הדם שנשפך ע”י אסד נחשב למיים בעייני ערביי ישראל, טיבי שותק,חנין שותקת, שתיקת הצבועים.
דממה גדולה ואפלה – אליעזר יערי
אחרי שנים שבהן חברי כנסת ערבים נסעו לחלות את פניו של שליט סוריה, שתיקתם לנוכח הטבח שהוא מבצע בבני עמו מבישה. 300 נהרגו ושום הפגנה לא התארגנה בכיכר של נצרת
יותר מ-300 בני אדם נרצחו בסוריה בסוף השבוע על ידי ממשלתם, באש טנקים, תותחים ומרגמות. בתיהם נהרסו ומאות עדיין קבורים תחתם. שובל ארוך של דם נשרך מאחורי המספרים, תמונות מרצדות של ילדים קטנים שהושלכו מהחלונות ותמונות שצולמו בטלפון נייד, של איש הולך, ירייה נשמעת והאיש נופל.
יותר מ-300. זה קרה אחרי ימים צנועים שבהם נהרגו “רק” 15, 35, 58. זה קרה כאן, מעבר לגבול, במרחק שעה נסיעה מקרית שמונה. שליט פשיסטי חסר מעצורים טובח בבני עמו. תאמרו, הפרשנים מבטיחים כבר שבועות שעוד רגע זה נגמר, מועצת הביטחון מתכנסת – עכשיו אתה נזכר? זה הרי עניין פנימי שבו ערבים הורגים ערבים, פתאום נהיית יפה נפש?
תאמרו, זה בסך הכל אירוע מפלצתי שרק מוכיח שאי אפשר להאמין לערבים, ולכן אפשר להמשיך לשתוק ולשכוח מכל אפשרות של הסכם באזור, המבוסס על הבנה, שיתוף פעולה וכמובן ויתורים.
מפגינה מול שגרירות סוריה בלונדון. בכל העולם זועקים, וכאן – כלום
מפגינה מול שגרירות סוריה בלונדון. בכל העולם זועקים, וכאן – כלום. צילום: רויטרס
עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם
חודשים שאני כותב על זה ומנסה לדבר על לבם של ארגוני זכויות האדם. את מיטב שנותי ומרצי הקדשתי לביסוסם, מתוך אמונה שאי אפשר לפצל זכויות אדם: אסור להפלות אשה יולדת משום שהיא ערבייה, אסור להפלות תלמיד אתיופי מפני שהוא שחור ואסור להסתיר מעשי נבלה ועריצות, גם אם הם מתרחשים ליד קברי האבות.
מדינות לא יכולות לשקוט לנוכח רצח עם, לא כל שכן ארגוני זכויות אדם. התשובות שקיבלתי היו מגומגמות: זה תפקידו של ארגון אמנסטי. או: הנה העולם מגיב, אנחנו חלק ממנו. אנחנו צריכים להקפיד על מה שקורה כאן, זה תפקידנו.
בקהילה שבה עבדתי מאז שנות ה-90, יש גם קבוצה גדולה של ארגונים ערביים. בשבועות האחרונים התקשרתי אליהם. יש הערכות שלפיהן נרצחו בסוריה עד היום קרוב ל-10,000 בני אדם, אמרתי למראה שורות הגופות, איך זה שבכל החודשים הארוכים האלה לא היתה אף לא הפגנה אחת נגד הטבח? משהו כמו הפגנות יום האדמה, או יום הזיכרון לכפר קאסם.
עזבו את הארגונים היהודיים – גם אתם יהיה מי שיפתח חשבון יום אחד – אבל השבוע ימלאו עשרה חודשים לטבח עם המתרחש במדינה ערבית, ואתמול נשחטו שם מאות, ואלפים נפצעו. הידיעה פרצה בשבת בבוקר, היה מזג אוויר יפה. בכל העולם התארגנו הפגנות ספונטניות – ולכם הרי יש שם קרובים וידידים.
כל השנים חברי הכנסת שלנו נסעו לסוריה לחלות את פניו של השליט הטובח בבני עמו. הם ישבו עם המנהיג הרוצח, השתוקקו לדבריו ואחרי כל זה, אין ולו קול אחד שיאמר די לשפיכות הדמים?
או שאולי אתם אומרים ורק אני לא שומע? זה ייתכן, אני לא קורא את העיתונות בשפה הערבית. אבל זה לא אמור להיות דיון פנימי שנעשה בחדרי חדרים – הציבור הישראלי כולו צריך להיות חלק ממנו. אני מבין מה זה להיות מיעוט ערבי בישראל ולצאת נגד מישהו בעולם הערבי, אבל יש גבול. 300 נרצחים ביום, אלפי פצועים ושום הפגנה לא התארגנה בכיכר המרכזית של נצרת או שפרעם?
הדם הערבי עד כדי כך זול? אני זוכר את אוקטובר 2000, שבו 13 אזרחים ישראלים ערבים נהרגו באש כוחות הביטחון. כל הארץ רעשה בהפגנות בגליל ובוואדי ערה, ואוהלי דיאלוג וועדת חקירה, גינויים ונאומים חוצבי להבות.
והנה, בימי ה”אביב” שהיה לחורף מצמרר, כל מה שאני שומע זה את חבר הכנסת הפופולרי בחברה היהודית, הד”ר אחמד טיבי, עולה לבמה וקורא בעוז רוח בלתי רגיל פיליטון על חברת כנסת תמהונית וגזענית מישראל ביתנו. איזה אומץ! איזו שנינות! הוא יודע שזה קשקוש מקושקש והסחת דעת, מפני שהיום עוד מאה נשחטו, לא ביד יהודית זדונית אלא בידי בני עמו. ושום זעקה לא נשמעה. לא הוא ולא איש מהמנהיגות האזרחית לא עלה על הבמה והצטרף לדרישה העולמית להפסיק את הטבח הזה.
משוררים לא שרו, עיתונאים לא קוננו, ופוליטיקאים המשיכו להתראיין בתוכניות אירוח. במחשכים יש אולי בושה גדולה, כאב והשלמה. ייתכן. מה שאנחנו שומעים זה את השקט. דממה גדולה ואפלה, המתירה את דם הילדים הסורים, כי בעניינים פנימיים של רוצחים כמו הנשיא אסד אסור להתערב. את הדממה הזאת עוד ישמעו שנים רבות.
הכותב הוא עיתונאי וסופר
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
