כנס תהילה לשלום אלטרנטיבי, שנתקיים ביום 1.11.2013 בסביון, הופק ע”י מארק גל, יוזם הכנס, ושמואל שלזינגר, מארח הכנס, ובסיועו של ד”ר מרדכי קידר, מומחה למזה”ת ומנוסה בכנסים, בארץ ובחו”ל.
מארק גל, בעל תואר ראשון ושני בתקשורת – המשמש כיו”ר עמותת תהילה, שפועלת לשיפור איכות החיים ולחיפוש אחרי תוכניות שלום מחוץ לקופסה, הוא יועץ אסטרטגי לקידום מדיני ופוליטי ולפיתוח פרויקטים של קיימות ונדל”ן – עוסק זה למעלה מעשור בחקר, פיתוח ובדיקת הצעות אלטרנטיביות לפתרון שתי המדינות.
שמואל שלזינגר, שאירח את הכנס בביתו שבסביון, הינו הבעלים של חברת אשדוד-בונדד, באשדוד ובנתב”ג, משמש כקונסול כבוד של קרואטיה והוא גם חבר בוועד המנהל של עמותת תהילה ומקיים אירועי תרבות ומוסיקה בביתו.
ד”ר מרדכי קידר הינו חוקר חברות ערביות במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגים, מנהל המרכז לחקר המזה”ת והאיסלם (בהקמה) ומרצה במחלקה לערבית ובמחלקה להיסטוריה של המזה”ת, באוניברסיטת בר אילן.
לאחר דברי ברכה קצרים של שלזינגר המארח תפס מארק את שרביט ההנחיה. בהקדמה הסביר מארק את נושא כנס תהילה לשלום אלטרנטיבי הראשון: חלופות לפתרון שתי המדינות.
הרציונל לקיום הכנס לדבריו, מבחינה ציבורית, עלה בשאלה: 100 שנות מאבק של נרטיבים, 46 שנות סכסוך ו- 20 שנות הסכם אוסלו כשהתוצאה “אין שלום”, האם לא הגיע הזמן לבחון חלופות לפתרון שתי-המדינות?
התשובה הופיעה בתיאור המטרה הראשונה והעיקרית של הכנס: קעקוע פרדיגמת “שתי המדינות” והצגת חלופות מגוונות.
מארק הסביר כי הנחה את הדוברים להגדיר עקרון יסודי ותוכנית חלופית המתבססת על עיקרון זה, כאשר לטעמו העיקרון אולי חשוב יותר מהתוכנית עצמה.
בהמשך הסביר מארק את כותרת המשנה לנושא הכנס, “הזכות להיפרדות אתנית וצפיפות לאומית צודקת”.
לדבריו, הנ”ל הם שני עקרונות בסיסיים למו”מ מדיני שעיקרו מחלוקת טריטוריאלית. “הזכות להיפרדות אתנית” הינו עקרון בסיסי היסטורי שפתרון שתי המדינות משתמש בו כעקרון ראשי – הבעיה שהוא גם העיקרון היחידי לביסוס “פרדיגמת שתי המדינות”. העיקרון השני הוא “הזכות לצפיפות לאומית צודקת” שמהותו עיקרון חדש למו”מ מדיני במחלוקת טריטוריאלית, שהוצע לראשונה ע”י מארק גל, כבר ב- 2010, בעבודת הגמר שלו לתואר ראשון בתקשורת ואף חוזק במחקר התזה שלו לתואר שני בתקשורת בשנת 2012.
מתוצאת המחקר, שהודגם בגרפים, עולה כי המדינה הרגילה (לא אי או נסיכות הצמודה למדינת חסות/אם) בעלת הצפיפות הגדולה ביותר בפועל במזרח התיכון ובצפון אפריקה היא לבנון (400 איש/קמ”ר). הצפיפות הממוצעת העולמית היא 50 איש/קמ”ר והצפיפות הלאומית הממוצעת של המדינות במזה”ת הוא פחות מ- 80 איש/קמ”ר. לכן כל דרישה להקים במזה”ת מדינה עם צפיפות לאומית הגדולה מ- 400 איש/קמ”ר היא בלתי צודקת בעליל.
מכאן, ההנחה שעשרת המיליונים ויותר של כל הפלשתינים מהפזורה – שמחכים בכיליון עיניים להקמת מדינה ריבונית שתוכל להכיל את רובם – צריכים להסכים למיקרו-מדינה כמו יו”ש, בגודל זעיר של כ- 5,000 קמ”ר ובצפיפות לאומית איומה של 2,000 איש/קמ”ר (פי 5 מהצפיפות הלאומית המכסימאלית במזה”ת ופי 25 מהצפיפות הלאומית הממוצעת במזה”ת), היא הנחה מופרכת – דבר ששולל על הסף את התכנות פתרון שתי המדינות, ולו רק מבחינת גודל טריטוריאלי קטן מדי לפלשתינים להקמת בית לאומי עצמאי, שכמובן אינו מתאים לקץ כל התביעות.
מארק גם הסביר את עיקרון פרופורציית “התמונה הגדולה” שמתאימה לכל פתרון מקומי לסכסוך טריטוריאלי כלשהו.
עיקרון זה מציע שיטה להגיע לפתרון טוב יותר ע”י מבט בעדשה רחבה יותר, במה שקורה במדינות הגובלות בטריטוריה הנתונה במחלוקת; בעדשה עוד יותר רחבה להבנת ההתרחשויות במזה”ת והעולם הערבי ואפילו בתמונה הרבה יותר גדולה, להבנת האינטרסים של המעצמות הגדולות העולמיות בפתרון המקומי, כחלק מאתגרי ההישרדות, ההתפתחות וההגשמה של האנושות כולה.
בגלל ההקדמה הארוכה העביר מארק את רשות הדיבור לשלושה הדוברים, עו”ד דב אבן-אור, ד”ר מרדכי קידר ומר צבי מסיני להציג את דבריהם, כולל עקרונות ייחודיים ו/או תוכניות חלופיות, המבוססות על אותו עיקרון.
מאוחר יותר, לאחר שהציגו שלושה הדוברים הנ”ל את טיעוניהם, הציג מארק שלוש מפות שמציגות שלוש תוכניות מדיניות, המבוססות על שינוי גבולות כדלקמן:
- מפת “שלוש מדינות לשלושה עמים”, המציגה את התוכנית המדינית האמריקאית-ירדנית, שאותה הגה מארק גל כבר ב-2002 והמבוססת על העקרונות שהציג בהקדמה הנ”ל: “צפיפות לאומית מכסימלית”, עקרון “פרספקטיבת התמונה הגדולה” שגם כולל את העיקרון המעשי “שטחים תמורת פיצוי”.
התוכנית בעקרה מציעה להקים בצפון ירדן את מדינת פלשתין העצמאית, בשטח של 30,000 קמ”ר, הגדול משטח כל ארץ ישראל המערבית וגם פי 6 גדול יותר מהמדינה הזערורית המזויפת ביו”ש, שהעולם מנסה “למכור” לפלשתינים בתוכנית “שתי- המדינות”, שבמרכז המו”מ הישראלי-פלשתיני.
- המפה האמריקאית “מזרח תיכון חדש”, שפורסמה ב- 2006, הציגה את התוכנית האמריקאית בשיתוף נאט”ו והפנטגון, שחוברה ונהגתה במשך שנים רבות ושורטטה מחדש כשהיא מתמקדת בעיקרון של “שינויי גבולות מלאכותיים מהעבר”, בין מדינות במזה”ת ו/או בתוכן – עד פרסום מפה זו עיקרון זה נחשב לטאבו.
השינויים העיקריים שהיא מציעה הם חלוקת אפגניסטן לצפון ודרום, חלוקת עיראק למדינה שיעית בדרום ומדינה סונית במרכז, כשצפון עיראק מסופחת לטריטוריה של מדינה חדשה, כורדיסטאן, שאליה יסופחו שטחים גם מטורקיה אירן וסוריה.
בנוסף מציעה מפה זו גם את הגדלת לבנון הצפופה ולמרבה הפלא גם את הגדלת ירדן על חשבון צפון סעודיה, כאשר כלל היא אינה מתייחסת לפתרון הסכסוך בין ישראל לפלשתינים, בארץ ישראל המערבית.
- מפת “עתיד מזרח תיכון צודק”, שטיוטא שלה הוצגה בבכורה עולמית בכנס זה, היא מפה שהגה ושרטט מארק על בסיס תוכניתו “מזרח תיכון צודק”, המשלבת את כל העקרונות של המפות הקודמות ועקרונות בסיסיים נוספים.
התוכנית שצופה פתרון מרשל יצירתי – בשותפות מימונית של “קרן המעצמות הגדולות”(500 ביליון דולר – 1 טריליון דולר) – מבוססת על עיקרון של “חלוקה מחדש ושינויי גבולות גבולות הדמים המלאכותיים של המאה הקודמת” של מדינות המזה”ת התיכון וצפון אפריקה פלוס.
במפה משורטטות המדינות החדשות שיקומו מחלוקת עיראק לערב השיעית, עיראק הסונית והחלק הדרומי של כורדיסטאן החופשית, בדומה למוצע במפה האמריקאית מזרח תיכון חדש הנ”ל, בסעיף 2 דלעיל.
|
© |
כורדיסטאן החופשית היא המדינה הראשונה החדשה שצריך לטפל בהקמתה מבחינת הצדק ההיסטורי במזה”ת.
חלק אחר של תוכנית המרשל מסתמך על התוכנית הסעודית המנסה לטפל בסכסוך הישראלי-פלשתיני שהרעיון המרכזי שלה מדבר על מסירת שטח של כ- 20% ממדינה עם “שטח גדול יותר” (ישראל) למדינה קטנה יותר (פלשתין).
הבעיה העיקרית בהצעה הסעודית היא שישראל נמצאת כבר כיום קרוב לגבול הצפיפות המכסימלית למדינה רגילה במזה”ת (לא אי ולא נסיכות), 400 נפש לקמ”ר, ואם מדברים על צפיפות לאומית של כלל היהודים בעולם, אם היו גרים בארץ, מגיעים לנתון של 630 נפש לקמ”ר.
לכן התיקון להצעה לסעודית הוא שסעודיה עם הצפיפות הלאומית הקטנה ביותר במזה”ת (12.5 נפש לקמ”ר) והשטח הגדול ביותר, 2,150,000 קמ”ר(כמעט פי 100 מישראל !!!), “תתרום” למען השלום בין ישראל לפלשתינים, שהיא כל כך “מעוניינת” לקדם, סך של 410,000 קמ”ר מצפון סעודיה(פחות מ- 20% משטחה העצום).
גם אחרי “תרומה” זו, תישאר סעודיה המדינה הכי פחות צפופה במזה”ת, 15.5 נפש לקמ”ר(במקום 12.5 נפש לקמ”ר כיום), ויחד עם זאת גם יותר עשירה.
כל זאת, מפיצוי של כסף ו/או שווה כסף ברמה של 100 – 200 מיליארד דולר מהקרן הבינלאומית, שישולם לה תוך 20 – 50 שנה.
בסכומים אלו תוכל סעודיה, בשיתוף עם המדינות המשקיעות בקרן ועם המדענים והממציאים מישראל, לפתח אנרגיות חילופיות לנפט, שילך וירד מעל במת האנרגיה העולמית בעשורים הקרובים, וכן להתמקד בפרויקטים ענקיים של תיירות, התפלת מים, חקלאות מדברית ותחבורה זולה, נקייה ונגישה לכל, לטובת המזה”ת והעולם כולו.
עם התרומה הנ”ל של סעודיה, שתפיק הטבות שלא יסולאו בפז מכך, יתאפשר פתרון מיטבי לסכסוך הישראלי- פלשתיני/ערב.
מתוך 410,000 קמ”ר, 25,000 קמ”ר יועברו לישראל, 125,000 קמ”ר יועברו לפלשתינים ן- 260,000 קמ”ר יועברו להאשם( הממלכה ההאשמית הגדולה).
פלשתין תקבל מירדן עוד 5,000 קמ”ר ושטחה יהיה עד 130,000 קמ”ר – שטח הגדול פי 25 מהמדינה הזערורית והמסכנה שאמורה לקום ביו”ש על פי פתרון שתי המדינות(5,000 קמ”ר בלבד), שהעולם מנסה לשכנע את הפלשתינים להסתפק בו.
התוכנית הסעודית הנ”ל (המהווה חלק חשוב בתוכנית הכללית למזה”ת), תקרא להלן “התוכנית הסעודית החדשה” (במידה וסעודיה תשתכנע שהיא לטובתה ולטובת המזה”ת והעולם כולו), והיא חלק גדול מתוכנית המרשל הכללית למזרח התיכון שמציע מארק, להלן “מזרח תיכון צודק” המתוארת גרפית ב”מפת מזרח תיכון צודק” הנ”ל המצורפת.
