מאמר חדש של מיכאל מירו שמטיל ספקות רבים במונה רפורמה ושינוי מבני במשק. מילים שהם לכל היותר מכבסת מילים שמסתירה תהליך של ניפוח התקציב הציבורי בפנסיות לגימלאים בגיל העבודה. המילה רפורמה נשמעת חדשים לבקרים. פקידי האוצר וגרוריהם אוהבים להשתמש בביטוי הזה ובאותה נשימה מוסיפים הסברים מלומדים על הצורך לעשות שינוי מבני. פעם אחת שמעתי מפיו של פקיד בכיר תיאוריה “חדשה” שנשענת על עקרון ה|”שינוי בשביל השינוי”. פקידי האוצר וכלכלנים להשכיר אוהבים לכבס למקבלי ההחלטות את המוח עם מילים ומספרים. כמעט תמיד מציגים לשם כך רק תמונה חלקית. תמונה שאותה נשתדל להציג ולאחר מכן, למחוק ולחזור אל השפיות.
אז נחזור את הרפורמה. זו הגדרה מכובסת לתהליך שבו שולחים את העובדים הוותיקים מגיל חמישים הביתה לפרישה מוקדמת. המעביד משלם הון עתק כדי להפטר מהעובדים הוותיקים מוקדם מהמתוכנן ומביא במקומם את העובדים של דור ב’ ודור ג’. בלי המכבסה מדובר בעובדים צעירים עם ניסיון מועט שעולים מעט בתקווה שילמדו וכמובן יהיו אסירי תודה וירצו את המעביד ולא יערימו בדרכו קשיים כאלה ואחרים הנובעים מהוותק והנסיון. המעבידים בעידן הזה לא מעריכים ניסיון ורואים בו טורח ומוכנים לשלם כל מחיר ולשלח אל השוק גמלאים חדשים.
בואו וננסה לנתח את התהליך מבחינה כלכלית. ראשית אנו פונים באופן טבעי לאוכלוסיית העובדים הוותיקים, בעלי הידע והניסיון שאמנם עולים הרבה למעסיק אך ברוב המקרים גם נותנים תמורה מכובדת פי כמה. בשורה התחתונה משתחררים אל האזור עשרות ואולי אף מאות עובדים שיש להם כסף די למחייתם אך הלכה מקבלים משכורת, גם גמלה היא סוג של משכורת ולמעשה הם אינם עובדים ותורמים לארגון. במילים אחרות אנחנו מנפחים את התקציב לביצוע המשימה ומשלמים עליהם פי שניים ופי שלושה יותר ממה שצריך. קחו למשל את דוגמת הצבא. לכל מג”ד מכהן יש שלושה מגדי”ים נוספים (שהשתחררו) שמקבלים שכר ואינם עובדים, אלא נמצאים במאגר של מקבלי המשכורת. מדובר בהכפלה ובשילוש התקציב הנדרש והכל כדי להראות תהליך רפורמי שיעילותו ראויה לבחינה.
מה קורה מבחינה אנושית? הלכה ולמעשה מסתובבים בשוק אנשים מכובדים שהמערכת הפרטית והציבורית מקיאים החוצה. אף אחד לא מודע לנזקים הנפשיים והפיזיים שכל הגמלאים החדשים שמסתובבים לא אחת בחוסר מעש למרות שהם בגיל וברמת ידע שמסוגלים ורוצים לתרום עוד. האם מישהו בדק את ההשלכות האישיות, הנפשיות והפיזיות של אותם פורשים. האם מישהו מודע למתח הרב הנוצר בבית בשל כך? לא!!! כי הכלכלנים מסתכלים רק דרך “החור שבגרוש. הם מרוצים ששלחו הביתה עובדים עם פנסיה סבירה וזהו זה.
ננסה לסכם את הסוגיה. רפורמה היא אכן שינוי אך דומה שהשינויים המבניים שמולידה הכלכלה הקפיטליסטית החדשה גורמים להוצאות פרטיות וציבוריות לא הגיוניות ובעיקר גורמות להפסד של הון אנושי וגיוס עובדים חדשים שאינם מכירים את העבודה די והותר ובעיקר יאלצו להסתפק במשכורות מינימום ובתנאי כמובן שלא ירימו ראש.
“הו אתה באמת סתם מקטר, לא מוכן לקבל שינויים, חושש מהם”. אז תשובתי היא אחת אני לא חושש משינויים אני חושש ממכבסת מילים שפוגעת בעיקר באיכות השרות הציבורי והופכת אותו ל”גוף שמן וכבד משקל”, עם עובדים פעילים והמון המון גמלאים צעירים בגיל עבודה, ולא יעיל. זה מזכיר את התקופה של ה”עבודות היזומות” אלא שכאן יש לבוש “מתקדם” יותר לתהליך. אני חושש מתהליך זריקת הוותיק וגיוס עובד צעיר ב”לירה אחת”. הגיעה זמן שכלכלנים יבינו שעובדים הם נכס למקום העבודה ולא נטל. יש אמנם עובדים לא יעילים אך אלה בטלים בשישים, רוב העובדים ששים אלי עבודה והיו שמחים להתרענן מדי זמן בתפקידים חדשים בתוך הארגון או בארגון אחר. מהלך כזה יחסוך לקופת הארגון הון עתק ויקדם את החזון והמטרות ובעיקר ישמור על חיוניותם עד פרישתם הטבעית ממקום העבודה בגיל הפרישה.
המאמר הזה הוא רק חומר למחשבה למקבלי החלטות למיניהם היום ולצעירים שמבקשים ללמוד להתפתח ונהל ארגונים ולהצליח. הצלחה נשענת על מוכוונות לאנשים ולמשימה. משאבי אנוש הם יתרון ולא נטל…
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר