💼 נתניהו מבקש עשרה, הח״כים מבקשים חיים, והמחוזות מבקשים רחמים

נתניהו צריך שריונים, הח״כים נלחמים על מקומם, המחוזות מצטמצמים – והנשים שוב נדחקות הצידה

הוויכוח סביב השריונים בליכוד לקראת בחירות 2026 הוא לא ספין, לא פייק ניוז, ולא “המצאה של עמית סגל”. הוא פשוט התנגשות בין כמה אמיתות לא נוחות – שכולן נכונות בו־זמנית.

מצד אחד, בנימין נתניהו נערך לבחירות. זה תפקידו. מנהיג שמוביל תנועה חייב מרחב תמרון: שריונים, חיבורים, איזונים, והכנסת דמויות שיחזקו את הרשימה ביום פקודה. אין בזה שום דבר חריג – חוץ מהעובדה שבליכוד אוהבים להעמיד פנים שזה לא קורה.

מצד שני, הליכוד של 2026 הוא לא הליכוד של פעם. יש היום כ־43 שרים וחברי כנסת מכהנים, ועוד לפחות שני שחקנים כבדים עם סיכוי גבוה להיבחר – גדעון סער ו־גלעד ארדן. כלומר: כ־45 מועמדים טבעיים על הרבה פחות מקומות ריאליים. זו לא דעה – זו מתמטיקה.

וכאן מתחיל הלחץ.

כשעמית סגל מדווח שנתניהו מבקש מספר חסר תקדים של שריונים, וכשמיקי זוהר עונה שנתניהו לא יקבל את כל מה שהוא רוצה – שניהם לא משקרים. נתניהו מבקש. המערכת לוחצת. ובסוף זה כנראה ייחתך לחמישה שריונים, לא לעשרה. ככה זה תמיד עובד בליכוד: רעש גדול, פשרה שקטה.

התגובה הרשמית של הליכוד – “פייק ניוז מוחלט” – היא לא יותר מתרגיל כיבוי שריפות. אגב, לא במקרה היא הגיעה רק אחרי שסירבו להכחיש, ואחרי לחץ אדיר של ח”כים מבפנים. גם זה חלק מהשיטה.

אבל הסיפור האמיתי נמצא במקום אחר לגמרי: המחוזות.

כן, יש בעיה. כן, צריך צמצום. כן, אי אפשר להמשיך עם מנגנון שמנפח רשימות ויוצר עיוותים. אבל אם מצמצמים מחוזות – אי אפשר לזרוק את נבחרי המחוזות למקומות לא ריאליים ולהעמיד פנים שמדובר ב”רפורמה”. זה לא תיקון, זו הדחה במסווה.

וכאן מגיע הפצע הפתוח באמת: נשים בליכוד.

החזרת מנגנון הבטחת הנשים היא לא “מחווה”, אלא תיקון עוול. ביטול השיטה הזו בבחירות הקודמות – על ידי חיים כץ – לא היה צעד אידאולוגי אלא קומבינה פוליטית. הוא לא רק ביטל את הבטחת הנשים; הוא גם ביטל אפשרות של כניסת אישה חדשה נוספת, כדי לפנות את הדרך ל־אתי עטיה. זה לא חיזוק נשים. זה שימוש בנשים.

אם הליכוד רוצה להיראות כמו תנועה חיה, דמוקרטית ורחבה – הוא חייב להחזיר את השיטה, ולא כעלה תאנה אלא ככלל מחייב. בלי זה, כל הדיבורים על התחדשות הם ריקים.

אז כן – כולם צודקים: נתניהו צריך שריונים.

הח”כים צריכים יותר מקומות.

המחוזות צריכים תיקון.

והנשים צריכות הגנה אמיתית, לא עסקאות אפלות.

השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא לא מי צודק – אלא האם הליכוד יבחר לעשות סדר, או שוב יגרור את עצמו לפריימריז כשהוא מדמם מבפנים.

וב־2026, דימום פנימי הוא מותרות שאין לאף אחד.