אהוד ברק והשיקול הקר. עקיבא לם מנסה לאתר את הלוגיקה
יום הולך ויום בא ואין חדש תחת השמש. אחרי שנים של הרמוניה מושלמת שר הבטחון קיבל במה נרחבת במהדורת יום כיפור של ישראל היום. במוקד – תכנית ההתכנסות של אריק שרון ואהוד אולמרט, עם שינויים קלים לאור לקחי העבר.
ויש לומר את האמת. תכנית ברק מאתגרת את המח. 80-90% מאיזורי איו”ש בידינו הם אכן הישג, כפי שהגדיר זאת ברק. גם פינוי התנחלויות מבודדות יכול להתקבל על הדעת, לכל הפחות ברמת ההיגיון. דבריו על גושי ההתיישבויות ועל שימור האיזורים החיוניים לנו ברמה הביטחונית נשמעים לכל אוזן פרגמטית על ידי סיפוק ערובות בטחוניות. כמו גם הטיעונים שלו על הנחיצות בדבר קבלת החלטה אחרי 45 שנים של שלטון צבאי באיו”ש.
על פניו, דבריו של ברק יכולים להיקלט בכל אוזן – מימין מרכז ועד לשמאל. ההפרדה מקובלת על כולם. אז מה הבעיה כאן? באמת שדבריו נאמרים בתוך קונצנזוס מסויים. הוא אפילו לא מעלה את הסוגיות הכואבות ביותר – ירושלים והפליטים. ברק עצמו הוא כמובן בעל ניסיון בהתמודדות מול הפלשתינים, כשההזדמנות הזכורה לנו מכל היא כמובן ועידת קמפ דייוויד, כשהתמונה העולה לראש היא התחרות שלו עם עראפת מי ייכנס ראשון בדלת.
אלא שיש דבר אחד שברק מתעלם ממנו לחלוטין. ” הגיע הזמן לקבל החלטות שנובעות לא רק מאידיאולוגיה ומתחושת בטן, אלא מקריאה קרה של המציאות”, הוא אומר. כאן טמון שורש הבעיה. ברק טוען כי הוא אינו מדבר מתוך אידיאולוגיה, אלא שיקול קר – כאמור, פרגמטי, בטחוני, קר. והאידיאולוגיה? אפשר להניח אותה בצד. היא לא חשובה יותר.
כשמניחים את האידיאולוגיה בצד, אפשר לבנאם את ירושלים, הרי אפילו ז’בוטינסקי נדחק לפינה הזו בגלל פרגמטיות יתר. אפשר להגיע לכל מקום, אם מוותרים על האידיאולוגיה. אפשר להגיע למצב בו מדינה שהוקמה למען מתן בית לאומי לעם היהודי מותירה מרצון את אזרחיה במדינה זרה, עויינת בלשון המעטה. כשזונחים את האידיאולוגיה, זונחים את הייעוד. בימי הנסיגה מלבנון החלו לכנות את הרמטכ”ל לשעבר אהוד ברח. כעת הוא שוב רוצה לברוח. הפעם מאידיאולוגיה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
