ח”כ ציפי חוטובלי בעקבות דו”ח אדמונד לוי
בפני ממשלת נתניהו עומדות מספר הזדמנויות היסטוריות, נושא הגיוס הוא אחד מהם; אך לא פחות חשובה ההזדמנות לשנות סדרי בראשית בנושא הסדרת ההתיישבות ביהודה ושומרון. דו”ח אדמונד לוי קובע למעשה, שאי אפשר להתייחס יותר למפעל ההתיישבות הלגיטימי ביו”ש כילד חורג, כמזרח פרוע, כאזור דמדומים שבו המרשם הירדני לצד המרשם העותומני בנויים טלאים טלאים, כשמעל הכל מרחף מעטה הסודיות של משרד הביטחון ששולט בשטח באמצעות המנהל האזרחי.
אחרי כמעט יובל שנים של התיישבות ביו”ש אי אפשר יותר להמשיך ולבנות ללא מרשם מקרקעין ישראלי מסודר, שעליו ניתן להסתמך כשבונים. במקום להיות נתונים לחסדי שר הביטחון, שיכול לעכב בחתימותיו בניית מוסדות ציבור ושכונות חדשות, צריך להשיב את האחריות לממשלה, שתוכל ברצותה לבנות, כשלפניה מרשם מקרקעין מסודר שיאפשר להתיישבות להתפתח ולא להיחסם מטעמים פוליטיים שאינם קשורים לשאלות קנייניות.
הקרב המשפטי הוא למעשה המעוז האחרון של השמאל, שהבין שהוא לא יכול להביס את עמדות רוב הציבור שתומך במפעל ההתיישבות. כשהציבור מעלה את הליכוד לשלטון הוא מביע בכך את רצונו להמשיך את המפעל החלוצי והציוני של יו”ש. אסור לתת ל’שלום עכשיו’ את הזכות לשלוט בהליך הבניה. זאת סמכות שמסורה לממשלה בלבד. אלא שבהיעדר רישום מסודר, מתיישבים טובים נופלים פעם אחר פעם במלכודת המשפטית שטומנים פרקליטי השמאל. אלו האחרונים נלחמים בהתיישבות באמצעות מרשם ירדני, ברובו פיקטיבי, שמשמש אותם כדי לטעון בעלות כוזבת, בשם עותרים שמעולם לא ידעו שהם בעלי נכסים, ולא טענו לבעלות בהם במשך למעלה מארבעים שנה.
לפני הכל חשוב להכיר את העובדות: שטחי יהודה ושומרון הם שטחים שרובם המוחלט אינו מאוכלס. רק כ 10% מהשטח נוצל לבניה (כולל הערים הפלשתיניות רמאללה, שכם וחברון, וכולל הערים היהודיות אריאל, מעלה אדומים וקריית ארבע). מתוך השטח הבנוי רק 3% (!) הם בנייה יהודית. כלומר, 90% מהשטח שומם ומחכה להמשך הבניה. גם בהבנהה שלא כל השטח כשיר לבנייה, עדיין חשוב להבין שאנו מאוד רחוקים ממיצוי פוטנציאל ההתיישבות העצום בחבלי ארץ מרכזיים אלה.
באשר לשטח המוכשר לבניה, הרי שמתוך השטח כולו רק שליש (כמיליון דונם) הוכשרו בזמנו על ידי עו”ד פליאה אלבק, שכמנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות הבינה את חשיבות ההסדרה ועשתה ימים כלילות לסמן את השטחים שאין בהם אף טוען בעלות פלשתיני. מיליון דונם נוספים הם בסטטוס של אדמות סקר, כלומר, אדמות שעל המדינה להכשיר בהליך רשמי. ערים שלמות כמו אריאל יכולות להבנות בשטחים אלה, ויישובים קיימים יכולים לצמוח לערים אם רק נפעל במתווה דו”ח לוי.
דו”ח אדמונד לוי לא חידש בכך שאמר שההתיישבות ביהודה ושומרון היא לא שטח כבוש על פי המשפט הבינלאומי. לא צריך להיות היסטוריון דגול או משפטן בכיר כדי לזכור את העובדה הפשוטה שאדמת יהודה ושומרון שבה לעם היהודי לאחר מלחמת מגן, ומעולם לא הייתה מדינה פלשתינית שממנה נכבש השטח.
אין חידוש גם בכך שניתן היתר לממשלת ישראל לבנות יישובים בשטחי יהודה ושומרון, שהרי מאז בג”ץ אלון מורה, ברור לכל שההחלטה לבנות או לא היא החלטה מדינית פוליטית, שהקו האדום היחיד שלה הוא האיסור לבנות על אדמה פלשתינית פרטית. החלטת ממשלה שתאמץ את הדו”ח, תדרוש מאמץ משמעותי לשנות את כללי המשחק.
השבוע הגשתי עם שורה מכובדת של חברי כנסת הצעת חוק שמאמצת את מסקנות הדו”ח, ומבקשת להחיל את דיני התכנון והבניה הישראליים ביו”ש. זה המפתח ליצירת שינוי ארוך טווח שבסופו יוחל החוק הישראלי כולו על יהודה ושומרון.
ולכל מי שדעת הקהילה הבינלאומית חשובה בעיניו, נזכיר כבדרך אגב שאין אף שגרירות ישראלית שמפארת את ירושלים. כן, גם לא במערב העיר. האם משום כך נהיה מוכנים לוותר על ריבונותנו בעיר הבירה?
בן גוריון כבר הכריע בשנת 49 בסוגיה הזו כשבחר להעביר את משכן הכנסת לירושלים. בגין הכריע כשהעביר את חוק סיפוח רמת הגולן.
עכשיו תורנו להכריע.
פורסם לראשונה ב”ישראל היום”
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
