לא מספיק להיות פעיל פוליטי בליכוד, ללכת לכנסים או לעמוד מעל פודיום הנואמים. במקרה שנבחרת לכנסת מתאם הליכוד זה אומר שאתה חלק ממשהו עם משמעות מחייבת. להיות נבחר ציבור של הליכוד שונה מלהיות נבחר ציבור במפלגה אחרת.
למפלגתנו יש D.N.A מושרש ושורשי שנטועים עם תפיסות עולם אידאולוגית, תרבותיים ועמוקים שנבנו ביסודיות ולכן את מאמרי אקדיש להגותו של מורנו ומנהיגנו זאב ז’בוטינסקי.
לא על כל השאלות נצליח לענות כבר במאמר אחד לכן בחרתי ללכת על שורת מאמרים העוסקים במורשת ובתפיסה האידאולוגית מזאב ז’בוטינסקי ועד לראש הממשלה בנימין נתניהו.
אני מאמין שזה חיוני לנו כמפלגה וכתנועה שמייצגת משהו עמוק ואוי לנו ללכת למחוזות רחוקים שמבזים את נשמתנו ואת שורשי העץ עליו כולנו יושבים.
בשנת 2005 התשס”ה התקבל בכנסת חוק זאב ז’בוטינסקי שמטרותיו “להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של זאב ז’בוטינסקי, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני.”
לצערי חוק זה לא מיושם כפי שהייתי רוצה שיתקיים כמו כן בארגון אם תרצו דרך ח”כ עודד פורר מישראל ביתנו מקדמים הצעת חוק להגות ציונית ומבקשת לייצר לסטודנט אפשרות ללמידת הרעיון הציוני והשאלות העוסקות בערכי המוסר והלאום עליהם מבוססת החברה הישראלית. על מנת שיכירו הסטודנטים בישראל את הגותו של ז’בוטינסקי ואחרים.
אחד הפעולות הראשונות של ז’בוטינסקי היא החשיבות לחינוך העברי למעשה בכך הוא התחיל את פעילותו הציונית ברוסיה. הוא היה בין היחידים בקרב מנהיגי הציונות, אשר ראה בשימוש בעברית מטרה עליונה. עם בנו דיבר אך ורק עברית. הוא סבר שכל ציר לקונגרס הציוני חייב לדעת עברית, ולא היה יכול לשאת את החרפה שהיידיש הייתה הלשון הרשמית של הקונגרס. ז’בוטינסקי הטיף להשלטת השפה העברית בתור שפת הוראה כללית בכל בתי הספר. לדעתו לא ניתן היה להקנות ערכים לאומיים באמצעות כלים זרים. רק בהשרשת מושגים לאומיים ניתן יהיה להחדיר את תודעת העברית ללב היהודים. הצעתו הייתה מהפכנית, ולא התקבלה על ידי רוב המנהיגים היהודים, אשר ראו בו “בעל דמיונות”, והוא נשאר בודד במערכה.
מאבק נוסף עליו שקד היה הרעיון לייסוד אוניברסיטה עברית בארץ ישראל.
“החייאת העברית בעולם הגויי מוסיפה כבוד לציונות, מגבירה את כוחה הפוליטי, עשו ניסיון בעצמכם אם תמצאו הזדמנות לכך. קחו גוי פשוט, תנו לו להקשיב לשיחה בעברית, תחכו עד שישאלכם ‘איזו שפה היא זאת?’ תענו בקיצור: ‘שפת התנ”ך ‘ – ותשמעו מה תהיה אחרי כן השאלה השנייה. היא תהיה: ‘מה נשמע אצלכם בנוגע לארץ-ישראל?’ …כאן המדובר באותו הנס, הפלא הגדול, אשר עליו שמע העולם בכל מאות שנות תולדותיו משחר ילדותו: כוח הזיכרון, עוצמת העקשנות, שיכולה לקחת חוט, שנפסק לפני יותר משישים דורות – לקחתו, להסיר ממנו את אבקו, לקושרו מחדש ולמשוך אותו הלאה, לעוד שישים דורות …”
(“הצפירה”, דאר היום 5.1.1931)
ז’בוטינסקי היה איש עם חזון ותפיסת עולם מגובשת. הוא לקח רעיונות מופת מספר הספרים התנ”ך וההגות היהודית ורצה לבנות חברה המבוססת על ערכים סוציאליים ועל סולידריות חברתית ברוח נביאי ישראל, שסמליה העיקריים הם “שבת”, “פאה”, ו”רעיון היובל”. ז’בוטינסקי אימץ את הרעיון הטמון ביסודות אלה, שלפיו מוטלת על המדינה החובה לדאוג לפרט ולספק לו את צרכיו היסודיים.
הגשמתו של מלוא החזון הציוני תלויה לא רק בהקמתה של מדינת ישראל, אלא ביכולתה לתרום לאנושות במסגרת ערכי מוסר וקדושת אדם.
“העיקרון של “שבת” הוא אותו שורש אשר מתוך שלוש אותיותיו צמח מלוא היקפה של התחיקה הסוציאלית בימינו, המגינה על זכויותיו ועל מצבו של הפועל השכיר. מלבד מנוחת השבת, מצויים בתנ”ך עוד כמה וכמה חוקי מגן לוויסותה של עבודת שכיר, אפילו ביחס למועד המסוים אשר בעל הבית חייב לשלם בו את השכר (כל ערב); אך את כל הפרטים הללו אפשר לכלול באורח סמלי במושג “שבת”. תמצית המושג היא בכך, שהחברה אסור לה לעזוב את הפועל השכיר לחסדו של נותן העבודה… התנ”ך אינו מכיר ב”חוק הברזל” המפורסם של הכלכלנים מן המאה ה- 19, חוק הקובע שהסייג היחידי לתנאי העבודה הפרולטרית, הרי זו מידת היגיעה ומידת הרעב שהפועל יוכל לסבול בלי “להיעלם”, כלומר למות. במובנה הצר, ה”שבת” הריהי סייג מבחינה אחת בלבד – ביחס לזמן העבודה; אך במובנה הרחב, כאמור, ה”שבת” היא הראשית והמקור לכל אותן הרפורמות אשר מאת (=100) שנים של לוחמים סוציאליים ידעה להשיגן בתחומים לאין ספור של ההגנה על הפועל. עיקרון זה של השבת הופיע לראשונה בתנ”ך, לא רק כאחת מתרי”ג המצוות, אלא כאחד מעשרת הדברים (=הדיברות), כאחת מהנחות היסוד רמות החשיבות ביותר לחיי שיתוף בקרב בני האדם…”.*
*( זאב ז’בוטינסקי, אומה וחברה – פרקים בפילוסופיה הסוציאלית של התנ”ך, בתוך: כתבים, הוצאת ערי ז’בוטינסקי, תש”י – 1950, עמ’ 188-189(
דרך מעבר חייו של ז’בוטינסקי אפשר להבין כיצד נבנתה והתבססה תפיסת עולמו אשר הושפעה מן הרעיונות של ההשכלה הרוסית ושל הליברליזם המערבי. בהיותו יליד אודסה (אוקראינה), שלמד בברן (בירת שווייץ) וברומא (בירת איטליה), הוא הושפע גם מן האיטלקים, ג’וזפה מאציני ומג’וזפה גריבלדי, מגבשי הרעיון הלאומי האיטלקי במאה ה-19. כשלמד בווינה (בירת אוסטריה) הוא ספג גם את התורות הלאומיות של הפילוסופים האוסטרו-הונגרים.
ז’בוטינסקי הביע התנגדות לסוציאליזם ולמרקסיזם. בניגוד להם, הוא ראה בהתפתחות הלאומים מקור לקדמה תרבותית. ז’בוטינסקי גם התנגד לשילוב הרעיון הסוציאליסטי ברעיון הלאומי.
למרות התנגדותו למרקסיזם, שאב ממנו ז’בוטינסקי את הרעיון שההתפתחות האנושית בנויה משלבים שונים. הסוציאליזם המרקסיסטי תיאר את מהלך ההיסטורי בשלבים: בתחילה תתרחש השתלטות של הפועלים על אמצעי הייצור, ולאחר מכן יושג שוויון חברתי כלכלי.
בהשפעת גישה זאת גיבש ז’בוטינסקי תפיסה בת שני שלבים:
א. בשלב ראשון – מאבק להקמת המדינה – בשלב זה ישרור “מוניזם” (ריכוז כל כוחות העם היהודי להשגת מטרה אחת, מדינה ליהודים, ללא כל התחשבות באידיאלים אחרים)
ב. בשלב השני – לאחר הקמת המדינה – בשלב זה ישררו פלורליזם והתחשבות במיעוט.
הגישה הכלכלית שלו מבוססת על קדושת הקניין הפרטי, על חירות הפרט ועל חופש ההתחרות הכלכלית. כמו כן, הוא התנגד לכך שמעמד אחד ישלוט על מעמד אחר. הוא האמין בזכותו של האדם לקניין פרטי, ובכך שיש לצמצם את תפקידי המדינה למינימום הכרחי.
בתפיסתו, ערער ז’בוטינסקי על עקרון הכרעת הרוב בחברה דמוקרטית וטען כי יש לשקף גם את דעת המיעוט, וזאת בשל עמדתו היסודית, כי ‘כל יחיד הוא מלך’. תפיסה זו עמדה בסתירה בולטת לעקרונות הליברליזם והדמוקרטיה שבהם האמין. כאשר עסק במעמדם של היהודים כמיעוט בארץ ישראל, חתר להפיכת היהודים לרוב בארץ ישראל וזאת, בניגוד לתפיסתו הכללית הדורשת לכבד את היחיד ואת המיעוט ולהגיע אתם לפשרה והסכמה.
ז’בוטינסקי גינה את המילטריזם וקיבל את המלחמה רק אם היא הכרחית להגנת החיים. אך הדגיש את החשיבות של חיי הצבא לפיתוח המשמעת, הסדר והטקס וראה בהם ערכים חשובים ביותר.
ז’בוטינסקי התנגד לרעיון השביתה והציע את רעיון הבוררות.
“בשביל תעשייה צעירה הרי היא (השביתה) דרך מסוכנת מאוד, ואין אנו רוצים להשתמש בה בארץ ישראל. לפיכך רוצים אנו, שמלאכה זו של קביעת המידה תהיה זכותה המיוחדת של מוסד שופט, ושדרך של בוררות תהיה הדרך המקובלת היחידה בשביל פתרון סכסוכים סוציאליים ושכל ניסיון להשתמש בשיטות אחרות ייחשב כפשע וגם יתייחסו אליו כאל פשע”
(מתוך בוררות לאומית 1935(
אם כך התחלנו לגעת בהשקפת עולמו של ז’בוטינסקי ומקורות ההשפעה מהם ספג. התחלנו להכיר את הראיה הלאומית שלו דרך החדרת העברית וביטול האידייש. וכן הכרנו את הרעיונות המרכזיים שלו בחברה סוציאלית. כן יש להבין שלא מדובר בסוציאליזם אלה בכורח הכרח ורק על ידי כלכלה חופשית וליברלית ניתן לספק צרכים אלה. מחר נכיר את ראיית העולם הצבאית והביטחונית של ז’בוטינסקי. ונפגוש את האצ”ל ואת מנחם בגין לראשונה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
