לזאב בן יוסף אין ספק מי צריך להיות שגרירינו באו”ם. עתה נראה מה יחליטו מקבלי ההחלטות
צדק בהחלט ד”ר יצחק בן גד במאמרו “השגריר באו”ם: הגיע זמן לשנות כיוון” (“ליכודניק”, 14 ביוני 2010) בו הוא טוען בצדק שלא משפטנים נוכרים כדרשוביץ ישרתו בנאמנות את הסברתנו בעולם, אלא צריך שישראל תחליף עתה דיסקט והפעם תבחר שגריר שיהיה מזרחן, דובר ערבית רהוטה לצד אנגלית רהוטה, בקיא בהיסטוריה של הערבים והאסלאם, בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-ערבי, המכיר את המנטאליות של שכנינו, היודע להופיע בתקשורת המערבית בכלל ובתקשורת הערבית בפרט, כולל הופעה ברשתות הטלביזיה הערביות “אלג’זירה” ו”אל ערביה”, יודע לקרוא את העיתון “אלאהראם” המצרי ו”אלבעת” הסורי ודומיהם ואינו צריך מתורגמן, המסוגל להגיב כראוי על מבול דברי זוועה נגד ישראל שמפיצים אמצעי התקשורת הערביים, בעוד שהיום איש אינו מגיב עליהם. אכן, יש היום מישהו שלא רק יכול להגיב, אלא עושה זאת בפועל כמעט יומיום. זהו אלי אבידר, יו”ר הפורום למזרח תיכון חכם ומנכ”ל המכון ליהלומים, דובר ערבית רהוטה שהיא שפת אימו, אשר רכש ניסיון דיפלומטי והסברתי בעולם הערבי במהלך שירותו במשרד החוץ, במשרד ראש הממשלה ובזמן כהונתו כיו”ר הפורום למזרח תיכון חכם בה הוא נושא עד היום. אלי אבידר מתראיין כמעט מידי יום ביומו ברשתות טלביזיה ערביות ובאמצעי התקשורת בארץ ובחו”ל, מסביר את העמדה הלאומית באורח שקול, רציונאלי ומשכנע.
“לזירת האו”ם לא צריך משפטן, צריך מזרחן”, אומר בצדק ד”ר בן-גד. “בזירת האו”ם ישנם עשרות מגעים בלתי פורמאליים בין הנציגים של המדינות. אצל שכנינו הערבים מי שמדבר בשפתם שובר מחיצות פסיכולוגיות. ידיעת השפה הערבית ושליטה במקורות האסלאם הם נכס עצום לדיפלומט ישראלי בזירה הזו. יתרה מזו: לאחרונה קבע מבקר המדינה שישראל נכשלה בהסברה בערבית לעולם הערבי. ארבעה מזרחנים, אנשי משרד החוץ לשעבר, כתבו דברים ברוח דומה ושלחו את מכתבם לראש הממשלה ולשר החוץ.”
כל מילה בסלע, וכל מה שנאמר לעיל מתאים בדיוק נמרץ לניסיונו, כישוריו ויכולתו של אלי אבידר, איש בית”ר והליכוד משחר נעוריו. מדינת ישראל וממשלת הליכוד היו מפיקים תועלת רבה אילו היה מתמנה איש כמוהו לשגריר באו”ם או בכל מדינה חשובה בעולם, או לממונה על המו”מ לשחרור גלעד שליט ו/או תפקידים בכירים אחרים בתחום מדיניות החוץ.
אלי אבידר נולד בעיר אלכסנדריה שבמצרים בשם אלי אבודרה. הוריו, יצחק ופורטונה אבודרה, עלו לישראל בשנת 1967 מיד לאחר מלחמת ששת הימים. אביו היה איש מוסד במצרים והיה איש ציבור בישראל שכיהן כנשיא לשכת ‘יהודה הלוי’ במסדר בני ברית וממלא מקום ראש עיריית בת-ים מטעם הליכוד בשנים 1973-1977. מוצאה של המשפחה מהעיר ינינה שביוון, ורק בסוף המאה ה-19 היגר סב המשפחה למצרים.
אבידר התגייס לצה”ל בשנת 1982, היה לוחם בנח”ל ולאחר שעבר קורס קציני מודיעין שירת כקצין ביחידה 504. הוא השתחרר מצה”ל ב-1989 והוא כיום רס”ן במילואים. לאחר שחרורו מצה”ל למד באוניברסיטה העברית וקיבל תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון ובשנים 2007-2008 למד באוניברסיטת תל אביב וקיבל תואר שני בלימודי המזרח התיכון. אבידר נשוי לאורנית ואב לשלושה ילדים. בשנת 1992 התקבל לקורס הצוערים של משרד החוץ וכשנה לאחר מכן התמנה לכהונת סגן קונסול בקונסוליה הכללית של ישראל בפילדלפיה, בה שירת שלוש שנים. עיקר פעילותו הייתה מול מעצבי דעת קהל בקהילה היהודית ופעילות מול נבחרים אמריקאים דרך מעוזי התמיכה שלהם במדינות השונות. בין השנים 1996-1998 שירת במשרד החוץ כאחראי על הנושא האיסלאמי בחטיבה הבין-דתית ופעל לפתח קשרים מול מנהיגים מוסלמים, ממדינות מוסלמיות עימן אין למדינת ישראל יחסים דיפלומטים. התקופה הייתה תקופת פיגועי התאבדות של הטרור הפלסטיני וביוזמתו של אבידר חתמו מנהיגי דת אסלאמיים יחד עם הרב הראשי אליהו בקשי דורון על “האמנה לקידוש החיים”, המגנה את טרור המתאבדים. בין החותמים היה ואחיד עבד אלרחמן, שלימים נבחר להיות נשיא אינדונזיה וכן מוולנא קדרי, מנהיג דת חשוב מפקיסטן.
בשנת 1998 מונה אבידר ליועצו המדיני של מנכ”ל משרד החוץ ובינואר 1999 מונה לתפקיד יועץ מדיני לשר החוץ אריאל שרון. במהלך תקופה זו מינה אותו שרון להיות יו”ר הוועדה ל’פעימה השלישית’ מול הפלסטינים. בשנת 1999 מונה אבידר לעמוד בראש נציגות ישראל בנסיכות קטאר. במהלך תקופה זו פיתח קשרים מול חוגי השלטון הקטארי וקשרים אלה עמדו לזכותו לשמר את הקשרים עם קטאר; לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000. קטאר הייתה למדינה היחידה ששימרה את יחסיה עם ישראל, בשונה מעומאן, תוניסיה ומרוקו שניתקו את היחסים מיד עם פרוץ האינתיפאדה. לאות הוקרה על פועלו, מינה אותו שר החוץ, פרופ’ שלמה בן עמי, לתפקיד הקונסול הכללי של ישראל בהונג קונג ובמקאו. בין השנים 2001-2005 שירת אבידר כקונסול הכללי של ישראל בהונג קונג ובמהלך התקופה השקיע את מרב מרצו בקידום היצוא הישראלי ופיתוח הנוכחות העסקית של ישראל בהונג קונג. במהלך תקופת שירותו גדל מס’ החברות הישראליות מ-16 ל-60 והייצוא הישראלי הוכפל ועמד על 1.8 מיליארד דולר אמריקאי. במהלך אותן שנים סייע אבידר לחברות ישראליות מרכזיות לשפר את תנאי פעילותן בהונג קונג ולהשיג הטבות שהן מעבר להסכמים הקיימים. בשנת 2006 מונה אבידר להיות אחראי על נושא הקשרים הכלכליים וההומניטאריים מול הרשות הפלסטינית בחטיבת כלכלת המזרח התיכון במשרד החוץ. במהלך מלחמת לבנון השנייה התנדב לשמש כדובר מול התקשורת בערבית והראיונות עימו פורסמו מספר פעמים רב בערוצי אלג’זירה, אבו ט’אבי ואלערבייה.
באוקטובר 2006 מונה אבידר על ידי מועצת המנהלים של מכון היהלומים לתפקיד מנכ”ל מכון היהלומים. הוא משמש מאז בתפקידו כמנכ”ל קבוצת החברות הכוללת את מכון היהלומים, מוזיאון היהלומים בר”ג, המרכז הטכנולוגי IDT, המעבדה הגמולוגית WGI, מכון היהלומים בניו יורק ומכון היהלומים בהונג קונג. במהלך תקופתו כמנכ”ל פעל המכון מול סין כדי לאפשר לחברי ענף היהלומים הישראלי לפעול בסין. המכון אירח את כינוס מועצת היהלומים העולמים במאי 2007 בירושלים, בנובמבר 2007 אירח מכון היהלומים את נשיאת ליבריה אלן ג’ונסון סירליף וחתם עימה על מזכר הבנות בין ענף היהלומים הישראלי וממשלת ליבריה. בינואר 2008 הזמינה אותו ממשלת סיירה ליאון לביקור שבמסגרתו נפגש עם הנשיא, עם סגנו ועם שר המִכרות של המדינה.
בשנת 2008 יסד אבידר את הפורום ליזמוּת מדינית אחראית – “מזרח תיכון חכם”, שהוא עומד בראשו. מטרת הפורום היא להתוות חלופות מדיניות בפני קברניטי המדינה ולהציגן בפני האזרחים. מדובר בחלופות מדיניות חלופות העונות על הצורך ביצירתיות, בהבנה התרבותית של מרכיבי המערכת האזורית ובהעמדת הערך האנושי מעל לפתרונות נסיבתיים.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
