השטיבלך בליכוד: העסקנים החרדים משתלטים – והליכודניקים נשארים בחוץ

בעוד הוויכוח על חוק הגיוס מפלג את החברה הישראלית, ובזמן שהלחץ הציבורי על ההשתמטות החרדית מגיע לשיא – מתחת לרדאר מתרחשת תופעה מטרידה: השתלטות מואצת של עסקנים חרדים על מנגנוני הכוח בליכוד.

פרסום ב־ynet ו"ידיעות אחרונות" אמיר אטינגר חשף כי קבלני קולות חרדים – חלקם מכהנים בתפקידים רשמיים באגודת ישראל, דגל התורה וש"ס – מרחיבים במהירות את השפעתם בתוך מפלגת השלטון. תופעה שהייתה קיימת בעבר, אך השנה לובשת ממדים חדשים.

ביתר עילית: 328 מצביעי ליכוד – 1,000 בעלי זכות הצבעה

הדוגמה החדה ביותר מגיעה מביתר עילית. בבחירות האחרונות הצביעו לעיר רק 328 איש לליכוד. אבל בשבוע הבא, בבחירות למרכז הליכוד – יהיו בעיר כ־1,000 בעלי זכות הצבעה.

מי הם? לא ליכודניקים. לא מצביעי הליכוד. לא אנשים שמחזיקים באידיאולוגיה של תנועת החרות.

רובם מתפקדים של קבלני הקולות החרדים.

בולט בהם: יוסי רוזנבוים, שעומד בראש הרשימה המקומית ומתיימר להוביל כוח של “אלפי מתפקדים”. רבים בליכוד מעריכים שזה שיווק עצמי – אבל עדיין מדובר במאות קולות מאורגנים שמסוגלים להכריע התמודדויות.

ירושלים: חבירה חסרת תקדים בין העסקנים החרדים ליריבים בעבר

בירושלים קורה מהלך משמעותי אף יותר:

רוזנבוים חבר לאיציק קויפמן, מי שנחשב למייסד שיטת הגיוס החרדי בליכוד, יחד עם שרים בכירים בעבר ובהווה.

לשניים מצטרפים דודי אמסלם וניר ברקת – יריבים מרים שרק עד לא מזמן תקפו אחד את השני – וכעת חברו יחד נגד הרשימה של ח"כ עמית הלוי.

התוצאה:

גל של מתפקדים חרדים שלא מצביעים לליכוד כלל – אבל ישפיעו על סניף ירושלים ועל מרכז המפלגה.

בני ברק, ירושלים, באר שבע – קבלני קולות בכל פינה

גם בבני ברק:

חבר המועצה אהרון אלבוים (אגו"י) וניר אריאל, משנה לראש העיר מטעם ש"ס – שניהם מתפקדי ליכוד עם זכות הצבעה.

חב"ד:

שניאור גרופנקל ומנדי בלינצקי – מובילי התפקדות מאורגנת, חלקה בתיאום עם שרים וח"כים.

בבאר שבע:

יועצו של מיקי זוהר, שמעון אוחיון – פקד בחורי ישיבות ואברכים.

"יש בליכוד עסקונה חרדית שלא תומכת בליכוד – ורוצה לנצל אותו"

יעקב וידר, יו"ר המטה החרדי בליכוד, מסביר זאת הכי חד:

> “יש חרדים שרוצים להשתלב בליכוד – ויש עסקונה חרדית שמגיעה ממפלגות אחרות, לא תומכת בליכוד ורוצה לנצל אותו".

והוא צודק.

העסקנים החרדים רואים בליכוד הזדמנות פוליטית–מוניציפלית, לא אידיאולוגיה.

עבורם, ההתפקדות היא אמצעי לחיזוק כוחם בערים החרדיות – ולא אמונה בדרכה של תנועת החרות.

ההיסטוריה חוזרת: כך המשיכה “הקבוצה הירושלמית” לשלוט 20 שנה

מי שחושב שמדובר בתופעה חדשה – טועה.

שורשיה נטועים עמוק בשנות ה־80 וה־90.

כך זה התחיל:

• בירושלים הוקמה הקבוצה הירושלמית – מהחזקות בליכוד

• הפטרון: צחי הנגבי

• המובילים: יורם קרשי, דודי אמסלם, איציק קויפמן

• תפקידו של קויפמן: גיוס חרדים בהמוניהם להתפקדות מאורגנת

בתחילת שנות ה־2000 הקבוצה הפכה לשליטת הסניף הירושלמי, כשלצידה חברו קבוצות נחלאות, עמדי וישראל יהושע.

התוצאה:

20 שנה של סניף משותק.

20 שנה שבהן כל ניסיון לשינוי נחסם.

20 שנה שבהן העסקנות סימנה את ירושלים כאחוזה פרטית.

התקווה לשינוי – והחבירה שסגרה את הדלת

לקראת הוועידה הקרובה הייתה תחושה – אולי הפעם ירושלים תשתחרר.

אולי יגיע סדר חדש.

אולי תהיה הנהגה ליכודניקית אמיתית.

אבל אז קרה הבלתי יאומן:

ניר ברקת ויאיר גבאי חברו לקבוצה הירושלמית.

החיבור הזה – פוליטי, אינטרסנטי, ובעיקר מאכזב – סתם את הגולל על האפשרות לשינוי משמעותי בסניף.

השורה התחתונה

בעיצומו של משבר אמיתי בין הציבור הכללי למגזר החרדי,

בזמן שהדיון על השוויון בנטל מפצל את החברה,

דווקא עכשיו – קבוצות מאורגנות ממפלגות חרדיות מנצלות את הדמוקרטיה הליכודית כדי להשפיע על מנגנוני המפלגה.

זה לא “שילוב”.

זו לא “שותפות”.

זה כיבוש פוליטי.

והשאלה שנשארת פתוחה:

האם ליכודניקים אמיתיים יתעוררו – או שימשיכו לתת למנגנונים זרים לקבוע מי ינהיג את הבית הפוליטי שלהם?