת המדיניות שהוא מבצע. והנה, עם כל האחדות ועם כל המצב שהליכוד הגיע אליו- 12 מנדטים, שוב לא הצליחה ‘האלטרנטיבה’ להתרומם ונותרה עם מספר חד-ספרתי של מנדטים.

 

בשנים שלאחר מכן, עשו רבים מבני הציונות הדתית חשבון נפש באשר למקומם הפוליטי, מאוכזבי ליכוד רבים שבו הביתה וגם כאלו שבאופן קבוע הצביעו ב’ או ט’, החלו להימאס מההשתייכות למפלגת נישה. שיא המיאוס היה בניסיון להקים מסגרת פוליטית חדשה שתשיב הביתה את אותם מצביעים פוטנציאליים שברחו לש”ס ולליכוד- ניסיון שכשל בגדול והעמיד את הפוליטיקה הדתית-לאומית במלוא מערומיה.

 

מנגד, הציג הליכוד גלריה מכובדת של חמישה דתיים ב-30 המקומות הראשונים, ובאותה נשימה גם מועמדים שאינם חובשי כיפה שאינם מסתירים את דעותיהם הכתומות מאוד (דנון, לוין ועוד) ואת התוצאות ראינו בבחירות. אני רוצה להביא דוגמה מעיר מגוריי- בית-שמש- עיר שמוצגת בתקשורת כעיר מתחרדת, אך בהחלט מהווה אינדיקציה לתהליכים הפוליטיים שעוברים על הציבור הדתי-לאומי. ב-2006, לאחר ההתנתקות, קיבלה הרשימה המשותפת לאיחוד הלאומי והמפד”ל 19%, לעומת 11% שקיבל הליכוד. ב-2009, קיבלו האיחוד הלאומי והמפד”ל יחד 14%, לעומת הליכוד שזינק ל-22%. במלים אחרות, הליכוד הכפיל את כוחו, כאשר כמחצית מן הקולות החדשים ‘שאב’ מהציבור הדתי-לאומי, שאיבד כרבע מכוחו. בבחירות המוניציפאליות, מול מועמד מש”ס (משה אבוטבול) שזכה לתמיכת כל החרדים וניצח, ניצב מועמד של הציבור הדתי-לאומי (שלום לרנר), שזכה בכ-30% תמיכה, הגדיל את כוחו של הציבור הדתי-לאומי במועצת העיר ולאחר מכן שובץ ברשימת הליכוד כנציג אח”י. מועמד נוסף היה איש ליכוד מובהק (דניאל וקנין), ראש עיר מכהן, שבמקרה חובש כיפה סרוגה…

 

אז איפה הטעות?

 

כאשר באים לבחון את הפוליטיקה של הציונות-הדתית, יש להגדיר בכלל מהי ציונות דתית. האם ציונות דתית זה רק כאלו שלמדו בישיבה תיכונית/אולפנה, ישיבת הסדר/שירות לאומי, מסגרת אקדמית דתית ומתגוררים בגטו דתי-לאומי בקו הירוק או מחוצה לו, היו בתנועת נוער דתית ולובשים בשבת חולצה לבנה שקנו בחנות של ‘פרויליך’ בפתח-תקווה? או שמא ציונות דתית זה גם כאלו שלמדו בתיכון מקיף-מקצועי, שירתו בצה”ל ללא פרק ישיבתי, מתגוררים ביישובים מעורבים ולובשים בשבת חולצות שחורות של ‘קסטרו-מן’? הרי מקימי ‘הבית היהודי’ רצו ‘להחזיר אותם הביתה’ אך רק שכחו לתת להם ייצוג והתוצאה- 3 מנדטים!

 

פעם שאלו את ד”ר יוסף בורג המנוח, מנהיגה המיתולוגי של המפד”ל, האם הוא יותר דתי או יותר לאומי, והוא ענה שהוא המקף המחבר ביניהם. זו אולי הייתה תשובה טובה לתקופתו, אך לא לימינו. זה בעצם כמו שישאלו מישהו מה הוא מעדיף להיות, הקפה או הסוכר והוא יענה ‘הכפית’. אם ‘ציונות’ זו הכרה בכך שמדינת ישראל והציונות המדינית היא האלטרנטיבה הטובה ביותר (לא הכי פחות גרועה) ל-2000 שנות גלות (עד לביאת גואל צדק כמובן) וכמובן זכותנו להתיישב בכל מקום בארצנו, ואם ‘דתית’ הכוונה לשמירת זהותה היהודית של המדינה, הרי שמטריית הציונות-הדתית יכולה כיום להכיל יותר מחצי מדינה ורבים שאינם חובשי כיפה יכולים להיקרא ציונים-דתיים, ולכן אין מנוס מן העובדה כי רק במסגרת פוליטית גדולה ניתן ליישם את האידיאולוגיה בו דוגלת הציונות הדתית. יש רק מסגרת אחת כזו היום, והיא נקראת הליכוד- כל מי שלא הפנים זאת בעצם מעניק כוח לפוליטיקאים שהייתי מכנה אותם ‘שמאל לתאווה’ ולא ‘שמאל להכעיס’ (למי שלא הבין את המינוח המשנאי אסביר, כי ‘שמאל לתאווה’ הוא כזה הדוגל באידיאולוגיה ימנית, אך בקלות רבה הנסיבות זורקות אותו שמאלה, זאת בניגוד ל’שמאל להכעיס’, שמלכתחילה דוגל באידיאולוגיה שמאלנית).

 

צודקים כצ’לה וחבריו בכך שפעם אחר פעם רואים בני הציונות הדתית את ביתם הפוליטי בליכוד ופעם אחר פעם מקבלים סטירת לחי בדמות ‘התנתקות’, ‘הקפאה’ או כל מינוח מכובס אחר לפגיעה בהתיישבות. אינני רואה בהישארות בליכוד בבחינת הגשת הלחי השנייה ולא רק בגלל שכבר לא נותרו לחיים בלתי-סטורות, אלא בגלל אנשים כמו כצל’ה וחבריו, שבמאבקים הגדולים ביותר וברגעים הקשים מכל, נטעו בנו את התקווה כי ‘עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה’.

 

שמעתי פעם סיפור על מרן ‘החפץ חיים’ ז”ל, שבשעה שכתב את חיבורו הגדול ‘משנה ברורה’, שאל אותו בנו “אתה כותב וכותב כל הזמן ומי יודע אם תספיק ליהנות קצת ממה שכתבת”. הוציא ה’חפץ חיים’ את בנו החוצה, אל גבול העיירה, והראה לו את הפועלים העמלים על בניית מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית, החוצה את האימפריה הרוסית לרוחבה ואמר לו “הפועלים הללו לא ייהנו מפרי עמלם, אך מתוצאות עבודתם ייהנו דורות רבים ופני המדינה ישתנו”.

 

להנהיג מדינה על-פי אידיאולוגיה ימנית זה לא פשוט. לשמאל יש לוקסוס. יש קשיים? אין בעיה! נעשה הסכם שלום, האמריקאים ישפכו עלינו כסף ונהיה מדינה ‘שכיף לחיות בה’. אך מה לעשות, ‘ארץ ישראל נקנית בייסורים’ ולא כל מי שעובר מסך יכול גם לעבור בקלות את החדר הסגלגל. ואם במפלגה שלך, בסיס הכוח הפוליטי העיקרי שלך, אין דבקות אמיתית ועיקשת באידיאולוגיה אותה נבחרת להוביל, זה לא פשוט יילך, ולכן אין מנוס מאשר להציב את מיטב הכוחות הכתומים בליכוד דווקא ולא במפלגות קטנות.

 

אין לי ספק, הדרך תהיה קשה, עוד תהיינה פגיעות בהתיישבות, יהיו ניסיונות לדחוק את רגליהם של כתומים כדוגמת משה פייגלין, אך תמיד צריך לזכור ‘עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה’ ואנו רק צריכים לענות על השאלה, האם אנו רוצים להשאיר תשתית של דרך לדורות הבאים, או כמו כל הפוליטיקאים הקטנים- לראות תוצאות כאן ועכשיו. כשמדובר באידיאולוגיה גדולה ולא פשוטה ליישום, כמו למשל שלמות הארץ- לא תעזור הפוליטיקה הקטנה. כצ’לה, אתה לא אדם קטן, נתת מגופך ממש למען ארץ-ישראל, באיזו פוליטיקה אתה רוצה להיות? איך אתה רוצה שיזכרו אותך? הנה, עברנו עכשיו תקופה ארוכה של הקפאה ואולי עוד חודשיים נוספים של הקפאה לפנינו רחמנא ליצלן. בבית שלך בבית-אל לא יכולת לשים פרגולה! והנה, בבית הפוליטי שלך המשפחה גדלה, המשימות גדלו, צריך בית פוליטי גדול, אל ‘תקפא’ בחשיבה!

 

המודל של מנחם בגין

 

מנחם בגין הוא דוגמה לעקשנות פוליטית. במשך שנים לא האמינו שיש אלטרנטיבה פוליטית לתמנון ושמו מפא”י. אפילו אחרי המחדל הקולוסאלי של מלחמת יום הכיפורים קיבל המערך 51 מנדטים! אבל בגין האמין, התעקש, התמיד וגם ניצח. נכון, כבר בקדנציה הראשונה הוא הוכיח שרק הליכוד יכול… לעקור יישובים, אבל על המורשת הפוליטית שהותיר מנחם בגין ניתן לבנות קומה נוספת, את האמונה שהליכוד יכול לא רק לנצח בבחירות, אלא גם לשלוט וליישם את האידיאולוגיה שבשמה נבחר. האם זה יקרה בימינו ובחיינו, כצ’לה? את זה רק בורא עולם יודע, אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות.

 

המודל הש”סניקי

 

במשך שנים רבות ישבה הציונות הדתית על צמתים פוליטיים חשובים. בחצי יובל האחרון איבדה הציונות הדתית את המעוזים הללו לטובת ש”ס. מנהיגי ציבור הכיפות הסרוגות יכולים לזעוק עד מחר שבניו מובילים בצבא, באקדמיה ובשוק העבודה, אך בפוליטיקה ש”ס עושה לנו בית-ספר. מסתבר, שבכל הקשור לנעשה בליכוד, גם שם הציבור הש”סניקי לא מפסיק לבחוש. רחמים מלול, לשעבר סגן יו”ר הכנסת מטעם ש”ס, הוא היום ראש עיריית רחובות מטעם הליכוד. גבי אלבז, ‘זמר הבית’ של ש”ס, התמודד בפריימריז בליכוד. ויש עוד דוגמאות רבות. לאחרונה פורסם כי הרב מאזוז קרא לחסידיו להתפקד בליכוד. ישנה קונספציה לה שותפים רבים במערכת הפוליטית (כולל בש”ס), לפיה בתוך כמה שנים ש”ס תתפוגג. יש כאלו שעדיין נאחזים בקרנות המזבח, כאלו שקוראים לחדש את הברית ההיסטורית עם ‘אגודת ישראל’ ויש כאלו שמבינים שצריך לעלות קומה ולהיות חלק ממפלגת שלטון. אינני קורא חלילה לתחרות בין הכיפות הסרוגות ובין הציבור הש”סניקי בכל הקשור להשתלבות בעמדות בכירות בליכוד, אדרבה, אני מברך על כל אחד ואחת המצטרפים לליכוד ובלבד שלא ישמיעו קולות נוסח קדימה ומרצ. זו דוגמה עד כמה יכולה מפלגה כמו הליכוד להכיל סוגים שונים של אנשים, ותאמינו לי, יש מקום לכולם. את הדוגמה הש”סניקית הבאתי רק כדי לומר ‘YES, WE CAN’. אתה הבנת את זה כצ’לה?

 

על הכותב

משה שפיבק, יליד אנגליה (1972), חבר בצוות התגובות של הליכוד ועורך מקומון בבית-שמש. בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית וניהול משאבי אנוש מהמכללה למינהל. למד בישיבת ‘הדרום’ ברחובות ובישיבת ההסדר ‘הכותל’ בירושלים. שירת בצה”ל ביחידת הקישור ללבנון והשתתף במלחמת לבנון השנייה כחייל מילואים באוגדת הצנחנים. תושב בית שמש, נשוי לאורית, מורה במקצועה, ואב לשלוש בנות.

 

 



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

צבי ברזל (קקטוס) הלך לעולמו

אריק זיו ויזר

נקודה למחשבה : בסופו של יום – שונאים האחד את השני בלי אהבה

אריק זיו ויזר

לחרות משעבוד ואלילות

אריק זיו ויזר

האמת של התנגדות המפלגות החרדיות לשוויון בנטל

אלי חזן

חבל שביבי לא דמוקרט כמו בן גוריון

עובד קראוס

המנהיג וארבעת הגמדים

אלי חזן
דילוג לתוכן