השטיבלך בליכוד: העסקנים החרדים משתלטים – והליכודניקים נשארים בחוץ
בעוד הוויכוח על חוק הגיוס מפלג את החברה הישראלית, ובזמן שהלחץ הציבורי על ההשתמטות החרדית מגיע לשיא – מתחת לרדאר מתרחשת תופעה מטרידה: השתלטות מואצת של עסקנים חרדים על מנגנוני הכוח בליכוד.
פרסום ב־ynet ו"ידיעות אחרונות" אמיר אטינגר חשף כי קבלני קולות חרדים – חלקם מכהנים בתפקידים רשמיים באגודת ישראל, דגל התורה וש"ס – מרחיבים במהירות את השפעתם בתוך מפלגת השלטון. תופעה שהייתה קיימת בעבר, אך השנה לובשת ממדים חדשים.
ביתר עילית: 328 מצביעי ליכוד – 1,000 בעלי זכות הצבעה
הדוגמה החדה ביותר מגיעה מביתר עילית. בבחירות האחרונות הצביעו לעיר רק 328 איש לליכוד. אבל בשבוע הבא, בבחירות למרכז הליכוד – יהיו בעיר כ־1,000 בעלי זכות הצבעה.
מי הם? לא ליכודניקים. לא מצביעי הליכוד. לא אנשים שמחזיקים באידיאולוגיה של תנועת החרות.
רובם מתפקדים של קבלני הקולות החרדים.
בולט בהם: יוסי רוזנבוים, שעומד בראש הרשימה המקומית ומתיימר להוביל כוח של “אלפי מתפקדים”. רבים בליכוד מעריכים שזה שיווק עצמי – אבל עדיין מדובר במאות קולות מאורגנים שמסוגלים להכריע התמודדויות.
ירושלים: חבירה חסרת תקדים בין העסקנים החרדים ליריבים בעבר
בירושלים קורה מהלך משמעותי אף יותר:
רוזנבוים חבר לאיציק קויפמן, מי שנחשב למייסד שיטת הגיוס החרדי בליכוד, יחד עם שרים בכירים בעבר ובהווה.
לשניים מצטרפים דודי אמסלם וניר ברקת – יריבים מרים שרק עד לא מזמן תקפו אחד את השני – וכעת חברו יחד נגד הרשימה של ח"כ עמית הלוי.
התוצאה:
גל של מתפקדים חרדים שלא מצביעים לליכוד כלל – אבל ישפיעו על סניף ירושלים ועל מרכז המפלגה.
בני ברק, ירושלים, באר שבע – קבלני קולות בכל פינה
גם בבני ברק:
חבר המועצה אהרון אלבוים (אגו"י) וניר אריאל, משנה לראש העיר מטעם ש"ס – שניהם מתפקדי ליכוד עם זכות הצבעה.
חב"ד:
שניאור גרופנקל ומנדי בלינצקי – מובילי התפקדות מאורגנת, חלקה בתיאום עם שרים וח"כים.
בבאר שבע:
יועצו של מיקי זוהר, שמעון אוחיון – פקד בחורי ישיבות ואברכים.
"יש בליכוד עסקונה חרדית שלא תומכת בליכוד – ורוצה לנצל אותו"
יעקב וידר, יו"ר המטה החרדי בליכוד, מסביר זאת הכי חד:
> “יש חרדים שרוצים להשתלב בליכוד – ויש עסקונה חרדית שמגיעה ממפלגות אחרות, לא תומכת בליכוד ורוצה לנצל אותו".
והוא צודק.
העסקנים החרדים רואים בליכוד הזדמנות פוליטית–מוניציפלית, לא אידיאולוגיה.
עבורם, ההתפקדות היא אמצעי לחיזוק כוחם בערים החרדיות – ולא אמונה בדרכה של תנועת החרות.
ההיסטוריה חוזרת: כך המשיכה “הקבוצה הירושלמית” לשלוט 20 שנה
מי שחושב שמדובר בתופעה חדשה – טועה.
שורשיה נטועים עמוק בשנות ה־80 וה־90.
כך זה התחיל:
• בירושלים הוקמה הקבוצה הירושלמית – מהחזקות בליכוד
• הפטרון: צחי הנגבי
• המובילים: יורם קרשי, דודי אמסלם, איציק קויפמן
• תפקידו של קויפמן: גיוס חרדים בהמוניהם להתפקדות מאורגנת
בתחילת שנות ה־2000 הקבוצה הפכה לשליטת הסניף הירושלמי, כשלצידה חברו קבוצות נחלאות, עמדי וישראל יהושע.
התוצאה:
20 שנה של סניף משותק.
20 שנה שבהן כל ניסיון לשינוי נחסם.
20 שנה שבהן העסקנות סימנה את ירושלים כאחוזה פרטית.
התקווה לשינוי – והחבירה שסגרה את הדלת
לקראת הוועידה הקרובה הייתה תחושה – אולי הפעם ירושלים תשתחרר.
אולי יגיע סדר חדש.
אולי תהיה הנהגה ליכודניקית אמיתית.
אבל אז קרה הבלתי יאומן:
ניר ברקת ויאיר גבאי חברו לקבוצה הירושלמית.
החיבור הזה – פוליטי, אינטרסנטי, ובעיקר מאכזב – סתם את הגולל על האפשרות לשינוי משמעותי בסניף.
השורה התחתונה
בעיצומו של משבר אמיתי בין הציבור הכללי למגזר החרדי,
בזמן שהדיון על השוויון בנטל מפצל את החברה,
דווקא עכשיו – קבוצות מאורגנות ממפלגות חרדיות מנצלות את הדמוקרטיה הליכודית כדי להשפיע על מנגנוני המפלגה.
זה לא “שילוב”.
זו לא “שותפות”.
זה כיבוש פוליטי.
והשאלה שנשארת פתוחה:
האם ליכודניקים אמיתיים יתעוררו – או שימשיכו לתת למנגנונים זרים לקבוע מי ינהיג את הבית הפוליטי שלהם?
