איתרע מזלו של חוזה מדינת ישראל, בנימין זאב הרצל, ונקבע יום בלוח השנה, יום הולדתו, י’ באייר. טקסים חגיגיים וממלכתיים מתוכננים כיאה למעמד. ובאחד מהם ינאם ראש הממשלה, אהוד אולמרט. מן הסתם יחזור על חזונו המרטיט: “חלוקת הארץ תציל את הציונות”. אין מה לומר, יש לו לאולמרט ממי ללמוד פרקים בציונות. יממה אחת קודם נאומו בכנסת, התלהם הסופר אברהם בן יהושע וסנט ביהודי אמריקה: “הזהות שלי ישראלית, לא יהודית”. יהושע חזר על מגילת העצמאות הפרטית שלו: להיות עם נורמאלי. בדרך הוא שכח להגדיר מהו עם, אך ברור לו מעל לכל ספק, שרק מי שחי במדינת ישראל הוא זה התומך בציונות. יהושע תקף בחריפות את מארחיו (שם באמריקה): “צריך להודות תחילה בכישלון של המאה שעברה. העם היהודי איבד שליש מגודלו כי לא השכיל להבין את המציאות, העם היהודי כשל בלשמור על חיי ילדיו… מי שדואג להמשך הישרדות עם ישראל אלו הם הישראלים היושבים בישראל”.
ישבתי והפנמתי את דברי המוסר הנכוחים הללו, כייסר אב את בנו. רק מה, זיכרוני לא בגד בי הפעם. הנה דברים שאמר סופרנו המהולל אך לפני שנתיים באותם נושאים: שואה, עצמאות, יהדות וכו’. בראיון לעיתון ‘הארץ’: “אני חושב על השואה יום יום. הגיע הזמן שנבין שאי-הבהירות של הזהות שלנו היא שגרמה לכך שיחידים וקולקטיבים בעלי כאוס זהותי ישליכו עלינו השלכות אימתניות…. אני חושב שאחת הסיבות להתפרצות הנוכחית (איזה?) של האנטישמיות היא העובדה שישראל טשטשה את גבולותיה. ברגע שישראל נעשית לא ברורה היא משגעת את היהודים ומשגעת את האנטישמים. משגעת את הערבים ומשגעת את הנוצרים”.
זהו, אהוד אולמרט, יש לך כעת אישור רשמי מנביאי האמת המלווים את הציונות מראשיתה. רק נקבע את גבולות הארץ, נעצב אותם – או אז, נפסיק לשגע את כל העולם. רק מה, אולמרט, ראש ממשלתנו, שמע עד הסוף את דברי הנביא: “כתוצאה הכרחית של אותו רגש של התנשאות עצמית וצדקנות ללא תנאי, הולך ומתפתח רגש נגדי של האשמה עצמית, של ניסיון להזדהות עם האויב”.
זהו מצבה העגום של הספרות הישראלית (ולא היהודית) הניבט מכל פינה, ומכל מוסף לספרות.
סופרים משכתבים את מרכולתם הלעוסה, עד לזרא, בעטיפות מפתות, ומניחים לפתחה של מדמנת התרבות הישראלית מתכון כתוב להרס ושנאה עצמיים, להזדהות והבנה עם האויב, ובעיקר קעקוע יסודות הצדק והמוסר היהודיים. היכן שהציונות האטה או נבלמה, שלא נאמר נסוגה לאחור, פרחו להם סופרי הפוסט-ציונות. הם הניעו את גלגלי מהפכת ההיסטוריונים החדשים, הם נטעו תקווה בקרב משכילי ערב שתם עידן הציונות. ספרות הכיליון, כילתה את להבת ההתמודדות עם משאה הכבד של ההיסטוריה היהודית. בוגריה של מערכת החינוך הישראלית נחשפו לפן אחד, לכל היותר, מפסיפס פניה של התרבות היהודית. מה שלא מונע מספסרי התרבות להתגאות במיצגי שווא על עם הספר.
מי יגול עפר מעיניך, חוזה המדינה? זו “מדינת היהודים” עליה חלמת וכתבת?
כותב המאמר הוא חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי. פורסם האתר iin
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר