ספר מקיף של אנטוני ביוור על הפלישה לנורמנדי מביא את הסיפור המרתק של שני הצדדים ל”יום הארוך ביותר”. מאת אלי חזן
בתחילת חודש יוני 1944 שרר שקט בחופי נורמנדי שבצרפת הכבושה תחת שלטון גרמני. היום אנו יודעים כי היה זה השקט שלפני הסערה. שכן, בלילה שבין 5 ל – 6 ביוני החלו לנוע מחופיה הדרומיים של בריטניה לכיוון חופי נורמנדי, הן באוויר, הן בים והן ביבשה, מעל 150.000 חיילים, מעל 12.000 כלי טיס וכמעט 7.000 כלי שיט למה שיהיה מבצע הפלישה הגדול בהיסטוריה שייוודע לימים כמבצע “אוברלורד”.
הפלישה לנורמנדי שזכתה לכינוי “היום הארוך ביותר”, היא למעשה המבצע הצבאי שזכה ככל הנראה לתיעוד הרב ביותר באומנות. לא רק בספרות אלא גם בקולנוע, בטלויזיה ואפילו במוזיקה. בסוף שנות ה – 90 התפרסם הסרט “להציל את טוראי ראיין” וזמן קצר לאחריו קצרה הסדרה “אחים לנשק” הצלחה רבה. שתי היצירות המוסרטות הללו של סטיבן שפילברג וטום הנקס הצליחו לעורר עניין רב הודות בעיקר לאותנטיות שבה נעשו. כאמור, גם במוסיקה נכתבו שירים על המבצע ועשויה להפתיע העובדה כי הנושא מופיע בעיקר בז’אנר הרוק הכבד : כך להקת IRON MAIDON עם שירם THE LONGEST DAY, להקת SABATON השבדית עם שירם PRIMO VICTORIA ולהקת SLAIR עם שירם MANDATORY SUICIDE.
מכל מקום, המספרים הקשורים לפלישה גדלו במשך הזמן והפכו למספרים תעשייתיים. לאחר חודש של קרבות כבר נחתו בחופים יותר ממיליון חיילים, יותר מ – 200.000 כלי שינוע וכמעט מיליון טונות של ציוד. הואיל ולא מדובר רק במספרים המוניים ניתן את הפלישה עצמה לבחון בשלל היבטים תוך גם בחינת הסיפורים האנושיים שמאחורי הפלישה. זה בדיוק התפקיד שלקח על עצמו הסופר אנטוני ביוור והוא עושה זאת היטב בספרו החדש “6 ביוני 1944 – הפלישה לנורמנדי”.
ביוור מוכר היטב לקהל הקוראים הישראלי, בייחוד לאלו המתמקדים בקריאה בספרי עיון. הוא היסטוריון של המאה ה – 20, מומחה לתולדות מלחמת העולם השנייה. חלק מספריו הרבים תורגמו לעברית וניתן לזהות בהם כתיבה המשלבת בין התרחשויות צבאיות לבין התרחשויות אנושיות באירועים להם משמעות היסטורית מרחיקת לכת. כך עשה בספריו “סטלינגרד”, “נפילת ברלין – 1945″ ו”מלחמת האזרחים בספרד” מחד ו”פריס לאחר השחרור” ו”תעלומת אולגה צ’כובה” מאידך. מבחינה זאת, ספרו החדש איננו יוצא דופן אלא ממשיך את הקו המוצלח שאותו התווה.
ביוור מגולל בצורה כרונולגית אך מפורטת את מרבית השתלשלויות העניינים מרגע קבלת ההחלטה על היציאה לפלישה, עבור דרך ההתארגנויות, ההתלבטויות, הקרבות, הויכוחים, הסיפורים המזעזעים אך גם המופלאים ועד ההגעה לפריס, דבר שסימל אולי יותר מכל את מחיקת החרפה הצרפתית מהכניעה המבישה לנאצים ביוני 1940.
הספר הוא ספר מקיף ומפורט. דומה כי ביוור, כמו בשאר ספריו, ביצע עבודת מחקר מדוקדקת ומעמיקה. עיקר ייחודו הוא שהחיבור מביא את הסיפור של שני הצדדים של המתרס : מצד אחד בעלות הברית ואילו מאידך, הצד הגרמני. כך למשל הוא מקדיש פרק נרחב לניסיון ההתנקשות בהיטלר – “קשר ה – 20 ביולי” והמשמעויות הנרחבות שלו במלחמה. מאידך אפשר למצוא בספר גם את תיאורו של שורש הקונפליקט המוגבל שיצר שארל דה גול עם המעצמה -הווה אומר ארצות הברית- שעשרות אלפים מבניה נפלו עבור האומה – הווה אומר צרפת -אותה הוא הנהיג בצורה מעוררת הערצה אך מרגיזה ומקוממת.
ספרו של ביוור עוסק אם כן, באופן בלתי נמנע כתוצאה של התרחשויות המאה ה- 20, בתעשיית ההרג העולמית והספר החדש הוא סוג של פרק נוסף בעלילות הללו. כמו קודמיו הוא מצליח לתאר בצורה אותנטית את ההתרחשויות מנקודת ההתחלה שבה בחר – הווה אומר – קבלת ההחלטה לצאת למערכה ועד לנקודת הסוף שבה בחר – כיבוש פריס. יותר מכך, קריאה בספרו של ביוור גורמת להתלבטות עמוקה בבחירה שבין התיאור הספרותי של האירועים לבין התיאור הקולנועי. קריאה של הספר וצפייה בסרט ובסדרה מעוררות שאלות השוואתיות ומפעילים את הדמיון. ואולם, חובה עלינו לזכור כי בעוד התמונות המצולמות ב”להציל את טוראי ראיין” וב”אחים לנשק” מביאות את הסיפור של צד אחד הוא הצד הטוב – האמריקאי – הרי שביוור נוגע גם בצד שכנגד ולנו נשאר, עד כמה שזה יישמע טראגי – אירוני, רק להנות.
“6 ביוני 1944”, אנטוני ביוור, מאנגלית : רפאל קינן, הוצאת בונוס יבנה, 538 עמ’.
פורסם לראשונה במגזין טיים אאוט תל אביב, 6-20 באוקטובר 2011, עמ’ 176. למאמר המקורי לחצו כאן
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
