מישנה: יותר מאשר הם רוצים שלום, הם רוצים שלטון. מהסיבה הזאת השמאל לא נרתע מלנהל קשר סמוי עם הפלסטינים שתכליתו, מניעת הסכם עם הימין. חיים רמון לא הראשון לקיים מפגשים חשאיים… הלכתי לארכיון…
הימין רוצה שלום וביטחון. המשקל של הביטחון יותר כבד ממשקל השלום. מהסיבה הזאת החתירה לשלום מדודה, איטית, ומותנית במילוי חלקם של הפלסטינים (ייתנו- יקבלו!- לא ייתנו- לא יקבלו!). גם השמאל רוצה שלום וגם לו יש תנאי: שאת השלום רק הוא יביא- לא הימין! בשום פנים ואופן, לא ממשלת ימין!
מהסיבה הזאת השמאל מפריע!- והוא עושה זאת בשתי דרכים. האחת גלויה והשנייה סמויה. אבו-מאזן יודע את מה שערפאת ידע- קיסינג’ר צדק כשאמר: “אצל הישראלים אין מדיניות חוץ, הכול פוליטיקה פנימית”. אבו-מאזן יודע עוד משהו שערפאת ידע: השמאל יעשה הכול כדי לטרפד סיכוי להסכם עם הימין. מקריאת “מפת האינטרסים” עולה, ששלום שיביא הימין, יגרום לשמאל מפולת אלקטוראלית.
הפחד מהסכם כזה הוא הסיבה לרומן אסור בין הפלסטינים לשמאלנים. הפגישה החשאית, בין חיים רמון וסאיב עריקאת (יולי 2010), עליה דיווחה איילה חסון, לא הייתה אירוע חדש. בספרו “הדרך לאוסלו” כתב אבו מאזן על מפגשים שקיימו הפלסטינים עם אנשי רבין מאחורי גבו של ראש הממשלה יצחק השמיר. באוקטובר 91, התקיימו במדריד שיחות מדיניות בין נציגי ישראל לפלסטינים. רבין חשש מהסכם, והקדים תרופה למכה.
בחשיפת הסיפור אמר אהרון ברנע: “זהו ספרו של אבו-מאזן “טאריק אוסלו” (דרך אוסלו) שעורר מהומה. מחמוד עבאס (אבו-מאזן), מספר בעזרת מסמכים ופרוטוקולים על מפגשים בין נציגי אש”ף, לבין נציגי מפלגת העבודה, לפני הבחירות האחרונות בזמן שלטון הליכוד. מה שעורר את המהומה הגדולה התיאור בספרו של אבו מאזן על תיאום בין אש”ף למפלגת העבודה לטרפד את המו”מ שיתחיל במדריד כדי להביא להפלת הליכוד”.
שמענו את המילים “לטרפד”, ו- “בעזרת מסמכים ופרוטוקולים”. יצחק שמיר הגדיר את המפגשים האלה במילים: “זה גובל בבגידה”. מפלגת העבודה הוציאה כמובן הכחשה, אלא שבאותה כתבה, העיתונאי (הארץ) צבי בראל גילה: “אבו-מאזן כותב לצורך שתי מטרות- אחת, להראות שהם רציניים מפלגת העבודה, ושנית, פשוט הוא מצטט את רבין בתוך המפגש הזה שבו הוא אומר: תדעו לכם אנחנו רציניים, ואנחנו רוצים להמשיך במפגשים האלה, בתנאי שהם יישמרו בסוד מוחלט”. סוף ציטוט.
חיזוק למה שנכתב בספרו של אבו-מאזן הגיע דווקא מאדריכל אוסלו ד”ר רון פונדק: “רבין שלח שליחים לאש”ף עוד לפני שאני חלמתי לדבר עם אש”ף”, הוא אמר. “רבין הבין שאין אופציה אחרת אלא אש”ף. עוד במידה רבה לפני שהוא תפס את הגה השלטון, ובמידה רבה אנחנו באופן פרדוקסאלי שחששנו לבוא עם הרעיון של אש”ף לרבין, לא ידענו שאנחנו כבר מגיעים לארץ חרושה וזרועה, שכבר בעצם החלה להניב פרי” (רון פונדק / הערוץ הראשון / בין המהפכים מאי 2001).
(אגב, הכנסת ביטלה את החוק האוסר מפגשים עם אש”ף ב- 20.1.93. דהיינו, הפגישות החשאיות של אנשי רבין עם הפלסטינים התקיימו בניגוד לחוק. אייבי נתן התמים, הושלך לכלא בגין מפגשים כאלה.).
גם התפוח הרקוב אריאל שרון (לפני שהפך לאתרוג) השמיע טענות דומות נגד השמאל. “יש לנו הוכחות”, הוא אמר. בהזדמנות אחרת גילה העיתונאי רונן ברגמן שלידי המודיעין נפלו מסמכים המוכיחים קשר סמוי ואינטרסנטי בין הפלסטינים לשמאל הישראלי. דעתי האינטואיטיבית- מדובר בקצהו של קרחון ענק, שיש לו גם אינטרסים כלכליים.
התקשורת והשמאל, היו ונשארו התקווה של הפלסטינים. למרות שאבו-מאזן הוא הסרבן, כל הטענות מופנות לנתניהו. שכחו ו/או התעלמו מדחיית הצעתו הנדיבה של אולמרט. תגובת הפלסטינים לנאום בר-אילן של נתניהו, “אנחנו לא מאמינים לו”. נשמע כאילו קיבלו הדרכה מאייל ארד. אפילו הקפאת הבנייה לא הורידה את אבו-מאזן מהעץ.
ככה לא מתנהג מנהיג שרוצה שלום, כמו שככה לא מתנהגת אופוזיציה אחראית. ועל הרומן האסור שמקיים השמאל הישראלי עם הפלסטינים צריך להגיד: זכו רשעים שנעשתה מלאכתם בידי כסילים…
למאמר המקורי ולקטעי הוידיאו המציגים את ערוות השמאל לחצו כאן
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
