שמעון פרס נשיא אהוד ומוערך. שיהיה עד 120. אבל אל לנו לשכוח את העבר
מישנה: לא הייתי מעז לכתוב סרה בנשיא שהתקשורת מאדירה, אלמלא אחריותו לאסון אוסלו. אחריות שהצליח לחמוק ממנה… שמעון פרס מכר לנו שלום ורוד באריזה אטומה. פתחנו את החבילה, והטרוריסטים שהביא מלוב זינקו עלינו… והאיש חוגג…
הלכתי לארכיון… (תכניסו לרשימת המועדפים)…
…
אי נוחות, כעס מאופק ותמיהה- זאת התחושה שחשתי כשראיתי את ההפקה המעיקה והפנים הקורנות של הנשיא שמעון פרס במסיבת יום ההולדת שהפיקו לכבודו באולם תיאטרון הקאמרי (20.8.10). בין אמן אחד לאחר/ים שמענו דברי חנופה, לאיש שהצליח להערים על כוווולם ולהגיע לפסגת הכבוד.
שני גורמים אחראים לתדמיתו של הנשיא פרס בציבור: התקשורת והמציאות. מהסיבה הזו, האיש שנוי במחלוקת. עשרות שנים התקשורת משגרת לתודעתנו אינסוף מחמאות עליו, בעוד שהמציאות לא ממש מתפעלת מהרקורד שלו.
איש נדיר, איש שלום, איש ספר, איש ביצוע, חלמן במובן הטוב של המילה, מנהיג עם נשמה של משורר, וכו’. אינסוף פעמים שמענו וקראנו בהקשר שלו את המילים “איש חזון”. אפרופו חזון, הסופר עמוס עוז הגדיר אותו באותו ערב כ- “האיש שעשוי מהעתיד”. בקיצור, הוא כל כך גדול, שאנחנו צריכים אותו כנשיא, הרבה יותר מאשר הוא צריך אותנו כצאן מרעיתו. כל זה ועוד, מגיע אלינו מהתקשורת. והמציאות? …פה יש בעיה.
מדובר באיש ערמומי שתאוות השררה מחקה אצלו כל קו אדום. על תאוות השררה שלו הוא יגיד: כל עוד נשמה באפי. יצחק רבין הגדיר אותו בשל תאוותו כ”חתרן בלתי נלאה”. מבקר המדינה שלח דוח למשטרה על תרומות בלתי חוקיות שגייס פרס בסך= 320,000 דולר. אך כפסע בינו לבין כתב-אישום.
את תפקיד יו”ר העבודה הוא קיבל מעמרם מצנע כמינוי זמני- תוך התחייבות שלא יתמודד על ההנהגה. ההתחייבות הזאת הופרה. כשהפלנגות מצפון אפריקה הכתירו את עמיר פרץ למנהיג העבודה, הוא הוציא אצבע משולשת לבוחר, וערק למפלגה של הרודן המושחת. הסקרים רמזו לו שבכוורת הגנובה של שרון, עומרי, הירשזון ואולמרט, יש יותר דבש, אז הוא הלך.
אין באף דמוקרטיה בעולם לוזר בן 83 (בעיני עצמו הוא לודר) שהציג מועמדות (פעם שנייה) לקדנציה של 7 שנים. הוא זכה בנשיאות בזכות קומבינה עם ש”ס שעלתה למשלם המיסים מאות מיליוני שקלים. למי ששכח, אשתו החולה סוניה התחננה אליו בטרם הציג מועמדות: שימון דייייי! כשעשה סימנים של נחוש, הציבה בפניו אולטימאטום: או אני או הנשיאות. סוניה התמימה לא יודעת שאין להציב אולטימאטום לנרקומנים. הכרעתם תמיד חדה ובהירה…
כל אלה הם כאין וכאפס לעומת הנזק ההיסטורי שגרם למדינת ישראל בגין חלקו בהסכמי אוסלו. פרס הוא אבי אוסלו. מההסכם הזה נחרתו בתודעת הציבור שני מושגים קשורים, שניהם פרי מוחו הקודח של פרס: “מזרח-תיכון חדש”, ו- “קורבנות השלום”.
“כאיש חזון”, הוא מכר לנו עתיד. מר פרס הערמומי הוא יצרן, יחצן ומשווק עתיד יפה שבמרכזו שלום באזור. את העתיד הוא מייצר מנתונים לא קיימים שנמצאים בדמיונו. אח”כ, בעזרת עיתונאי חצר, ישווק לציבור. על העתיד שמייצר מר פרס, אין תאריך תפוגה, כך שאם השלום יגיע בעוד 1372 שנה, תמיד יימצא האידיוט שיגיד, שאלמלא שמעון פרס, לא היינו מגיעים לזה. באותה הזדמנות האידיוט יצטט את הפתגם הסיני הכי מפורסם (של מאו): המסע הכי ארוך מתחיל מצעד אחד קטן.
הסכמי אוסלו, אליבא דה-פרס היו הפרוזדור ל”מזרח-תיכון חדש”, ו”קורבנות השלום”, הינם מחיר כרטיס הכניסה לפרוזדור שהבטיח פרס. כ-1300 משפחות שכולות התווספו למשפחת השכול בישראל, מחיר הפנטזיה החולנית של האיש. התמורה שדרש עבור השלום שמכר לנו מאוד צנועה: הפצת אהדה והערצה, תמיכה עקיפה וישירה, וביום מבחן הקלפי- הצבעה לטובתו או לטובת מפלגתו.
אילו הלך הביתה לאחר קריסת אוסלו, היינו מאמינים לו שעשה את ההסכם בתום לב. היום הוא נשיא המדינה. מבחינתו, בית הנשיא נמצא על פסגת האולימפוס. המוטו שלו בחיים הוא “תהנה, כל עוד אתה יכול”. רק אל תגידו לו, עד מאה ועשרים…
……………………………………………………………………………………………………….
הרי לכם אשכול קטעי וידאו (יש מאות) ובהם קטעים המוכיחים את הטענה לפיה בחשבון כללי, שמעון פרס עבד עלינו. העתיד שמכר לנו התברר כתרמית, ולמרות זאת, הוא חוגג על התמורה…
………………………………………………………………………………………………………
א)- בקטע הראשון- פרס בטוח שהשלום קרוב. הבעת הפנים והאינטונציה תפקידם להדביק את הצופים באמונתו. (אוקטובר 2002).
ב)- בקטע השני- פרס מביע ביטחונו בפני ארי שביט שחזון המזרח התיכון שריר וקיים (בארבע עיניים / 31.1.05). כהוכחה למזרח-התיכון החדש הוא מביא את התפנית המדינית שעשתה טורקיה שהייתה פעם מוסלמית, ועכשיו היא ידידת ישראל. ארבע שנים אחרי, ארדואן משפיל אותו בוועידה הכלכלית בדאבוס מול המצלמות, בגין “עופרת-יצוקה”. בידיעות-אחרונות (24.8.10) קראנו על הרומן המדיני/ביטחוני המתהדק בין טורקיה לאיראן. ההתקרבות הזאת, וההערצה לארדואן בעזה מוכיחה שהמזה”ת החדש של פרס מתהווה לנגד עינינו.
ג)- בקטע השלישי, פרס מסביר לדליה נוימן (20.10.05) את הסיבה העיקרית לעקירת הישובים בגוש קטיף: עזבנו את עזה כדי לחזק את אבו-מאזן…
ד)- בקטע הרביעי- שנה אחרי, פרס מתפכח, נכנע למציאות ומודה: חתמנו הסכם שלום עם חבורת מושחתים. אני מצטער על חלקי בגיוס תרומות במיליארדים לפלסטינים (לונדון וקרשנבאום / 13.9.06).
ה)- בקטע החמישי– אפרופו יום הולדת, רוני בראון מציע לפרס במקום לחגוג (יום הולדת 80) שיחזיר את פרס נובל לשלום בגין חלקו בהסכם הדמים שנחתם באוסלו.
ו)- בקטע האחרון, דניאל בן-סימון בימים שהיה עיתונאי משוחרר, מגדיר את פרס כנזק לדמוקרטיה ונזק למדינה.
למאמר המקורי מהאתר של נרי אבנרי לחצו כאן
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
