יואל מרקוס היה בין הנביאים שאיתרגו את שרון ואולמרט, הוא גם הסביר מדוע ברק חייב לשמור על ממשלתו המושחתת של אולמרט,
המאמר “הקרב האחרון של ברק” מסביר מרקוס מדוע ברק משתרך בסקרים מאחור מול חביבתם של המאתרגים ציפי ליבני שפורום החווה מריץ אותם.
מרקוס שייך לאותם כותבים ומובילי דעת קהל שיצרם גבר על דעתם, הם אינם שונים מאולמרט, אין ספק כי אולמרט אחד המנהיגים החכמים שלנו, אך לאולמרט לא היו גבולות.
כך גם למרקוס אין גבולות, כאשר הוביל את דעת הקהל למצב שיש לתמוך בממשלה, ששר בקבינט מצביע על יציאה למלחמה ובזחיחות דעת מחדיר את לשונו לחיילת העובדת במשרד ראש הממשלה, [כיצד מרקוס היה מרגיש אם זאת הייתה ביתו].
בממשלה ששר האוצר שלה מוגש כתב אישום נגדו.
בממשלה שנחשלה במלחמה.
בממשלה שלקחה מדינה במצב כלכלי מצוין ושחקה את כל הרזרבות שלה.
אבל יואל מרקוס מעדיף את ליבני המריונטה של פורום החווה, ואת מופז המומרץ של אולמרט.
רק כדי שאולי נבואת השקר לא תתגלה.
יואל זכור השקר כמו החרא צף על המים, בכל מקרה נבואת השקר שלך מתגלה מידי יום ויום.
יואל מרקוס אהוד ברק עדיף על המריונטה של פורום החווה, וגם עדיף על מופז שהפקיר את מדחת יוסוף.
ונתניהו עדיף על כולם בגלריית המנהיגים.
כל המאמר שכתב מרקוס ללא עריכה
הקרב האחרון של ברק
מאת יואל מרקוס
תגיות: מפלגת העבודה, אהוד ברק
למפלגת העבודה, לפי פתגם הונגרי עממי, יש פרצוף שמטפס לתוך אגרוף. בעברית פשוטה, זו מפלגה שאוהבים לשנוא אותה. הציבור שוכח שכבר שלושה עשורים שולט הימין במדינה. ובחלק גדול מפרק הזמן הזה היו ניסיונות נפל להתחדשות מנהיגותית בשני המחנות. נתניהו, שהצליח בתוך שלוש שנים להוציא שם רע לדור המנהיגים החדשים, החכמים והמבריקים, והבא אחריו אהוד ברק, “החייל המעוטר ביותר בצה”ל”, שהובס כעבור שנה ומחצה ברוב הכי גדול שהובס בו אי פעם פוליטיקאי בישראל. שני המתמודדים נטשו את מפלגותיהם ו”הלכו לעשות לביתם”.
שניהם חזרו, אמידים יותר ולדבריהם מנוסים יותר, להתמודד עם ההפתעה הקרויה אריאל שרון, שהקים את קדימה. על התופעה שרון, שאחרי שכיסה את הארץ בהתנחלויות קרא לפתע “לגנוז את חלום א”י השלמה”, עוד ייכתבו ספרים. המקריות הטראגית שבה אולמרט הגיע לראשות הממשלה והצורה שבה הוא מסיים את הקריירה שלו גם הן נושאים לספרים, בעיקר בנושאי חוק ומשפט.
בעוד ביבי נותר בבחירות האחרונות בראשות ליכוד בן 12 מנדטים, והעבודה עם 19 מנדטים בראשות עמיר פרץ חברה לקואליציה עם קדימה, החליט ברק ביולי 2007 לשוב לפוליטיקה. הוא עשה את המהלך בצורת מכתב יפהפה למזכ”ל העבודה, איתן כבל, שבו התוודה ששגה ושחוסר ניסיונו היה לו לרועץ. “היום אני יודע כי אין קיצורי דרך וכי ההנהגה היא לא משימת יחיד”.
