אזהרות העבר הופכים למציאות של היום, ולא אחת בטרם יישום ההחלטה לעקירת מתיישבי גוש קטיף מבתיהם , התבטאתי במאמרים ובשיחות על העתיד להתרחש כתוצאה מתוכנית

הדיון האחרון של לשכת הליכוד נערך בכובד ראש. בתוך האולם האוירה היתה מנומסת, על טהרת ההדר הביתרי. אבל מחוץ לאולם הדיונים, ולפני הישיבה ולאחריה, נאמרו

המרצה לקולנוע ניזאר חסן חי ומתפרנס במדינה שהוא שונא. פתאום הוא רואה מדים “בממלכה שלו”. הנזיפה שהשמיע באוזני המילואימניק, מוכיחה שהוא מרגיש מספיק בטוח כדי

אני בז לחנפנים שמתקוטטים על הזכות להתפלש בעפר רגליו. במיוחד שר המשפטים לשעבר טומי לפיד. סלידתו מנישוק זקנים, לא ממש מפריעה לו לנשק (במובן המטפורי)

שלשים שנה עברו מאז האירוע  בו נחטף מטוס ונוסעיו אולצו באיומים על הטייס לשנות את מסלולו ולנחות באנטבה. אתמול(יום ג’) היתה ישיבת מליאה מיוחדת שהוקדשה

“אנאפוליס” תיכנס להיסטוריה כ”יריד הבלים” או כוועידת האשליות המסוכנות. למשתתפות, ארה”ב, ישראל והפלשתינים – יש אנטרסים סותרים והדבק היחידי ביניהם הוא הדרישה לוויתורים מרחיקי-לכת מצד

הגענו לבנייני האומה אינספור אוטובוסים ממרכז הארץ ומכל קצותיה. שם, בחמ’ל, המתין לנו מנכ’ל התנועה, גדי אריאלי שקידם את בואנו בברכה וכמו תמיד במאור פנים.

בנאום התוכחה שלך מלפני שנה, דיברת על מדינה אהובה שמתנכרת לבניה. צא מהבועה מר גרוסמן. מנקודת מבטם של פליטים פלשתיניים, אתה וברוך מרזל באותו צד.

מבחינה ערכית, ההודאה של פואד “פגומה”, מפני שהיא לא מכילה את מחירה. היה צריך להתייצב באולפן, להישיר מבט למצלמה ולומר: התכוונתי לטוב, ויצא רע. לנוכח

המסר צריך להיות ברור וחד משמעי: אין עסקה! שנית:  גם אנחנו מחזיקים אצלנו חטוף שלכם. קוראים לו איסמעיל הנייה. גורלו בידיכם. אם שערה משערות ראשו