אלון דוידי דוגמה לשליח ציבור, יורים בנגמ”ש [ממשלת נתניהו השלישית], שביל השחיתות גילדת הדירקטורים.
משהו חדש התחיל בבחירות המוניציפליות : הקומבינה הישנה לא עובדת ואינני מתכוון רק לקומבינה שהייתה בירושלים.ללא ספק. הבוחר הישראלי לא נותן אמון בנבחריו ולכן תופעות כמו התופעה ולפיה תושבים מעדיפים ראש עיר מושחת רק שיעשה טוב לעיר זהו בסיס האי לגיטימיות של הדמוקרטיות.
רוב הציבור שלא מגיע לקלפי מצביע ברגליים. אך גם הציבור שמגיע בסופו של יום הוא הציבור הסקטוריאלי. גם הוא מבין שהוא איננו רוצה ראש עיר רק עם טייטל : אלוף, חבר כנסת לשעבר וכדומה.
משהו השתנה : בשנות השבעים אלופים לשעבר, שרים וחברי כנסת לשעבר התמודדו וזכו בבחירות כאשר המפלגות המרכזיות היו העוגן שלהם הציבור לא קונה את זה.
קשה מאוד לבוא ובתוך שלושה חודשים להטמיע מועמד שלא גדל בעיר. “בעת הפוליטית החדשה” מתברר כי הציבור מצביע למי שמתייחס אליו בשוטף. אלון דוידי משדרות הוא דוגמה למועמד שרואה את עצמו שליח ציבור. הפעם הוא נבחר ובגדול מול ראש עיר מכהן.
המאבק בשדרות היה בבסיסו תמיד שבטי. החמולה והעדתיות קבעו למצביע במי לבחור. שדרות, שבמשך שנים שלטו בה ראשי עיר ממפלגות מסורתיות כמו העבודה והליכוד, העלתה מועמד מזן אחר : מועמד שהגיע לשדרות מתוך הגרעינים התורנים. הם בנו קהילה שנטמעה בתוך הציבור. הם באו להשפיע והשפיעו.
דוידי גדל בבאר שבע ובשנת 1996 הצטרף לגרעין התורני בשדרות. דוידי היה מהפעילים הבולטים במחאת תושבי שדרות נגד ירי הקסאמים המתמשך מרצועת עזה על עירם החל משנות ה-2000 ובמסגרת זו הקים את המטה לביטחון שדרות.
בשנת 2008 התמודד לראשות העיר מול דוד בוסקילה ואחלמה פרץ (אשת עמיר פרץ). הוא לא זכה בבחירות לראשות העיר, אך נבחר למועצת העיר.
בבחירות לרשויות המקומיות, שנערכו באוקטובר 2013, התמודד על ראשות עיריית שדרות מטעם “הליכוד”, “העבודה” ו”הבית היהודי”, ונבחר לראשות העירייה.
אמנם דוידי לא נולד בשדרות אך הוא פועל בעיר כבר 17 שנים ולכן הטמיע את עצמו כשליח ציבור וכך גם אחרי שהפסיד בבחירות הקודמות המשיך בהתמדה להיות שליח של הציבור, והציבור בשדרות נתן לו מפתח לחמש שנים.
הדוגמה של שדרות היא בבואה של הרבה מקומות שבהם הציבור הצביע לשליחי ציבור ולא אלה שרואים בתפקיד כמפתח לעשות לביתו.
גדעון סער
אין ספק כי סער התחיל את הקדנציה במינוס גדול כאשר יצא ממערכת הבחירות חבול כאשר הוא וחברו גלעד ארדן עמדו בראש מערכת הבחירות וכשלו.
ללא ספק, זהו אחד הכשלונות הגדולים של הליכוד מאז ומעולם. כפי שכבר ידוע, הליכוד הגיע עם 56 מיליון שקל בקופה, שהתאדו בבחירות הליכוד ביתנו עם תוצאה רעה, השפיעה גם לדרכו לתפקיד בכיר.
אך גדעון משקם את מעמדו. כאשר זיהה את ההשפעה של ליברמן הוא חבר למהלכים עם ליברמן כאשר ללא ספק סער נרתם לעזור לליברמן עם משה ליאון. צריך לזכור שליאון היה מועמד הדגל של ליברמן בבחירות.
גדעון סער עשה אפילו חוג בית לליאון בירושלים.
גדעון סער הפך להיות הבן היקיר לי של ליברמן בחודשים האחרונים, וכך דחק ליברמן את גלעד ארדן שהיה יקירו הקודם בתוך הליכוד. אחת הסברות העולות במערכת הפוליטית היא כי במידה וליברמן לא יוכל לכהן כשר בעקבות משפטו, ימונה גדעון סער לשר החוץ וליברמן ידרוש את תיק הפנים כפרס ניחומים למשה ליאון,
“מי שלא רצה את ליאון ראש העיר יקבל אותו כשר הפנים”.
יורים בנגמ”ש
ממשלת נתניהו הראשונה הייתה ממשלה של מלחמות קשות מבית.
נתניהו נלחם אז בשריו מהליכוד ובכולם. הציבור ראה זאת והפיל אותו בבחירות .
ממשלת נתניהו השניה הצטיירה כממשלה ששריה עבדו למען המשרדים שלהם וכך הציגו תוצאות טובות ובשלהי הממשלה המאבקים הפנימיים לא צפו לציבור אך כבר אז היו קלקולים שהתוצאות שלהם נראו בבחירות.
אך לאחר הבחירות המקדימות בליכוד לא השכילו נבחרי הליכוד לשים את האגו בצד והמשיכו בשנאה ובתיעוב שהתגברה לאחר הבחירות. כך קמה ממשלת נתניהו השלישית.
ממשלה זאת מראה ממשלה של מלחמות פנימיים הדומה לממשלת נתניהו הראשונה אך המבנה של הליכוד נמצא במצב קשה. מצד אחד נמצא ליברמן, מצד שני נמצא נתניהו מול סיעה לעומתית כאשר הליכוד היום יותר ניצי מאי פעם. הליכוד היום הוא כבר לא נותן לנתניהו חבל. הליכוד נותן לו גומי. כאשר הוא הולך רחוק מידי לטעמם הם לא משחררים את הגומי.
יש לו את בנט שהשבוע הלך נגד שחרור המחבלים ונתניהו שלח את סער לכתוש את בנט. ההחלטה מה עדיף ? הקפאת בניה או שחרור מחבלים היא החלטה קשה. בנט העדיף את המשך הבנייה ולכן כאשר העמיד את הפעימה השניה של שחרור המחבלים לביקורת, זה היה לא במקום, אך נתניהו היה צריך להימנע מתגובה כנגד בנט כי זה מיותר. אז בנט אמר, האם זה מאיים על קיום הממשלה? בוודאות לא.
נתניהו צריך ללמוד כי תפקידו הוא לשקם את מערכות היחסים בממשלתו. ככל שיתגברו המלחמות האישיות ויעברו לרמה האישית הן יגמרו את הממשלה ויקצרו את ימיה. רק אם ניקח את מה שעשו למשה כחלון כדוגמה זה כבר זועק לשמיים. בממשלה הקודמת, כחלון היה מאוד פופולארי בציבור אך הוא גם היה שק האיגרוף של שלושת הגימלים : גדעון סער, גלעד ארדן וגיל שפר. שם נשחקה מערכת היחסים שלו עם נתניהו. מי שראה את כחלון בתקופה האחרונה שלפני הבחירות ראה את אי החשק שלו להיות חבר בקבוצה הזאת, הרבה כאב היה בעיניו , וכך הגיעה ההחלטה שלו לצאת להפסקה.
אלא שלא כולם כחלון ואנחנו עדים למצב שאם נתניהו לא ישכיל ליצור קירוב של שריו אליו, ימצא את עצמו כמו בממשלת נתניהו הראשונה ונתניהו ישאר לבד כאשר ימצא מולו התמודדות בתוך הליכוד נגדו.
אומנם נתניהו רוצה לראות בחירות מקדימות לראשות הליכוד כבר עכשיו כדי להיות משוחרר מהתמודדות,אך קשה מאוד להעביר מהלך כזה כעת.
גילדת הדירקטורים
אורי יוגב רוצה שליטה על הדירקטורים בחברות הממשלתיות וכך הוא מביא לממשלה החלטה שעלולה ליצור מצב גרוע תחת מניעת מינוי של מקורבים או חברי מפלגה. עד עכשיו המסנן היה אם יש קירבה אז צריך עודף קישורים, עכשיו גם עודף כישורים
לא מספיק. יוגב רוצה לקבוע גילדה של 200 מיועדים להיות דירקטורים, מהלך זה יצור מצב שאותם יוצאי משרד האוצר יהיו שם. הרי הם החברים של יוגב, הפריפריה תימחק ממפת הדירקטורים. הרי רוב הדירקטורים יהיו בתחום של גדרה וחדרה, זהו מהלך שלפיד ויוגב בהסכמה של נתניהו מעבירים כאשר הטענה של יוגב היא מי שיצא נגד המהלך יואשם שהוא מחפש ג’ובים.
מה, הוא לא מונה לתפקיד שלו בגלל הקרבה שלו לנתניהו ?
כן, יוגב מונה לתפקיד רק בגלל קרבתו לנתניהו, אז שייתן דוגמה ויתפטר.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר