רבי יהושע לייב דיסקין (1817-1898), היה אחד בין מרבני ירושלים. חריפותו וגאונותו המפורסמות הביאו לביתו משלחת נכבדים מקהילת לונדון.
הם באו להציע לו רבנות מכובדת בקהילתם. ההצעה היתה מפתה. היו בה את כל המרכיבים המבטיחים חיים טובים בהווה ובעתיד. בירושלים היתה הדלות בביתו באופן קבוע. הוא חי בצמצום גדול. הצעת הרבנות מחו”ל הבטיחה לו מגורים מרווחים ונאים. כמו כן ציפתה לו משכורת מכובדת ביותר שתגאל אותו ממצוקתו. זאת, נוסף לכבוד ולתהילה שיוענקו לו בשפע במקום הכהונה המכובד. אולם הרב דחה את ההצעה הנדיבה מכל וכל. היא כלל לא באה בחשבון. הוא, כך אמר: את ארץ ישראל לא יעזוב. “אבל מדוע?” שאלו האורחים החשובים שלא הבינו את סירובו של הרב. חייך רבי יהושע לייב ושיבר את אזניהם: “הלא את סיפור מכירת יוסף למצרים אתם בוודאי יודעים. זכור לכם כי ראובן, האח הבכור, הוא שנתן לאחים את העצה להשליך את יוסף לבור. אמנם היה הבור “ריק אין בו מים” (שם, כ”ד), אבל כפי הבנת חז”ל את הפסוק, היו בו נחשים ועקרבים. ובכל זאת, הכתוב משבח את ראובן וקוראו מציל: “וישמע ראובן ויצילהו מידם” (בראשית ל”ז, כ”א). “לעומת זאת, יהודה”, המשיך הרב, “טען באוזני האחים: “מה בצע כי נהרוג את אחינו” (שם כ”ו). הוא העלה את הרעיון החלופי למוכרו לאורחת הישמעאלים שעברה בסמוך. מכירה, אשר בסופו של דבר הושיבה את יוסף על כס המלכות במצרים והפכתו למושל רב עוצמה והשפעה”. “והנה, למרות שיהודה הציל בפועל את חיי יוסף בהעלותו אותו מתוך הבור המלא נחשים ועקרבים שסכנת מוות בו, נחשב יהודה לחוטא כי הוא העלה את רעיון מכירתו”. “דומה”, המשיך הרב דיסקין, “שהתהפכו היוצרות. ראובן, שסיכן את חייו של יוסף, זכה לתואר “המציל”, ואילו יהודה שהצילו, נודה וגם גונהסיים הרב ובת צחוק מתפשטת על פניו, “מתברר, שטוב יותר בור מלא נחשים ועקרבים בארץ ישראל, מארמון מלכות מלא כל טוב בחוץ לארץ”.
שבת שלום ומבורך
הרב ד”ר אייל אונגר
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
