בניגוד לפרשנים הפוליטים המדגישים את הימניות של הליכוד, אלי חזן דווקא שם לב לאוריינטציה הסוציאלית של נבחרי הרשימה.
“הליכוד זז ימינה”. כך קבעו יובל קרני ומורן אזולאי ב – YNET. ואילו יהונתן ליס קבע בהארץ :”שוברים ימינה”. אבל האמת היא שמי שמסתכל לתוך נבכי הרשימה לא יכול שלא לשים לב כי הליכוד בחר בסופו של דבר רשימה שהיא חברתית.
להלן כמה דוגמאות :
גדעון סער הוביל מדיניות חברתית במשרד החינוך. חוק חינוך חובה חינם לגילאי 3-4 הוא דוגמא מובהקת לכך. שלא להזכיר את קידום הפריפריה. סילבן שלום עשה ימים כלילות פעילות חברתית עבור הנגב והגליל ומקורותיו העדתיים ידועים לכל. ישראל כץ הקדיש חלק ניכר מהמהפכה התחבורתית שלו לפריפריה. מעל 100 חוקים כיו”ר ועדת העבודה והרווחה מיצבו את חיים כץ כסוציאליסט של הליכוד. החברתיות של מירי רגב, במה שהחל כמאבק נגד המע”מ על פירות וירקות, הובילה אותה לתחילת העשירייה השנייה. מבט חטוף בחוקים של אופיר אקוניס לא מותירים לספק באשר לחברתיות שבו. יעידו על כך החוקים הפרטיים שלו כמו ביטול קנסות היציאה מהוט ויס. והיו הרבה חוקים. שנת לימודים חינם של סגנית השר גילה גמליאל הובילה לקיום הבטחת החינוך של נתניהו מהבחירות הקודמות. כרמל שאמה בועדת הכלכלה קרא תיגר אמיתי על הטייקונים. קטי שטרית מגיעה מבית שמש והיא מחוברת היטב לשכבות חברתיות המנותקות מהמרכז. דוד ביטן ידוע בראשון לציון כמי שעובד עבור האוכלוסיות החלשות. אורי פרג’ הוא בשר מבשרם של החברתיים. שוקי אוחנה מגיע מהצפון הנואש לפעילים חברתיים ולא בכדי קיבל אמון. יצחק דנינו עובד עם קשישים. זוהי מהות עבודתו. שי קינן ידוע כפעיל חברתי בעירו – חולון.
זוהי אם כן סקירה קצרה של הכוחות החברתיים של הליכוד. אני באופן אישי, סולד מהמילה “חברתיים”. ז’בוטינסקי היה קורא לזה “סוציאליים”.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
