עצם המושגים “ויתור” או “חלוקה” בהקשר של ירושלים אינם מבטאים רק הפרדה מדינית או נסיגה ריבונית, אלא השלמה עם הארעיות של החיים היהודים בארץ ובכלל
בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, על רקע מסע דילוגים שערך מזכיר המדינה האמריקני דאז ג’יימס בייקר במזרח התיכון לקידום הסכם שלום בין ישראל לאש”ף, הוצג באחת מתוכניות “זהו זה” משא ומתן בין בייקר לקונדיטור שבטעות החליף לרגע את אחיו התאום, שכיהן כראש הממשלה. “האם אתה מוכן לוותר גם על הדובדבן שבקצפת?” שאל בייקר. “כן”, הכריז הקונדיטור. “גם על הדובדבן”.
הדובדבן שעליו נרמז במערכון סימל את ירושלים, והשאלה שהועלתה אז ושעולה גם היום היא אם השליטה על ירושלים שווה את מחיר אי השלום עם הפלשתינים, בהנחה שרק על השליטה בעיר לא תושג הסכמה. אלא שהצגה פשטנית זו חוטאת למציאות ההיסטורית והמדינית, שכן היא מבקשת להציג מצג שווא כאילו בסופו של דבר הפיוס הנכסף תלוי בוויתור על כמה שכונות אשר מוניציפלית מוגדרות כירושלים, אך בפועל אין בינן לבין העיר עצמה דבר.
אכן, יש בהחלט שכונות וכפרים המצויים בהרים ובגאיות העוטפים את ירושלים העונים להגדרה הזאת. צור באהר, עיסאוויה ושועפט – כולם מקומות שלמדינת ישראל אין לא צורך ולא רצון להחיל עליהם את ריבונותה. אך מה לגבי שייח’ ג’ראח הגובלת במאה שערים? או אבו תור הצמודה לדרך חברון והמשקיפה על גיא בן הינום? האם שטחים אלה אינם נכללים בירושלים האסוציאטיבית, זו שאליה מתפלל היהודי עשרות פעמים בכל יום?
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר