זוכרים את הנופלים : עומרי אקוניס על סמ"ר חיים בכר ז"ל

חיים נולד ב-29 ביוני 1981, בן בכור לצ`לה ומוריס ואח ליוסי. הוא למד בבית הספר היסודי "ש"י עגנון" בבת ים ובגיל עשר עברה משפחתו לשכונת רמת אביב, שם המשיך את לימודיו בבית הספר היסודי ולאחר מכן בבית הספר התיכון "גימנסיה הרצליה".

כשהיה בכיתה ח` הצטרף חיים לשבט הצופים, לשכבת "עוצמה". קן הצופים הפך לביתו השני עד כי אמו אמרה לו שהוא נמצא יותר בצופים מאשר בבית והביתה הוא מגיע רק כדי לישון. חיים היה חלק בלתי נפרד מהשכבה בשבט ונמנה על הגרעין שבחבורה, שמנתה עשרה חברים טובים וקרובים. במקביל, השתלב בתפקידי הדרכה ובשנה האחרונה בצופים שימש כרכז צעיר בשבט.

לחיים היה חיוך רחב וגומת חן שובת לב, והחניכות שלו היו מאוהבות בו ללא תקנה.
לפני שהתגייס לצבא היה ברור לו שהוא הולך לחיל קרבי כדי לתרום למדינה. לאמו אמר פעמים רבות, כי היא זו שחינכה אותו לתת.

חיים עבר בהצלחה את המיונים לקורס טיס. כל חבריו התרגשו כאשר התגייס וכולם ליוו אותו לבקו"ם ביום הגיוס. לאחר שנה וחודשיים בקורס טייס, עבר חיים לשרת ביחידת פלס"ר צנחנים. הוא היה יכול לבחור בכל יחידה שרצה, אבל בחר בקרבי. הצוות שאליו שובץ היה כבר מגובש לאחר חודשים של אימונים משותפים, אך חיים השתלב בו בקלות ובמהירות. חבריו לצוות מספרים שחיים הוביל את הצוות הן מבחינה מקצועית והן מבחינה חברתית, "ידענו שאפשר לסמוך על חיים ולהיות שקטים והיינו גאים ללכת אחריו".

חיים היה דמות דומיננטית וכחלק מתפקידו ביטא את דעותיו לגבי אסטרטגיות צבאיות שונות. לא אחת הצליח להשפיע על הממונים עליו לשנות את אופי הפעולה על מנת להגיע להישגים טובים יותר.
חיים מיצה כל רגע אפשרי. בכל יציאה הביתה הוא ידע לשלב בכשרון רב מפגשים עם החברים מימי בית הספר, חברים מקורס טיס, החברה, הצופים, והחבר`ה מהפלס"ר, וגם כמובן עם המשפחה. חיים היה קשור מאוד למשפחתו ודאג להיפגש עם הסבתות, הסבים והדודות.

חיים היה אופטימי מטבעו. על שפתיו היו שגורים תמיד משפטים כגון "להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה", ו"הכל בראש". הוא לא הכיר את הביטוי "לא יכול".

עשרה ימים לפני הפעולה בה נהרג, השתתף חיים בפעילות ברצועה. על פעילות זו הוענק לו צל"ש, שהוריו קיבלו לאחר מותו. חיים נהרג ב-28 בפברואר 2002, במהלך פעולה במחנה הפליטים בלאטה בשכם. הוא הוביל את הכוח, כפי שעשה בכל הפעולות בהן השתתף. באחת הסמטאות הופעל מטען, וחיים, שהיה הראשון והמוביל, נהרג. בן עשרים היה במותו. הניח אחריו הורים, אח ואחות שנולדה לאחר מותו.

משפחתו של חיים דואגת להנציחו בדרכים שונות. בשנה האחרונה הוקם חדר הנצחה בשבט הצופים שחיים היה פעיל בו. החדר מיועד להעברת פעולות שונות ומוקדש לחיים. חיים אהב מאוד לטייל בארץ. בקיץ 2002 לקראת תאריך יום הולדתו ה-21, הקימה המשפחה כיתת לימוד בטבע, ביער הזורע שברמת מנשה, יער שבו בילה חיים כל שנה את חודשי הקיץ במהלך פעילותו הענפה בתנועת הצופים. חנוכת כיתת הטבע לוותה בקיום צעדה ביער הזורע, פעילות שהיתה אהובה במיוחד על חיים. בנוסף לכל אלו, הוקמה קרן על שמו של חיים בכר, המעניקה מדי שנה שתי מלגות ללוחמים למטרת לימודים אקדמיים.

חיים היה נסיך, נסיך בין חבריו ובמשפחתו. לאחר מותו, בני משפחה וחברים קעקעו על גופם את הציור של הנסיך הקטן, ודמותו הולכת איתם לכל מקום.