דור הניצחון בדרך לליכוד — אבל אסור למחוק את המתפקדים
אחרי השביעי באוקטובר הציבור הלאומי מחפש הנהגה חדשה ורוח חדשה. האתגר של הליכוד הוא לא לבחור בין ניסיון להתחדשות — אלא לדעת לשלב ביניהם בלי להפוך את הפריימריז להצגה.
מאז השביעי באוקטובר, משהו עמוק השתנה גם בתוך הליכוד.
לא רק במערכת הביטחון, לא רק בחברה הישראלית — גם בציבור הבוחרים והמתפקדים.
יש תחושה ברורה שהמערכת הפוליטית חייבת לעבור רענון. שהציבור רוצה לראות ברשימת הליכוד יותר לוחמים, יותר אנשי שטח, יותר דמויות שצמחו מתוך המלחמה, ההתנדבות, המילואים והמאבק הלאומי של השנה האחרונה.
במילים אחרות — הציבור מחפש את "דור הניצחון".
ולכן הדרישה להכניס פנים חדשות לרשימת הליכוד אינה מנותקת מהמציאות. להפך. היא מגיעה מהשטח עצמו.
מצביעי ליכוד רבים רוצים לראות ברשימה דמויות שמייצגות את רוח התקופה: קצינים, לוחמים, אנשי הסברה, מובילי דעת קהל, ראשי התארגנויות אזרחיות ודמויות שהוכיחו מנהיגות בזמן משבר.
אבל כאן בדיוק מגיע האתגר הגדול.
כי מצד אחד, הליכוד חייב להתחדש.
מצד שני, הליכוד לא יכול למחוק את המתפקדים.
הרי הכוח של התנועה תמיד היה בכך שהרשימה נבנתה מלמטה — דרך השטח, דרך הסניפים, דרך הפעילים והמתפקדים. ברגע שהתחושה תהיה שהכול נסגר מראש דרך "מקצה תיקונים", שריונים ודילים — האמון של השטח ייפגע.
ולכן הפתרון האמיתי הוא לא לבחור בין דמוקרטיה להתחדשות, אלא לייצר איזון נכון ביניהן.
הליכוד צריך לשמור על זכותם של המתפקדים להכריע, אבל במקביל גם להבין שהציבור מצפה לראות ברשימה את פני התקופה החדשה.
שילוב נכון בין ניסיון פוליטי לבין דור חדש של מנהיגים — זה המתכון האמיתי לניצחון.
כי מפלגה שמבוססת רק על נוסטלגיה עלולה להתנתק מהמציאות.
ומנגד, מפלגה שמוחקת את אנשיה הוותיקים מאבדת את הזהות והיציבות שלה.
האתגר של הליכוד עכשיו הוא לבנות רשימה שתשדר גם ניסיון, גם אחריות וגם רוח חדשה.
רשימה שתדע לחבר בין דור המייסדים של המחנה הלאומי לבין דור הלוחמים של השביעי באוקטובר.
אם הליכוד יידע לעשות את זה נכון — הוא לא רק ינצח בבחירות.
הוא גם יוכיח שהוא עדיין התנועה הלאומית הגדולה בישראל.
