מתוך הבלוג של שמואל טרייסטר על אקטואליה ומציאות
– אז מה למדת בגן היום?
– למדתי מה זה חרדי, אבא.
– ומה זה חרדי?
– חרדי זה מי שלובש חליפה שחורה, וכיפה שחורה גדולה, וכובע שחור גדול, ולפעמים אפילו שועל שלם על הראש, והוא מגדל פיאות וזקן.
– ואיך עושה חרדי?
– הוא לא משרת בצבא, והוא לא הולך לעבודה. הוא מפלה נשים, כי הוא לא יכול להשתלט על היצרים שלו, והוא לוקח כסף מהמדינה.
– יופי בן! ומה עוד למדת היום?
– למדתי מה זה מתנחל.
– תגיד מתנחבל, בן. מה זה מתנחבל?
– מתנחבל זה מי שלובש כיפה סרוגה.
– ואיך עושה מתנחבל?
– הוא דווקא כן הולך לצבא, אבל הוא משתלט על כל תפקידי הקצונה. הוא גר בהתנחלויות, מרביץ לחיילים ולערבים ושורף מסגדים.
– יופי! ומה עוד למדת בגן?
– למדתי מה זה חילונים.
– תגיד חילוינים, בן. מה זה חילוינים?
– חילויני זה מי שאין לו כיפה בכלל, ובעצם הוא שכח איך להתלבש. חילוינית בכלל כמעט לא לובשת כלום.
– על חילוינית לא אומרים חילוינית, בן, אלא שיקסע. ואיך עושים חילוינים?
– לחילוינים אין שום זיקה ליהדות, הם אוכלים שרימפסים וחזירים, וכל היום רק מבלים בדיסקטוקטים, בים ובאיקאה. הם גם סמולנים ורוצים שהערבים יזרקו אותנו לים.
– יופי בן, גם למדת מה זה ערבי?
– בטח אבא, ערבי זה אחד עם עור כהה, לובש כאפיה, ומתכנן פיגועים.
לפני כמה חודשים, זכיתי ללמד ערבית בכיתה ח’ בבית ספר ממלכתי, ובאחד השיעורים אחד התלמידים שאל אותי, “איך זה שאתה מלמד ערבית? אתה דתי, אתה אמור לשנוא ערבים”.
במדינת ישראל אנחנו נולדים לתוך קיטלוג קבוע. יש לך כיפה? אתה שונא ערבים. אתה מגדל זקן, ולובש כובע שחור? אתה בטח חי על חשבון משלם המיסים, ובוודאי שלא שירתת בצבא. אתה מדבר ערבית? כנראה שאתה מתכנן פיגוע. אתה חילוני? אתה ודאי חסר ערכים. כל אחד מאיתנו נזרק לתוך הגדרות מובנות מראש של הגדרה דתית, של לאום, של פוליטיקה.
במקום שבו אני עובד כיום עובדים בעיקר עולים חדשים מארצות הברית. בארצות הברית לא צריך להיות מוגדר, מספיק להיות יהודי. כשהגיעו לארץ, פתאום הפילו עליהם תיק. מה אתה? מה את? את דתייה? אתה חרדי? את חילונית? אתה ימני או שמאלני?
ההגדרות הללו הן מלאכותיות. אדם שמגדיר עצמו חרדי הוא לא בהכרח אדם ששומר יותר מצוות. יש מי שמגדיר את עצמו חילוני, אבל מניח תפילין בכל בוקר, אולי אנחנו צריכים לקרוא לו דתי? יש מי שחובשת פאה לראשה, מטעמי דת ומשתייכת ל’מגזר החרדי’, אבל עוברת בכל יום על איסור לשון הרע. ובכלל, כשאנחנו מדברים על דתיות לעומת חילוניות, האם אנחנו מדברים על שמירת מצוות, או שמא מה שמעניין אותנו בהגדרות הללו הן רק המצוות שבין אדם למקום כמו שבת, כשרות תפילין או צניעות, ובכלל שכחנו שביהדות חצי מהמצוות הן מצוות שבין אדם לחברו, כמו איסור הלנת שכר, איסור להלבין את פני חברו, מצוות צדקה, ואהבת לרעך כמוך, שה’חילונים’ מקיימים לא פחות מה’דתיים’ או ה’חרדים’ ולפעמים אפילו יותר?
חרדי וחילונית- לא מה שחשבתם…
השיחה לעיל, שכמובן שלא התרחשה במציאות במפורש, בעצם מתרחשת אצלנו בתודעה בכל יום. המצאנו לעצמנו הגדרות לחברה, ואנחנו מנסים לדחוס אחד את השני לתוכן. כל אדם בישראל מחונך להיות שייך למגזר מסוים. אין חברה כללית. זה מאוד מקל עלינו, כשאנחנו פוגשים בזר, כי עוד לפני שהוא פתח את הפה, אנחנו יכולים לשער מה דעותיו הפוליטיות, איפה הוא גר, מה מסלול החיים שלו ומה הוא עושה בשבת הקרובה. אנחנו לא בהכרח ננחש נכון.
אבל הקיטלוג הזה גם מעקר מראש כל שיח אפשרי. כשמראש, כל אדם שלובש שחור הוא פרזיט, כל אדם עם כיפה סרוגה הוא מיליטריסט משוגע ששורף מסגדים, כל אדם שמדבר ערבית מתכנן פיגוע וכל בחורה עם מכנסיים, קצרות ככל שיהיו היא פרוצה, איך אנחנו יכולים להתקיים כחברה? כשאנחנו מדברים על צדק חברתי, למי הצדק החברתי הזה מיועד? האם הוא בכלל יכול להתקיים בתנאים כאלה?
החברים אצלי בעבודה מתקשים ובצדק. דעותיהם הפוליטיות הן דעותיהם הפוליטיות. יש מצוות שהם מקיימים, ומצוות שהם לא מקיימים. יש להם קשרים חברתיים ומשפחתיים עם אנשים כאלה ואחרים. איך הם יכולים לבחור למי להשתייך? ולמה הם צריכים לבחור?
הגיע הזמן שנתחיל לפרק את ההגדרות הנוקשות שהחברה הישראלית האכזרית חינכה אותנו לקבל כמובנות מאליהן, ואז נוכל להתחיל לנהל שיח ציבורי אמיתי ומעמיק, נתחיל לפתור בעיות בישראל, במקום רק לייצר אותן, ואולי אפילו נגלה שחלק מהבעיות לא היו קיימות מלכתחילה…
שבת שלום!
למאמר המקורי מתוך הבלוג לחצו כאן
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