“שגיתי והשתניתי” נשמע טוב כמכתב חרטה למפלגה שנטש אחרי שגרם למפלתה. ברק חזר מדושן יותר, לבוש חליפות מבתים טובים, מרכיב משקפי יוקרה מבית בולגרי, ישר לאחת הקומות היקרות בבנייני אקירוב, ליטול את רסן השלטון של העבודה. אך חיש מהר התעורר החשד, שהוא עשה לביתו הרבה יותר מבדק הבית שעשה לאופיו.
כשר ביטחון, יש להניח שברק משקיע את האיי-קיו הגבוה ההולך לפניו ואת ניסיונו הצבאי כדי להחזיר את כוח ההרתעה לצה”ל. מכיוון שרוב העשייה בתחום זה חסויה, תיבחן הצלחתו הביטחונית בעת מבחן. אך כיו”ר המפלגה לא חולל פלאים. אמירתו במכתב הקאמבק שלו, כי הבין שהנהגה אינה שלטון יחיד – לא בטוח שחילחלה לתודעתו. בראיון ל”מעריב” בסוף השבוע, תיאר החוקר הפרטי מאיר פלבסקי, מקורב לשעבר, את ברק כ”אדם בלי שמץ של יחסי אנוש, אטום ומלא מעצמו. חלק מהבעיות שלו נובעות משיטות הניהול הביזאריות שלו. יש לו מפלגה, יש לו עמותות ומטה סודי א’ וב’ וג’, האחד יוביל, השני יפקד והשלישי יתאם – והכל נגמר באסון”.
כראש הממשלה סיים את הקריירה שלו מוספד בראיונות קטלניים מן הסוג הזה בידי ידידיו המסורים והקרובים ביותר, על התנהלותו כלפיהם. זה היה ברק שחשבו שלא ישוב עוד.
אך יש סימנים שהוא לא השתנה כל כך. זה אותו ברק, יהיר, מבריק, אך לא תמיד אפשר להבין מה הוא רוצה. אין לו שליטה אפילו על 19 הח”כים של מפלגתו. אולי רק עכשיו הוא מתחיל להבין, שתיק הביטחון לבדו לא בונה ראש ממשלה. בתחום ההתנהלות והכושר לשיתוף פעולה הוא עדיין סולן יהיר.
ההתמרמרות עליו בצמרת מפלגתו הולכת וגוברת. בסקרי דעת הקהל על ראשות הממשלה נמצא ברק אחרי ביבי ולבני. האיום האחרון שציפה לשמוע מפי כמה מחברי סיעתו היה, שאם “ימשיך להידרדר בסקרים, נחליף אותו לקראת הבחירות”. יחליפו את ברק? במי? זה לא סוג של התבטאויות שברק מסוגל לבלוע. הוא אמור להיות האיש שמחליף וממנה – אוי לאוזניים השומעות את ההיפך.
התמונה המנהיגותית בכללותה מבולבלת ומאכזבת. לליכוד 12 מנדטים, אך ביבי במקום הראשון בסקרים לראשות הממשלה. עם קדימה בתוהו ובוהו פנימי, זה העיתוי האידיאלי לקאמבק של העבודה כמפלגה מובילה. למה זה לא קורה? בגלל חוסר יכולתו של ברק לשתף פעולה עם זולתו. בסקרים העבודה דורכת במקום. במשאלי דחף על ראשות הממשלה ביבי צועד ראשון, לבני שנייה, ואילו ברק רק במקום השלישי. לא לתינוק הזה ציפה ברק.
לפי אחד ממקורביו, ברק חושב שלבני אכן אינה מתאימה לראשות הממשלה, והאפשרות שתיבחר ליו”ר קדימה וכמועמדת לראשות הממשלה אולי גם בבחירות הרגיזה אותו. וכך בן-לילה נהפכה ציפי לציפורה. מתקפתו על חוסר ניסיונה הביטחוני והמדיני “ומי יצלצל למי בשלוש בלילה” נראו כניסיון פתטי להכפיש את תדמיתה. אך בינתיים היא מקדימה אותו בכל הסקרים לראשות הממשלה. עם מפלגת העבודה מדשדשת ופוליטיקאים לא אטרקטיווים, לא סביר שאהוד ברק יהיה ראש הממשלה הבא.
למקור המאמר
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר