ביום ראשון בשבוע שעבר, הייתי אמור לטוס לג’נבה. בשל הענן הוולקאני, הטיסה בוטלה. בסוף, טסתי למחרת דרך רומה שם עליתי על רכבת עד לטורינו, נסיעה של 5 שעות. רכבות ההמשך לג’נבה היו כולן מפוצצות, אבל למזלי באו לאסוף אותי במכונית פרטית והגעתי לג’נבה כעבור שלוש שעות נוספות. ועוד יצאתי מזה בזול: מי שישב לידי ברכבת היה בנקאי מלונדון שהגיע מניו יורק והמשיך את דרכו במונית עד ללונדון, נסיעה של לפחות 36 שעות בסך הכל. מובן שסיפורים דומים היו מנת חלקם של לפחות מאות אלפי אנשים, אם לא יותר. לפי האומדנים, הנזק לכלכלות העולם נאמד בכ-3.5 עד 4 מיליארד אירו, לכל הפחות.
בעקבות התוהו ובוהו שנגרם כתוצאה מאריכות ה”סגר” על אירופה, חברות התעופה, שספגו הפסדים אדירים, מתחו ביקורת קשה מאוד על רשויות התעופה באירופה, בעיקר באנגליה, שלא נתנו להן לטוס ביום א’ או לפחות ביום ב’, כאשר היה כבר ברור שלא נשקפה סכנה ממשית לבטיחות הנוסעים.
זעמן של חברות התעופה מובן ומוצדק אבל חיצי ביקורתן הופנו לעניות דעתי לכיוון הלא-נכון. רשויות התעופה הממלכתיות אמורות להגן על בטיחות וביטחון הנוסעים ומבחינת נקודת ראותן, זה בדיוק מה שהן עשו: הן דאגו לשלום הנוסעים, ובהצלחה. עובדה היא שאף מטוס לא נפל. המחיר העצום שהציבור שילם עבור אותה בטיחות פחות חשוב לגוף ממלכתי שלא פועל לפי שיקולים של רווח והפסד.
זאת בדיוק מהות הבעיה ולמעשה המקרה הזה הוא אב-טיפוס לכל נושא הרגולציה באשר הוא: האמונה המאוד רווחת בקרב הציבור, בכל העולם, שגוף מסחרי המונע משיקולים של רווח והפסד יפעיל פיקוח פחות טוב מאשר גוף ממלכתי, כאשר המציאות הפוכה לגמרי.
ניתן דוגמה: כולם זוכרים בארץ את פרשת רמדיה, שבה נפטרו ונפגעו מספר תינוקות עקב מחסור בוויטמין בי-1 בתרכובת מזון צמחית לתינוקות. באותה הזדמנות, גם החברה עצמה וגם הרגולטור הגרמני, האירופאי והישראלי פישלו בגדול. מי שלא פישל היה הציבור, שחיסל כמעט בין לילה את חברת רמדיה, למרות שהיא היתה עד אז החברה המובילה בארץ בתחום המזון לתינוקות.
ההתנהגות הזו של הציבור הישראלי היא למעשה טיפוסית מאוד למה שקורה בעולם כולו. חברות עסקיות, דווקא בגלל השיקולים של רווח והפסד, חייבות להפעיל מערכות בקרה מחמירות, פן יקרה להן מה שקרה לרמדיה, כלומר פשיטת רגל מיידית. מצד שני, יש להן גם כמובן מודעות למחיר הביטחון והבטיחות ולכן הן נמנעות בדרך כלל מלבזבז משאבים יקרים על בדיקות מיותרות ונהלים מחמירים מידי.
לאומת זאת, גופים ממלכתיים, בכל התחומים, דואגים רק לבטיחות ולא למחיר הבטיחות, כאילו שהוא לא קיים. התוצאה הבלתי נמנעת היא שגופים אלו נוטים להחמיר יתר על המידה ומעמיסים על הציבור עלויות גבוהות מאוד ללא צורך ממשי.
עלות הרגולציה קיימת בכל התחומים, אם זה המזון, התרופות, הפיננסיים ומה לא. אנחנו משלמים סכומי עתק כדי לקבל תוספת בטיחותית ובטחונית מפוקפקת ביותר, כפי ששערוריית סגירת שמי אירופה הוכיחה שוב.
הפיתרון פשוט וקל: להפסיק לגמרי את הרגולציה הממלכתית, כלומר לתת לציבור להעניש לבד את העבריינים. זו הדרך הטובה, הזולה והיעילה לפקח על השוק.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
