תנועת הליכוד אכן זכתה בבחירות, והיא מפלגת השלטון גם בסיבוב הנוכחי.
יש שיגידו שלא משנה מה תעשה המפלגה, ומי יעמוד בראשה, אין אלטרנטיבה אמיתית לליכוד בהתמודדות על השלטון. בנוף הפוליטי הנוכחי כנראה שאין מפלגה שיכולה להוות אלטרנטיבה שכזו, אבל האלטרנטיבה יכולה לצוץ בנסיבות הנכונות.
כיום נהוג לחלק את המפה הפוליטית לגוש ימין וגוש מרכז שמאל. עם זאת, בעוד שברור לכולם שהמפלגה שמנהיגה את גוש הימין היא הליכוד בגלגוליה השונים (הפעם ברשימה משותפת עם ישראל ביתנו), המפלגה שתנהיג את הגוש הנגדי אינה בנמצא. מהי האלטרנטיבה האמיתית לשלטון הליכוד, או במלים אחרות, ממי צריך להיזהר? האם המסורת של מפלגת העבודה יכולה להחזיר אותה לשלטון? לעניות דעתי, התשובה היא לא. המפלגה הפכה ליונית מידי מבחינה מדינית, והמצע הכלכלי שלהם אנכרוניסטי במקצת. שלי יחימוביץ’ כנראה תצליח לשמור על מעמדה ולרוץ בראשות הרשימה מערכת בחירות שנייה ברציפות (דבר שלא קרה בבחירות לכנסת מאז שנת 88!), אבל אין לה את האישיות והכריזמה הנחוצה כדי לגרום לציבור להאמין שהיא תוכל להנהיג את המדינה. כל עוד אישיות סוחפת שתהיה מקובלת על הציבור לא תנהיג את היריבה ההיסטורית של הליכוד, הדשדוש ימשיך גם במערכת הבחירות הבאה.
האיום האמיתי נמצא בגוש המרכז, או השמאל המתון יותר. נכון, קדימה התפרקה, ואין מפלגה יציבה שהציבור יכול לראות כמפלגת השלטון כרגע – קדימה התפרקה לרסיסים, יש עתיד והתנועה הן מפלגות שמבוססות אלקטוראלית על ראש הרשימה בלבד, וכל השלוש מתבססות על הקולות הצפים, או במלים אחרות – קולות שאי אפשר להישען עליהם כשהמצב קשה.
אבל לפוליטיקה חוקים משלה, וכשהאינטרסים מתנגשים הכול יכול להיות. מופז, לבני ולפיד יכולים לרוץ ביחד במידה ואיחוד ביניהם יביא להם את השלטון. האם לבני תסכים להיות מס’ 2 של לפיד? האם ייתכן הסכם הפוך במידה והפופולאריות של לפיד תדעך אחרי קדנציה באוצר? נחכה ונראה. אבל גם בתסריט הגרוע ביותר מבחינת שניהם, תמיד יהיה אפשרי מבחינתם לחזור לאהוד אולמרט. אולמרט ולבני כבר שיתפו פעולה בעבר, והיחסים עם לפיד היו ונשארו קרובים – והמסקנה היא שאיחוד של אולמרט, לבני ולפיד ברשימת על תהווה סכנה אלקטוראלית אמיתית לליכוד. הרשימה הזו תציג את עצמה כמפלגת מרכז חזקה ומאוחדת, שתהווה אלטרנטיבה רעננה לאחר שתי קדנציות בשלטון הליכוד. אולמרט בעצמו יודע את זה, וזו הסיבה שלא רץ הפעם. הוא יודע שבפעם הבאה הוא יוכל לחזור בגדול, ללא משפטים פליליים.
אני בטוח שרבים ישאלו כיצד ייתכן שהציבור יבחר באדם שהורשע בהפרת אמונים, שנכשל במלחמת לבנון השנייה, ובאופן כללי תיפקד בצורה גרועה כראש הממשלה? הרי אחוזי התמיכה בו במהלך כהונתו היו נמוכים אפילו מאלו של אהוד ברק בשיא השפל שלו. אותי כליכודניק לא צריך לשכנע, אבל צריך להבין שלציבור זיכרון קצר, והציבור בעצמו כבר התבלבל מרוב פרשיות השחיתות של פוליטיקאים כאלה ואחרים. כמו כן, אחרי שתי קדנציות בראשות הליכוד, הציבור יחפש משהו חדש, אופציה אלטרנטיבית, והאיחוד יכול בקלות למלא את החסר.
אני יודע שהממשלה נמצאת בתחילת דרכה, והקדנציה עוד ארוכה, אבל השאלה כיצד להתמודד מול האיום הפוטנציאלי הזה צריכה להישאל כבר עכשיו, כי לא משנה באיזו וריאציה גוש המרכז-שמאל יחזור לשלטון, הדבר יהווה אסון למדינה. השאלה הראשונה שעולה היא האם הציבור יהיה מעוניין בקדנציה שלישית רצופה של נתניהו, ורביעית בכלל, בראשות הממשלה? הלוואי, אבל קשה לי להאמין. קשה לי להאמין שהוא ירצה להישאר בתפקיד השוחק הזה אחרי הממשלה הנוכחית. לכן, למפלגה לא תהיה ברירה אלא להמציא את עצמה מחדש עם מנהיג חדש, שהציבור יכול לראות בו יורש עתידי. יש כמה וכמה מועמדים ראויים, בוודאי מול אולמרט או לפיד. צעד נוסף הוא למתג את הליכוד מחדש כמפלגה חברתית, ונקייה מכל שחיתות (ולכן, אגב, לא צריך להחזיר למרכז הליכוד לבד את הזכות לבחור את הרשימה). רק כך תצליח המפלגה למנוע קדנציה מיותרת בספסלי האופוזיציה, משם היא תביט שוב בשמאל מפשל וגורם נזקים.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