במקביל, יישארו בידי הפלשתינים בישראל כ- 2,000 קמ”ר שיחולקו ל- 5 עד 13 קנטונים עצמאים מבחינה מוניציפאלית לתקופת ניסיון של כ- 10 שנים, בדומה להצעה בתוכנית הקודמת של מארק “שלוש מדינות לשלושה עמים” ולאחר מכן, לפי התקדמות הפיתוח של מדינת פלשתין הגדולה בצפון סעודיה, יוחלט אם ימשיך ההסדר של השלטון המוניציפאלי בקנטונים הנ”ל או שיהפכו לנסיכויות עצמאיות (לפי הצעתו של ד”ר קידר בתוכנית 8 הנסיכויות) או כל הסדר אחר שיוסכם.
לישראל שיישאר בידה 25,000 קמ”ר (רוב השטח של ארץ ישראל המערבית, פרט לקנטונים הפלשתינים), יתווספו עוד שטחים: 85,000 קמ”ר מירדן(כיום), 25,000 קמ”ר מצפון מערב סעודיה ו- 25,000 קמ”ר ממצרים( מזרח סיני: בקו אל עריש בצפון ועד ראס מוחמד בדרום) וזאת בתמורה לפיצוי מצרים ב- 50 מיליארד דולר בנוסף לשטח גדול בהרבה ממזרח סיני, וזאת מצפון סודן ו/או מלוב (תמורת פיצוי כספי ואחר הולם לסודן ולוב).
פיתרון זה יאפשר למצרים לחזק את ההגמוניה שלה ב”מצרים החופשית” תוך היפטרות מהשטח הבעייתי מבחינה ביטחונית של מזרח סיני ותוך הקטנת הצפיפות הלאומית שלה מעצם הגדלת שיטחה בעשרות אחוזים.
בנוסף תיתכן גם האפשרות של היפרדות מצרים, בשלום ובהסכם, מהאחים המוסלמים – שיקימו מדינה עצמאית (מצרים הסונית – שתהיה גם יותר קרובה פיסית למכה ומדינה) בשטח שיתקבל מצפון סודן), כמו גם האפשרות של היפרדות מצרים מהנוצרים הקופטים, בשלום ובהסכם, שיוכלו להקים מדינה עצמאית (קופטיקה), בצפון השטח שתקבל מצרים מלוב.
לאחר כל התהליך יישאר בידי ישראל שטח גדול בן 160,000 קמ”ר, שבה יהיה עליה לבצע פרויקט עולמי של הגעה לאוכלוסיה של 20 מליון יהודים ( יש תוכנית מגירה קיימת לכך ) בתהליך מואץ בן 30 – 40 שנה.
ברגע שהעולם השפוי יבין את משימות ההישרדות, ההתפתחות וההגשמה המשותפות שלו, החיוניות לעתיד האנושות, יהיה קל לשתף פעולה בין כל העמים, וזאת בכדי להגיע להישגים בלתי נתפשים של האנושות, כשכל עם תורם את החוזקות של עמו ו/או ארצו לשגשוג המין הביולוגי המדהים הנקרא “האדם החושב”.
אם בתפקיד של עם עסקינן, ברגע שיתברר לעולם שישראל היא לא הבעיה אלא חלק חשוב בפתרון, ותפקידה החיוני בעולם הוא לפעול בנמרצות לשגשוג האנושות כולה, ישתפו כולם פעולה עם העם היהודי וישראל, כדוגמא רוחנית, מוסרית, הישרדותית, חדשנית ובעלת מבט בוטח לעבר העתיד המזהיר שצפוי לאנושות, אם כאמור ישכילו האומות לאחד כוחות וליצור את העתיד הזה יחד.
כדי להשלים את התוכנית הסעודית החדשה, חשוב להזכיר כי תמורת רוב שטח ירדן (כיום) שיועבר/יוחזר לישראל, כהגשמה של הצהרות סאן רמו ובלפור מלפני כמעט 100 שנה, תקבל הממלכה ההאשמית הגדולה החדשה, שטח מקורי וטבעי שלה מצפון סעודיה, בגודל כמעט פי שלוש משטחה של ירדן כיום, במקום אסטרטגי הכולל חוף ים גדול בים סוף עם אפשרות לחוף ים נוסף ו/או גישה למפרץ הערבי, בקצה הצפון מזרחי של סעודיה, בנוסף לפיצוי כספי של כמה עשרות מיליארדי דולר, שיאפשרו לה להקים ממלכה האשמית אטרקטיבית בהרבה מהיום וגם קרובה יותר ל ערים מדינה ומכה הקדושות.
חלק נוסף בתוכנית המרשל מזרח תיכון צודק הוא הגדלת לבנון פי שניים בכדי לצמצם את צפיפותה הגדולה.
במפת מזרח תיכון צודק משורטטת סוריה כיחידה אחת וזאת כי היא נמצאת במלחמת אזרחים שסופה מי יישורנו, אך לא מן הנמנע שתתחלק לשני חלקים ויותר, בשוך הקרבות והלאה, שכל מדינה מסביבה, ישנה או חדשה, תנגוס ממנה חלק.
מניתוח האפשרות של התפרקות סוריה לגורמיה האתניים, בשוך הקרבות על אדמתה, לא מן הנמנע כי הדרוזים יתבעו את זכותם לעצמאות בדרום סוריה סביב הר הדרוזים.
על כן, מציעה תוכנית זו של מארק להקים מדינה דרוזית עצמאית מורחבת, שכל כך מגיעה לעם הדרוזי האציל, ברצועה שתכלול את איזור הר הדרוזים הסורי בואכה הרי השוף (הר הדרוזי הלבנוני) ודרך דרום לבנון עד לחוף הים התיכון בגודל של כ- 5,000 קמ”ר.
יש סבירות לא מופרכת כי גם לוב תתפרק לגורמים של השבטים הדומיננטיים, שירצו לשמר הגמוניה עצמאית של כל שבט או שיהיה הסדר פדרטיבי כלשהו.
ועכשיו נחזור למוקדם, לתיאור הרצאתו של עו”ד דב אבן אור, שתיאר באופן מרוכז את זכויות העם היהודי על ארץ ישראל (על שתי גדות הירדן), ככלל ועל ירושלים בפרט.
עו”ד דב אבן אור הוא בוגר משפטים באוניברסיטת תל אביב ועוסק בעריכת דין משנת 1975. הוא מייסד ויו”ר עמותת “שורת האזרחים” המתמקדת בכינון עם ישראל בפן החברתי-כלכלי-פוליטי ומתמקד כיום בשינוי מערכת ההוצל”פ והגביה המנהלית.
לדברי אבן אור, חוץ מהזכויות ההיסטוריות הנובעות מחקר התנ”ך, המקובל כמסמך היסטורי על חצי מכלל האנושות, ומאושר במחקרים גיאו-פוליטיים, ארכיאולוגיים, אנתרופולוגיים, גנטיים ואחרים, הזכות של העם היהודי על כל ארץ ישראל – פלשתינה נובעות מהיבט משפטי, בלתי ניתן לערעור של העת החדשה.
ואכן, בתחילת המאה ה- 20, בהצהרת סאן רמו ובהצהרת בלפור, משהודיע חבר הלאומים(לימים האו”ם) על כוונתו להקצות את חבל ארץ ישראל – פלשתינה
( ירדן וישראל כיום גם יחד ) למטרת הקמת בית לאומי לעם היהודי, כשהמנדט לביצוע המשימה הוטל על בריטניה, נוצרה העילה המשפטית הבינלאומית לזכות הבלתי מעורערת של העם היהודי על ארץ ישראל משני גדות הירדן.
אין לאף עם קיים בעולם זכויות כלשהם על ארץ ישראל, משתי גדותיה, ועל ירושלים מהיבט כלשהו כמו שיש לעם היהודי.
אין גם אף עם, ב-3,000 השנים האחרונות, חוץ מבני ישראל (העם היהודי כיום) שיכול לטעון ששבטיו התגוררו במדינה שהשתרעה על שתי גדות הירדן ובירתה הייתה ירושלים.
העובדה שהבריטים מעלו במנדט שניתן להם ועשו הכול כדי שלא תקום הישות היהודית כנדרש, אינה פוגמת בזכות העם היהודי להשיב לו את הזכויות הקנייניות שנגזלו ממנו ולא במשפט, גם אם נראה כאילו ויתר עליהן בכורח הלחצים שהופעלו עליו, מלפני קום המדינה ועד ימינו אנו – בייחוד אם העולם יתמוך בשינוי גבולות הדמים המלאכותיים במזה”ת וחלוקתם מחדש לפי עקרונות הכנס שהוגדרו: “הזכות להיפרדות אתנית ולצפיפות לאומית צודקת”.
מארק הוסיף הערה שדב מתאר בעצם עיקרון חשוב נוסף במו”מ על נכס שאינו ניתן לחלוקה והוא עיקרון “הזכות העודפת” שבו הנכס שייך בלעדית לצד שהוכיח שזכותו עדיפה באופן ניכר על משנהו – כמו שמודגם בסוגית “שניים אוחזים בטלית” וגם במעשה “משפט שלמה” המפורסם.
אם בהרצאות הנ”ל דיברו מארק ואבן אור על עקרונות ו/או תוכניות שהם גם מעבר לגדה המערבית של ארץ ישראל-פלשתינה, הרי שבהרצאות הבאות התרכזו הדוברים בפתרונות מקומיים בגדה המערבית של א”י, מתוך הנחה, שהוכחה בהרצאה המוקדמת של מארק, כי לא תתכן הגשמה של בית לאומי לכלל הפלשתינים בעולם בשטח הזערורי של יו”ש, ולכן יש לתת פתרון לסכסוך הפלשתיני – ישראלי המקומי, מתוך הנחה שפתרון כללי לאומי לכלל הפלשתינים בפזורה, יינתן מחוץ לגבולות יו”ש ומדינת ישראל, אם בכלל.
לאחר עו”ד אבן אור נשא דברים ד”ר מרדכי קידר שמומחיותו, כאמור לעיל, היא בחקר המזה”ת, האסלאם וחברות ערביות.
ד”ר קידר הסביר את “עקרון השבטיות” שמחד, מתאר את הרצון הטבעי של כל קהילה אתנית להיפרד מהשליטה המרכזית של מדינות מלאכותיות שנוצרו בתחילת המאה ה-20, בגבולות שגבו הרבה דמים ממאבקים על הגמוניה בין שבטית כמו בסוריה ועיראק, ומאידך, מתאר את היציבות היחסית של המדינות במזה”ת שמתבססות על הגמוניה של שבט מרכזי אחד, כמו סעודיה, כווית ורוב האמירויות במפרץ הערבי.
בהמשך הסביר קידר את תוכניתו לארץ ישראל המערבית, הנקראת “8 נסיכויות לעם אחד”, המתבססת על עיקרון השבטיות הנ”ל, שלמעשה הפלשתינים בא”י המערבית מחולקים בעצם לשבטים נפרדים שמתרכזים בעיקר בערים הגדולות, בגדה ובעזה. השבטים הללו לעיתים נפרדים כל כך מבחינה חברתית-תרבותית עד שהם נמנעים מ”נישואי תערובת” בין שבט לשבט.
לכן אם יתחלקו השבטים לנסיכויות נפרדות של הערים/ישובים העיקריים שבגדה יהווה הדבר פיתרון טוב לרצון של הגמוניה של כל שבט בשטח שלו. בכך לא יפגע הרצף הטריטוריאלי של מדינת ישראל שבארץ ישראל המערבית והשבטים הפלשתינים יוכלו לשלוט בחיי היום יום הנפרדים שלהם, כולל רקימת יחסים בילטראליים עם מדינת ישראל, של כל שבט בנפרד.
כמובן שהדבר לא ימנע מהעם הפלשתיני בפזורה לדרוש “מקום תחת השמש” בכל טריטוריה מתאימה במזה”ת, ולא על חשבון ישראל.
אחרי קידר קיבל מר צבי מסיני את רשות הדיבור.
צבי מסיני הינו בוגר פקולטת פיזיקה בטכניון וחלוץ תעשיית התוכנה הישראלית, בחברת תוכנה שייסד שהייתה הראשונה בתחומה שהנפיקה בנסד”ק. הוא היה הראשון שקיבל את תמיכת המדען הראשי, בשטח התוכנה, ואף קיבל את פרס רוטשילד לפיתוח תעשייתי.
כבר שנים רבות מרכז צבי את המחקרים על מוצא הפלשתינים מימי ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון – ששם לב לדמיון של ערבי הר חברון לאבות אבותיו של העם היהודי – ועד עצם היום הזה.
לדברי צבי, כל המחקרים, המבוססים על ממצאים היסטוריים, גיאו- פוליטיים, אנתרופולוגים, ארכיאולוגיים וגנטיים, העידו על ממצא מדהים: מתברר שחלק הארי של הפלשתינים הם ממוצא יהודי, עוד מתקופת חורבן בית שני, שעם השנים אונסו להתאסלם ושכחו את מוצאם האמיתי.
(הערת מארק: מבלי קשר לממצאים על מוצא הפלשתינים שצבי אסף בספריו ובמחקריו, לפי הערכת חוקרים נוספים נותרו בכל העולם כ- 300 מליון נפש שמוצאם הגנטי הוא מעם ישראל על שנים עשר שבטיו, עוד מלפני 3,000 שנה – חוקרים מהארץ ומהעולם מצהירים כי מצאו כבר כ- 80 מליון נפש שיש הוכחות חותכות שהם מזרע ישראל, לדוגמה: היהודים האתיופים, הקוצ’ינים(הודו), הפשטונים(אפגניסטן – 20 מליון נפש), חלק גדול מהפלשתינים, כאמור לעיל ועוד.
צבי המשיך והציג את “תוכנית ההתחברות” שלו, המבוססת על עיקרון “מוצא הפלשתינים” הנ”ל, שבה הוא מציע תהליך הדרגתי של 30 שנה שבו תינתן לתושבים המגדירים עצמם פלשתינים, בעיקר ביו”ש אך גם בשאר חלקי ארץ ישראל המערבית, הזכות להתחבר לעם ישראל, הן כיחידים, כמשפחות, כשבטים או כיישובים שלמים – זאת, תוך לימוד כל מה שקשור להיסטוריה ולמסורת של העם היהודי וללא כפיה דתית אורתודוקסית.
לאחר ההפסקה עלו לשאת דברים עוד שני דוברים עם תוכניות חלקיות המתמקדות רק בפתרונות בארץ ישראל המערבית, כאשר גם הם חושבים שאם יש צדק בתביעת הפזורה הפלשתינית לקבלת שטח להקמת בית לאומי עבורם, הרי בכל מקרה זה אמור לקרות מחוץ לגבולות ארץ ישראל המערבית הקטנטנה.
ראשון הדוברים במושב השני היה אינג’ דב וטלמכר, מנכ”ל חברת סטרטאפ בתחום האנרגיה ויו”ר עמותה בשם “ארץ מכורתי”.
דב הציע פירוש מעניין מצידו לעיקרון “הזכות להיפרדות אתנית” שגם פתרון שתי-המדינות משתמש בו בהקשר הרגיל של היפרדות לאומית ופיסית מלאה.
גם דב מודע לעובדה כי שטח יו”ש קטן מידיי לפתרון פיסי לאומי מלא, לכל מי שמגדיר עצמו כשייך לעם הפלשתיני בפזורה, ולכן הוא מציע פתרון מקומי בארץ ישראל המערבית בתוכניתו הנקראת בשם: “ישראל אחת – עמים שניים”.
בתוכניתו הוא מגדיר שני עמים לאומיים עיקריים בארץ ישראל המערבית: העם היהודי והעם הפלשתיני/ערבי.
דב מציע שיוגדרו בהסכמה, בכל שטחה של ארץ ישראל המערבית – שריבונותה הכללית תהיה בידי מדינת ישראל – תחומי שטח שיהיו שייכים קניינית לעם הערבי/פלשתיני הגר שם, להלן “השטחים הערביים”, ורק מי ששייך לעם הערבי/פלשתיני הנ”ל יוכל לרכוש בו קרקע למגורים ו/או למסחר.
אף תושב, יהודי או ערבי, לא יצטרך לזוז ממקום מגוריו הנוכחי.
כל מי שיגור בשטחים הערביים הנ”ל יוגדר כתושב קבע, יהודי או ערבי, כאשר האזרחות תופרד לישראלית עבור היהודים שבשטח הנ”ל, שיצביעו לכנסת ישראל ואילו הערבים, תושבי השטחים הערביים, יוכלו לבחור לעצמם כל אזרחות במדינה ערבית אחרת שיבחרו, ששם תהיה להם זכות הבחירה לפרלמנט: ירדן, סוריה, לבנון, עזה, מצרים, מדינות המפרץ או פלשתין, במידה ותקום מדינה פלשתינית עצמאית מחוץ לגבולות ארץ ישראל.
שאר השטח יהיה שייך בלעדית לעם היהודי ורק יהודים יוכלו לרכוש בו נדל”ן למגורים או מסחר. בכך ימנע גזל אדמות של עם אחד ממשנהו.
הדובר האחרון היה ד”ר מרטין שרמן (מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים), המייסד של המכון הישראלי למחקרים אסטרטגיים, עמית מחקר במכון נגד טרור בהרצליה ובעל טור מדיני-ביטחוני קבוע בימי שישי ב- Jerusalem Post.
גם ד”ר שרמן אינו מאמין בהיתכנות פתרון פוליטי של מדינה פלשתינית עצמאית זעירה ביו”ש וכמומחה לביטחון וטרור הוא ניתח את אי ההיתכנות הנ”ל בעיקר מבחינת סכנה ביטחונית לישראל.
מכל מקום אין הוא מתעלם ממיליוני הפלשתינים בארץ ישראל המערבית וזכותם לחיים טובים, מבחינה כלכלית, חברתית ומשפחתית-אישית, כשזכות בסיסית אוניברסאלית זו מציג כעיקרון “הפרדיגמה ההומניטארית”.
שרמן הציג במצגת אקדמית-מקצועית את תוכניתו “ההגשמה האישית” המתבססת על העיקרון הנ”ל.
במרכז ההצעה מציע שרמן לזנוח את הפרדיגמה הפוליטית של פתרון שתי המדינות, שהיא בלתי אפשרית למימוש ולדבוק בפרדיגמה ההומניטארית היותר סבירה.
שרמן הזכיר, למי שמזלזל בכל פתרון שהוא חלופה לשתי המדינות, את גישתו של הבלש המפורסם שרלוק הולמס לחקירת אפשרויות לפתרון תעלומה בשיטת האלימינציה: “כשכל שאר האפשרויות נפסלו (הן בלתי אפשריות), האפשרות שנשארה, עד כמה שתהיה בלתי סבירה, היא הנכונה”.
במסגרת תוכנית ההגשמה האישית – שבה יוצע פיצוי כספי מפתה לכל משפחה פלשתינית שתיאות להגר מארץ ישראל המערבית ולהתחיל חיים חדשים בכל מדינה שתיבחר – מתוכנן כי גודל הפיצוי יהיה גם מפתה מבחינת המדינה שתקלוט את אותו משפחה, וזאת, בכדי שתוכל להיקלט מייד כמשפחה מכובדת ומועילה למשק במדינה הקולטת.
כמובן שאם תקום מדינה פלשתינית עצמאית מחוץ לארץ ישראל, שגם תהיה אטרקטיבית לשגשוג אישי ולאומי לפלשתינים, הרי שהרצון להגר אליה בצורה קולקטיבית ולא יחידנית יתגבר – בדיוק כמו שהרצון לעלות לישראל גבר אחרי שהוקמה מדינת ישראל בפועל והוגדרה כמדינת היהודים.
שרמן מציע להרים תקציב בינלאומי של 60 עד 160 מיליארד דולר למטרה הנ”ל, בהתאם למספר המשפחות הפלשתיניות בפועל שייאותו להצטרף לתוכנית (כאשר להשוואה הוא מציג את עלות מלחמת עיראק בסך 450 מיליארד דולר) ולכן הוא גם מציע לעשות סקר היתכנות בין הערבים הפלשתינים, הגרים בארץ ישראל המערבית, אם בכלל ומספר המשפחות שייאותו, תמורת סכום מכובד, להגר מארץ ישראל.
לאחר סיום הרצאתו של ד”ר שרמן שאלו האורחים שאלות הבהרה ולאחר שקיבלו תשובות מספקות נשארו רבים מהם להמשך דיונים בינם ובין המרצים.
רבים מהאורחים הודו כי מעולם לא שמעו רעיונות מעניינים ומחוץ לקופסה שכאלה, ועוד בכזה גיוון, שמרחיבים את זווית הראייה שלהם על הסכסוך ופתרונו, הרבה מעבר לפתרון “שתי המדינות” או פתרון “המדינה האחת”, המוצגים בעולם בטעות כשתי האפשרויות היחידות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני-ערבי.
התוכניות המפורטות ומסמכים נוספים, כולל תוכניות נוספות שלא הספיקו להיות מוצגות במסגרת כנס זה, יוצגו בכנס נוסף, שיהיה מורחב יותר בתוכן ובתקשורת בינלאומית, המתוכנן להתקיים עוד מספר חודשים.
בברכה ובהצלחה, להתראות ולהשתמע בכנס הבא.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
