שינוי מוסרי – והמשך ההרתעה

ד”ר גבי אביטל, המתמודד על מקום ברשימת הליכוד, במאמר דעה על משמעות הפסקת האש

 

רבים מאוד הם האזרחים וגם החיילים אשר נעו בחוסר נוחיות במקומם כאשר נודע על ההסכם להפסקת אש. רבים גם הקולות אשר דרשו שינוי מן היסוד ביחסה של ישראל אל הטרור. שינוי תפיסה יסודי אומר שהמוסר המערבי, אשר חדר באופן שיטתי אל מערכות השלטון והביטחון, מוכרח לעבור רביזיה. המוסר הזה קובע שיש לעשות כל מאמץ כדי להימנע מפגיעה ב”אזרחים חפים מפשע”. זה אכן מלבב והומני, אולם הלכה למעשה הוא מיושם באופן חד-צדדי עד כדי גיחוך, ועצם התנהלותה של מדינת ישראל במהלך שני העשורים האחרונים גרם באורח מעניין דווקא להתגברות הטרור.

המהלכים המדיניים בעבר היו נגועים בתפיסת השלום כערך עליון, ומכאן שיש להקריב גם קורבנות למענו. פועל יוצא מתפיסה זו הוא העמדה על מישור אחד את הרוצח ואת קורבנו. תפיסה זו פגומה מן היסוד בהיבט המוסרי שלה. היא יצרה אשליה שאפשר לפתור סכסוכים אשר באופיים הם דתיים, ולא מחלוקת על שטחי אדמה, על ידי סחר באדמה, קרי “שטחים תמורת שלום”. מעבר לזלזול בערבי אשר נאמר לו בכל אתר ואתר כי הוא הפלאח הפרימטיבי ואוהב אדמה לעומת הישראלי (המערבי) הנאור המסתפק בשלום, עצם ההצעה להסתפק בשלום תמורת שטח הוא התנשאות מערבית.

מנקודת מבט זו יש לנתח את המצב שבו ישראל לא יוצאת כמכריעת המערכה אלא כמנצחת בנקודות. המצב בעזה דומה לרשת דייגים אשר הסתבכה על חוטיה, קרסיה וטבעותיה. מבנה זה נוצר בהדרגה – החל מהסכם אוסלו – והתגבר אחרי ההתנתקות. הטיפול הרשלני במנהרות והוויתור על אחיזת השטח ההכרחי בצפון סיני, ובייחוד בציר פילדלפי, הם שהעצימו את הטרור. יתרה מכך, העיסוק בנושא “נשק תלול מסלול” קבע באופן מוחלט שבנשק כזה משתמשים רק כוחות הטרור ואילו ישראל צריכה להגיב בכניסה למקלט.

“מי שלא יטפל בקסאם 1, יקבל את 2 ואת 3”, כך כתבתי יום למחרת הקסאם הראשון, לפני יותר מעשור שנים. השאר כמעט היסטוריה מפני שבעקבות מימושו של משל האקדוחנים, הגיעה ההנהגה למסקנה שיש ליירט רקטות במקום להשמיד את המקורות. משל זה מדבר על שני אקדוחנים – האחד מחזיק באקדח משוכלל ומתקדם והאחר מחזיק אקדח פשוט וזול במיוחד. בעל האקדח המשוכלל יכול לירות באקדחו אם, ורק אם, בעל האקדח הישן יחליט לירות – ואז יש לפגוע בכדור במדויק. המשוואה במציאות, אשר מזכירה משל זה, החלה להשתנות בתחילתו של מבצע “עמוד ענן”. חמאס, על אף הכרזות מעליבות אינטליגנציה, שלפיהן “נשחרר את המעוז הציוני האחרון בתל אביב הכבושה”, חטף מהלומה אחר מהלומה. רמטכ”ל חמאס חוסל ואחריו עוד אחרים.

*   *   *

אלא שכאן מתבקשת מחשבה נוספת ועמוקה יותר, נטולת עכבות – כיצד מונעים סיבוב נוסף. הנה הפתרון הטקטי: חיבור מערכת אזעקת “צבע אדום” אל סוללות תותחים הפזורות מסביב לרצועת עזה בחלק הישראלי. עם הישמע האזעקה מועברים נתוני השיגור אל מחשב הסוללות ובאופן אוטומטי נורים עשרה או יותר פגזים, שעלותם לא מגיעה לרבע טיל מיירט של כיפת ברזל, אל מקורות הירי. אחרי פעם או פעמיים, משם כבר לא יירו רקטות או פצ”מרים.

נכון, ייפלו חללים אזרחיים, אבל זה יהיה כאין וכאפס מול המחשבה כי 3 מיליון יהודים יהיו תחת מצור רקטי רק מפני שמנהיגי חמאס נחושים בדעתם לשחרר את “תל אביב הכבושה”. מעתה גם ישתנה המוסר הישראלי אל מוסר יהודי, הקובע שדם חיילי צה”ל יקר יותר מ”אזרחים חפים מפשע”. זה תהליך שיש להתחיל ביישומו. הוא מוסרי בדרגה עליונה מפני שהוא מחזיר את המרצחים אל מעמדם הראשוני. הוא מוסרי מפני שהכלל היסודי של “הבא להורגך השכם להורגו” מבטיח הרתעה החוסכת חיי אדם רבים, ומפני שהשלום הוא נגזרת כוח ולא ערך בפני עצמו.

 

המאמר פורסם לראשונה ב- “ישראל היום”, למאמר לחץ כאן

 



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

פוסטים קשורים

עולים על המסלול הישראלי הנכון

עולים על המסלול הישראלי הנכון

קסם המדע מול ה’מדעניזם’