הרהורים של לפני, אחרי ותוך כדי – אסתר שלמון, יומנה של פריימריסטית
בי”א בכסלו החלו הבחירות הפנימיות בליכוד לקראת הכנסת ה – 19 .
בבנייני האומה אני ממתינה לתיקון התקלה במחשבים. התקלה מתמשכת ואני משוחחת עם הממתינים הרבים להצבעה. ניסיתי להגיע לכל מתפקד. בפרסומים בכתב, בפרסומים אלקטרוניים. לא השתתפתי בדילים. אני מתבוננת סביבי בפתח בנייני האומה ורואה רשימות של דילים מועברות מיד ליד. שמי אינו מופיע שם. מחשבה עולה במוחי . אני לבד במערכה. מתפקדים עומדים בתור להצבעה ובידם רשימות שהוכתבו “מלמעלה”.
כאשר בנימין נתניהו יו”ר המפלגה הכריז על הקדמת הבחירות, הוא ביקש את אישור ועידת הליכוד. פגשתי באירוע את שבח שטרן ונתן אנגלסמן. הראיתי להם את ספרי “חלום בית דויד”. הבהרתי שאני מציגה את מועמדותי לכנסת והפרטים האוטוביוגרפיים בספר עשויים להועיל להם לקבל החלטות בעניין מועמדותי. שבח שטרן אמר שלפניו ערמת ספרים. נתן אנגלסמן ניאות לקבל את הספר, אבל הסתבר מאוחר יותר שלא קרא בו.
אם מרכיבי רשימת המומלצים אינם טורחים לקרוא חומרים שמועברים אליהם (לפחות על פי ניסיוני), מה נלין על “החיילים”?
התקלה במחשב טרם תוקנה. ואני בדרכי לתל אביב.
לקראת סופו של יום פגשתי את רוני מילוא באולם ההצבעה בגני התערוכה בתל אביב. הוא עמד אחרי בתור. רוני מילוא צירף אותי לצוות ההסברה של הליכוד בתקופתו של יצחק שמיר כראש ממשלה.
בדרך לאולם ההצבעה נפרסו אוהלים. בפתח אחד מהם ישבה רחל קרמרמן, צאצאית למשפחה הלוחמת. ניגשתי אליה. “אתי את מתמודדת? ” שאלה, “בכלל לא ידעתי, את מחליפה שמות.” הוסיפה. ” שלמון הוא שמי מבית סבא” השבתי. התבוננתי שוב באוהל בו ישבה רחל קרמרמן, אוהל חברתה השרה לימור לבנת. והרי אמרתי לשרה לבנת שאני מתמודדת אך משום מה המידע הזה לא עבר הלאה.
ודווקא שרת התרבות לימור לבנת ברכה אותי על ספרי “חלום בית דויד”.
בי”ג בכסלו נשלמה הצבעת המתפקדים ופורסמו התוצאות.
מרידור ובגין לא נבחרו להוביל את הליכוד. מי שנשענו על דור המייסדים בליכוד ולא בנו תשתית “בשטח” לא יהיו חברי כנסת מטעם הליכוד.
התמודדתי בפריימריז בליכוד בלי לעמוד בקשר ישיר ורצוף עם ציבור המתפקדים. ההיכרות שלי עם מנהיגים בליכוד, לא תורגמה לתמיכה מעשית.
אלמלא האג’נדה שהצגתי, לא היה טעם במועמדותי.
הסעיף הראשון במצע האישי דיבר על: הקמת מרכז למורשת לבית דוד ושלמה. הרי כל בר דעת יכול להבין שיעד זה אינו מצוי בראש סדר העדיפויות הפוליטי העכשווי. נצרף לכך את העובדה שספרי: “חלום בית דויד” זכה לקדימות בפרסומיי ותתקבל בהבנה המנעותי מדילים.
ביום השני לבחירות באזור הכניסה לקלפי בירושלים שוחחה איתי מתפקדת. היא עשתה נפשות למשה פייגלין. “אם את רוצה להיות חברת כנסת את חיבת לפקוד אנשים”. טענה. אמרתי לה: ” להיות חברת כנסת אינה משאת נפשי. ולפקוד אנשים אינה דרכי. אני אמשיך להעביר את המסר, בדרך כזאת או אחרת”. “אז מדוע את מציגה את מועמדותך לכנסת בליכוד?” תהתה.
“המערכת הפוליטית היא המקום בו ניתן להשפיע ולעשות במרחב הציבורי. אלה הכלים. אלה הכללים”. השבתי.
כמות המצביעים בליכוד מועטה ביום השני לבחירות ומתפתחות שיחות בין הממתינים למצביעים. אחד הפעילים אומר לי: “אל תטרחי הרבה. התרחקי מדברי ביקורת”. הקשבתי לו.
ובלילה התפרסמו התוצאות. הן לא ממש הפתיעו אותי.
לכל אחד ואחת שתמכו במועמדותי אני מודה. אין זה מובן מאליו להצביע עבור מועמד שאינו מוכר ציבורית. אין זה פשוט לתת קולכם למועמד שהאג’נדה שלו חריגה במפלגה. בסופו של הליך נבחרו מועמדים ראויים.
ובאשר לי, אני אמשיך לקדם את האג’נדה שלי בכל דרך אפשרית.
בי”א בכסלו החלו הבחירות בליכוד.
בי”ג בכסלו פורסמו התוצאות.
בי”א בכסלו בשנת 1996 העברתי לראש הממשלה בנימין נתניהו אגרת. האיגרת כללה דברים שפורסמו בשנת 2011 בספרי “חלום בית דויד”.
בי”ג בכסלו 1996 השיב לי ראש הממשלה בכתב ידו: “בכל לבי, בנימין נתניהו”.
נפלאות הדרכים. ירושלים , אסתר שלמון
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר