היו שופטים בירושלים, והיום יש פוליטיקאים בגלימה

צודק ב-100%! תודה  אהרון ברק טוען שהוא "נתין"? שיביט במראה. פעם שופט עליון כמו חיים כהן התפטר מתפקידו רק בגלל חשש למראית עין. היום? השופט עמית נתפס בעבירות בנייה, הנציב אשר קולה בודק ומחליק, והמערכת מסבירה ש"זו רק עבירה אחת". ככה לא נראים נתינים, ככה נראים שליטים שאיבדו את הבושה.

כשאהרון ברק אומר ש"אין דמוקרטיה" ושהוא מרגיש "נתין", הוא לא רק מעוות את המציאות, הוא יורק לבאר ההיסטורית שממנה הוא שותה. כדי להבין כמה נמוך הידרדר אמון הציבור במערכת המשפט, לא צריך להסתכל על הרפורמה, צריך להסתכל על האנשים.

ההדר של פעם: המקרה של השופט חיים כהן

היו זמנים שבהם החוק היה נר לרגליהם של השופטים, לפני הכל. קחו לדוגמה את השופט המיתולוגי חיים כהן. כשהוא ביקש להתחתן עם גרושה – צעד בעייתי מבחינת הסטטוס-קוו והחוק בישראל עבור כהן – הוא לא חיפש קומבינות, לא עתר לבג"ץ נגד המדינה ולא ביקש הנחות סלב.

הוא הבין את גודל המעמד ואמר לעצמו את המובן מאליו: "איני יכול לשבת על כס המשפט כשאני עצמי עובר על החוק". הוא הניח את המפתחות והתפטר מיידית. רק לאחר לחץ ציבורי אדיר, מימין ומשמאל, שביקשו ממנו לחזור בו, הוא הסכים לשוב. למה? כי הייתה לו יראה. יראת החוק, ויראת הציבור.

השפל של היום: הכשרת השרץ בחסות הנציב

תעבירו הרצה מהירה לימינו. תחקיר של העיתונאי קלו כושף חושף עבירות בנייה חמורות אצל מי שרואה את עצמו מועמד לנשיא העליון, השופט יצחק עמית.

במדינה מתוקנת, היינו מצפים לאותה אמת מידה של חיים כהן. אבל כאן? הסיפור הגיע לשולחנו של נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה.

ומה הייתה התוצאה? במקום להראות לשופט את הדרך החוצה, הנציב קולה סיפק את "שכפ"ץ ההגנה" האולטימטיבי. הוא נאחז בקרנות המזבח וקבע שאין מניעה להמשיך כי מדובר, שימו לב לתירוץ, ב"עבירה אחת בלבד".

הבנתם? לאזרח הקטן הורסים פרגולה על עבירה אחת. לשופט העליון? זה "בקטנה". המסר שעובר מהחלטתו של קולה הוא ברור: כשהחברים שלנו עוברים על החוק, אנחנו נמצא את הדרך להכשיר את זה.

אז מי כאן הנתין?

מר אהרון ברק, כששופטים מרשים לעצמם לצפצף על החוקים שהם עצמם אוכפים, וכשמערכת הביקורת בראשות אשר קולה מלבינה את הכתמים במקום לנקות אותם – זו לא דמוקרטיה, זו אוליגרכיה סגורה.

נתינים הם אלה שמפחדים מהחוק. אתם, שם למעלה, הפסקתם לפחד ממנו מזמן.