סגן יו”ר הכנסת חושב שהישראליות ניצחה. יו”ר הסיעה חושב שזאת בכייה לדורות
שמחה ליום? בכיה לדורות! – יו”ר סיעת הליכוד והקואליציה זאב אלקין
אני יושב וכותב שורות אלה כשעל מרקע הטלוויזיה תמונות ראשונות של גלעד שליט כבר על אדמת מדינת ישראל. ביום כזה אי אפשר שלא לחוש שמחה בלב על משפחת שליט שקיבלה בחזרה את בנה הביתה, ואי אפשר שלא להתגאות במדינתנו הקטנטונת, שמקדשת את ערך החיים, אפילו של חייל בודד, ולהתגאות בעם ישראל, השומר על תחושת אחריות הדדית לאורך דורות ושם את פדיון השבויים כערך עליון בסולם הערכים שלו. איפה עוד תמצאו מדינה שתדאג לאורך שנים לאחד מבניה ותנצור את נשימתה בציפייה דרוכה לחזרתו הביתה?! באווירת הרחוב היום יש משהו אופטימי, שמזכיר לנו את ימי השמחה הלאומית לרגל שחרורם מהכלא הסובייטי של אסירי ציון מפורסמים ולרגל עלייתם ארצה. על אחד מהם, השר יולי אדלשטיין, נגזר להיות גם אחד מ29 השרים בממשלת ישראל שנאלצו להצביע על אישור העסקה ולהכריע את גורלה, ואין לי ספק שהגזירה השווה שגזר על שני המקרים השפיע על החלטתו.
אך למרות זאת אינני יכול להתמזג באותה חגיגה תקשורתית וציבורית שעוטפת אותנו היום ובכלל בימים האחרונים, ולדעתי היא אינה במקום. גלעד שליט לא חזר הביתה כתוצאה מהצלחה מבצעית מסחררת של כוחות הביטחון שלנו שהצליחו להפתיע את אויבינו ושחררו את החייל השבוי במבצע נועז תוך חירוף נפשם למענו. אגב פעם ידענו לעשות את זה במקומות הרבה יותר מרוחקים מאתנו מאשר רצועת עזה ועל כך יצאה תהילותינו בעולם כולו. לפעמים גם שילמנו מחיר יקר מפז של חיי הלוחמים שלנו במבצעים מהסוג הזה. השם של אחד מאלה שקידשו את השם במותם למען שחרור בני עמם מהשבי הפך אף במרוצת השנים אולי לסמל לאי כניעה של מדינת ישראל לטרור וכושר העמידה העצום שלה. השם נתניהו, יוני נתניהו.
גלעד שליט חזר הביתה כתוצאה של כניעה שלנו לארגון טרור בעסקת שחרור מחבלים המונית, אולי הקשה ביותר בתולדותינו עד כה. עסקה, שרמסה את הכבוד הלאומי של מדינת ישראל והציגה אותה כחלשה ולחיצה בעיני אויבינו, חיזקה את הקיצוניים ולימדה אותם שבכוח הטרור ניתן להכניע אותנו (דבר שכשלעצמו הוא מאוד מסוכן ב”שכונה” הנפיצה שלנו במזרח התיכון, כי כאן נהוג להכות במי שנראה חלש ולהיזהר ולכבד את החזק, גם אם הוא בריון שכונתי עם קבלות). עסקה, שפגעה במאות משפחות שכולות בעמקי נשמתם, פתחה מחדש את פצעיהם המדממים וחייבה אותם לראות בעיניים כלות את הרוצחים של קרוביהם יוצאים לחופשי כמנצחים הגדולים. עסקה, ששמה ללעג את הנקמה, את הצדק, המוסר והמשפט, ששברה יותר מאלף החלטות של בתי המשפט הישראלים ואפשרה למרצחים השפלים שנידונו למאסרי עולם בבתי המשפט לצאת לחופשי לאחר כמה שנים בודדות בכלא. עסקה, שיצרה תמריץ עצום לחטיפות הבאות, כי אם זה המחיר של ההצלחה, זה מצדיק את הסיכון בלנסות ולחטוף עוד, גם אם ב99% זה נגמר בכישלון. הרי לא במקרה המסורת היהודית שקבעה ערך פדיון שבויים כערך עליון אסרה לפדות אותם במחיר מופקע בטענה שזה עלול לתמרץ חטיפות הבאות וגדולי ישראל שנפלו בשבי אסרו על בני קהילותיהם לפדות אותם במחירים גבוהים, גם אם המשמעות הייתה ויתור על הסיכוי לצאת לחופשי. אגב, המחיר המופקע שהם דיברו עליו אז נמדד בכסף בלבד. אבל לא כך המצב היום, בעסקה הנוכחית.
הנורא מכל, שהעסקה הזאת פחות או יותר בוודאות גזרה את גזר דינם למוות של אזרחי ישראל רבים. אין להם עדיין שם, שם משפחה וכתובת, הם אנונימיים ואבסטרקטיים ולכן קל יותר להתעלם מהם ומבני משפחותיהם, בשונה מגלעד שליט ומשפחתו. אבל הניסיון שלנו והסטטיסטיקה אינם משקרים, הם ברורים, חדים ואכזריים. בין חמישים לשישים אחוז מהמחבלים ששוחררו בעסקאות מהסוג הזה חזרו לפעילות טרור וגבו מחיר יקר ממדינת ישראל ואזרחיה, מחיר של מאות הרוגים ופצועים. ולכן כל מי שנאלץ להכריע על גורלה של עסקת שליט, היה חייב לשים מול עיניו לא רק את משפחת שליט ואת כאבה, ולא רק את כאבם של המשפחות השכולות, אלא גם לשים מול עיניים שלו את הכאב העתידי הזה של מאות משפחות חס וחלילה, שהם עדיין אנונימיים, מתהלכים בתוכנו, משוחחים אתנו, נצמדים כמו כולנו למסך הטלוויזיה כדי לראות את גלעד ואולי קוראים עכשיו את השורות האלה. מנהיג אסור לו לשחות עם הזרם, להיות מושפע רק ממה שלוחץ עליו כאן ועכשיו, תפקידו להסתכל גם מול פני העתיד ולהעריך נכון את השפעת החלטותיו, תוך יכולת רגשית להחיות את הכאב האנונימי הזה ולשים אותו על המאזניים במשקל הנכון, גם בלב וגם בראש.
וכמה טרגית היא העובדה, שמי שנאלץ להכריע בגול העסקה הנוכחית ולקדם אותה נושא אותו שם סמלי, ולא במקרה, נתניהו. בנימין נתניהו. ראש ממשלתי ומנהיג מפלגתי, שאני מאוד מעריך אותו על מה שעשה בעבר ועושה היום למען העם והמדינה. אותו בנימין נתניהו, ששקל להתפטר מתפקידו כשגריר באו”ם בגלל עסקת ג’בריל וכתב יותר מאוחר בספרו “מקום תחת השמש” דברים הבאים שכוחם יפה כמו אז גם היום: “מלכתחילה ראיתי בעסקת ג’יבריל מכה אנושה לכל מאמציה של ישראל לגבש חזית בינלאומית נגד הטרור. כיצד תוכל ישראל להטיף לארה”ב ולמערב לאמץ מדיניות של אי-כניעה לטרור, כשהיא עצמה נכנעת בצורה מבישה כל כך? הייתי משוכנע ששחרור כאלף מחבלים שייכנסו לשטחי יש”ע יביא בהכרח להסלמה איומה של אלימות, שכן טרוריסטים אלה יתקבלו כגיבורים, כדוגמה של חיקוי לנוער הפלסטיני…התוצאות לא אירחו לבוא. היום כבר ברור ששחרור אלף המחבלים היה אחד מן הגורמים שסיפקו מאגר של מתסיסים ומנהיגים שהציתו את אש האינתיפאדה”.
ההחלטה התקבלה, גלעד חזר הביתה להוריו, אך מי שרואה מול עיניו את המחיר העתידי (והלוואי שאתבדה) קשה לו לראות מול עיניו את היום הזה כיום של שמחה. מה שעלינו לעשות היום זה לדאוג לכך שלעולם עוד. שלא נחזור על הטעות הזאת פעם נוספת. והיות ואיננו מסוגלים לעמוד בלחץ הרגשי הזה במבחן המעשי, עלינו לשבת על המדוכה דווקא עכשיו ולקבוע לעצמינו כללים ברורים, אפילו אולי בחקיקה. אם תרצו, לקשור לעצמינו את הידיים שלא נזיק לעצמינו בעתיד, כשלא נהיה מסוגלים שוב לשפוט בקור רוח. מי יתן, ובקרוב שמו של בנימין נתניהו יירשם בהיסטוריה הישראלית לא רק כמי שחתם על עסקת שליט אלא גם כמי שעצר את מדינת ישראל מלהמשיך ולהידרדר לתהום.
ניצחון הישראליות – סגן יו”ר הכנסת אופיר אקוניס
קשה היה למצוא השבוע ישראלי שלא התרגש. קשה היה לפגוש השבוע ישראלי שליבו לא רטט למול תמונותיו של גלעד שליט – חוזר הביתה, אחרי חמש וחצי שנים בשבי.השבוע הזה חזרה הסולידאריות הישראלית, שנדמה שנעלמה לשנים רבות ממרכז חיינו.
אי אפשר שלא להרגיש בסתיו הזה, את מה שמרגישים בכל אביב. כמו בתפר שבין יום הזיכרון לחללי צה״ל לחגיגות יום העצמאות. אוירה קשה, כואבת, אוירה של יגון גדול, מתחלפת בשעה אחת לשמחה גדולה, לאושר גדול: ביום שני נצבט ליבנו מול זעקות השבר של בני משפחות נפגעי הטרור ביום הקשה בבג״ץ, ביום שלישי נפעמנו מדמותו של גלעד שליט החוזר למשפחתו.
אווירת אחדות ישראלית שכזאת חווים אולי פעם בעשור. אולי. חזרתו של שליט הביתה מבטאת הסכמה לאומית רחבה מאוד, אך לא מוחלטת. הרי הויכוח לא היה על החזרתו, הויכוח היה – ועודנו – על שאלת המחיר. זה לא שבהיסטוריה הישראלית, לא ידענו עסקאות דומות. כבר ראינו בעבר שיירות של אוטובוסים מלאים עוזבים את בתי הסוהר הישראלים שהם גדושים במחבלים המנוולים ביותר. בדיוק כשם שתמונותיו של גלעד נגעו בלב כולנו ושימחו, תמונות אלה נגעו בלב כולנו – עצבנו וקוממו.
רבים השוו השבוע את העסקה, לעסקת ג’יבריל. אז, ב1985, הונחה התשתית לאינתיפאדה הראשונה. זה קרה משום שאז הסכימה ישראל להחזיר את המחבלים ליהודה, שומרון וחבל עזה, לכל השטח שבו שלטה ישראל. הפעם, התעקשנו שמתי מעט יחזרו ליו”ש. זה הבדל משמעותי.
ישנם בין המחבלים המשוחררים שחושבים שהם יצאו עם “תעודת ביטוח”, שכעת הם חסינים מנחת זרועם של כוחות הביטחון שלנו. הם טועים! איש אינו בטוח: כל מי שיעז לחזור לדרך הטרור – יטופל.
שהרי כעת נדרשת מדיניות תקיפה יותר, כוחנית יותר. שמעתי לאחרונה את אלה החושבים שביום שלישי, ביום חזרתו של שליט, פרץ השלום. הוא רחוק, רחוק מאוד. בסופו של דבר, חמאס השולט ברצועה, או זה הקורא תגר על שלטונו של אבו מאזן ביו”ש, הוא אותו חמאס: הוא עדיין קורא לחיסולה של מדינת ישראל ולהקמת מדינת הלכה אסלאמית על ארץ ישראל כולה. לא על קוי 67′ או 47′, על הארץ “הכבושה” מהים עד הירדן.
עכשיו צריך לבצר עוד יותר את הביטחון. שצריך, לחזור למדיניות החיסולים הממוקדים, להחמיר את תנאי הכליאה של המנוולים ביותר שנשארו כלואים בידינו וכן, לקבל החלטות נחרצות על ביצוע של עונש מוות לרוצחים. הראשונים ברשימה הם אלה שטבחו במשפחת פוגל, באיתמר, בחורף האחרון.
גלעד בבית. הסיוט הזה מאחוריו. שאלת שחרורו ירדה מסדר היום, בזכות החלטה מנהיגותית אמיצה של ראש הממשלה נתניהו. האתגרים עוד לפנינו. המנהיגות הפוליטית והביטחונית, שהמשימות שעל כתפיה עצומות בדרך כלל, גדולות עכשיו עוד יותר.
עוד נזדקק לימים רבים של הסכמה לאומית רחבה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר