היה-היה פעם שר מוכר וידוע בליכוד. לא משנה מה שמו. הוא כבר אינו בפוליטיקה. לשר הנ”ל היה מנהג קבוע: לפני בחירות פנימיות לרשימת הליכוד, הוא היה מדליף לתקשורת כי חבריו קשרו קשר לדחוק אותו מצמרת הרשימה, והכניסו את שמו ל”רשימות חיסול”. הביצה הפוליטית היתה רועשת וגועשת, השר המדובר היה עוטה את גלימת הקדוש המעונה ופוצח בסבב ראיונות בעלי אופי קורבני. ואז היו בחירות, והוא תמיד היה נבחר בראש הרשימה. הנ”ל ניצל.
כמה מוותיקי הליכוד נזכרו בשר ההוא כאשר שמעו בסוף השבוע שעבר דיווחים על רשימות חיסול-ערב-פריימריס שמסתובבות בסניפי הליכוד שבהן מופיע שמו של משה כחלון, שר התקשורת והרווחה. איש לא יכול היה לספר שראה במו עיניו רשימה כזו. למעשה, עד היום לא נמצאה כזו. אבל הסיפור אץ רץ ותפס נפח. בינתיים הבחירות נדחו וכך גם הפריימריס. כחלון, שהספיק לעשות קילומטראז’ נאה על סיפור רשימות החיסול, חזר בענק לכותרות על כנפיה של הסערה הסלולרית, שגרמה לנו להרגיש לרגע כמו אזרחים במדינה נורמלית. כזו שמחפשת דרכים להיטיב עם הבריות, ולהקל על חייהם, ולא מאפשרת לטייקונים ולחברות ענק לעשוק ולרמוס אותם.
כן, זה היה השבוע של כחלון: הוא מתגלה, שוב, כאחד משרי התקשורת, אם לא ה-, שכיהנו כאן. כמות הרפורמות שרשומות על שמו היא הנכס הפוליטי המדיד ביותר לפי שעה, שבנימין נתניהו יכול לנפנף מול הבוחרים, ותשובה ציונית הולמת לטענות נגד הממשלה על טיפולה ביוקר המחיה. וכשתועמלן ואיש שיווק מעולה כנתניהו מזהה הזדמנות נפנוף, הוא מנפנף.
ביום שלישי אחר הצהריים, בשיא העיסוק התקשורתי בדרמה הסלולרית ובצניחה החדה של מחירי החבילות, הפציעה דמותו של ראש הממשלה בדף הפייסבוק שלו, גאה ונרגש כחתן בליל כלולותיו. כמו היה כרוז בערוץ הקניות, שמכריז על מכירה פומבית, הפציר נתניהו בצרכנים/בוחרים לעשות את הדבר הנכון: “המחירים צונחים! בשיחת טלפון אחת אתם יכולים לשמור על מספר הטלפון שלכם ולחסוך מאות שקלים בחודש. אז נצלו את ההזדמנות!” קרא נתניהו בהתלהבות. חסר היה רק שהוא יבטיח למאה המתקשרים הראשונים סוף שבוע חינם באילת.
אנשים ששוחחו למחרת עם כחלון, יכלו לשמוע בקולו צליל של אירוניה דקה, לנוכח הקפיצה המרהיבה שביצע נתניהו על מרכבת הניצחון הדוהרת של שר התקשורת שלו. אבל מה לנו כי נלין על נתניהו? הוא הבטיח תחרות, וקיים. שוק הסלולרי הוא כיום תחרותי ולוהט כפי שלא היה מעולם. זה לא הסוף: כחלון מבטיח מהפכה קרובה מאוד במחירי הסמארטפונים, ומהפכה נוספת במחירי חבילות הערוצים בטלוויזיה.
“מי שנפרד כיום מהמפעיל הסלולרי שלו ועובר למפעיל החדש במחירים החדשים – ובואו ניקח משפחה ממוצעת, עם שלושה-ארבעה מכשירים סלולריים, שניים להורים ושניים לילדים – ישלם 400 שקלים בחודש במקום אלף. זה חיסכון מיידי של 600 שקלים למשפחה”, אומר כחלון.
“מה שיפה”, הוא מוסיף, “זה שהרפורמה הזו תשפיע בעיקר על השכבות החלשות ומעמד הביניים. אין היום משפחה בלי מכשירים סלולריים. זה מוצר בסיסי. כל הורה רוצה שהילד שלו ייצא בערב עם מכשיר”.
לדברי כחלון, הרפורמה בערוצי הטלוויזיה צפויה להשאיר עוד 300 שקלים בחשבון הבנק המשפחתי. זעקות הקוזק הנגזל של שלוש חברות הסלולר על פיטורים המוניים וקריסה אפשרית לא מרגשות אותו. “חברות הסלולר חזקות. הן תדענה לקיים את עצמן”, הוא אומר בנחת. “אז הן לא ירוויחו מיליארד וחצי שקלים בשנה. לא נורא. יסתדרו גם עם פחות. והעובדים שיפוטרו ימצאו עבודה בחברות החדשות”. פלא שנתניהו חוגג? לפני כשנה, לאחר שכחלון אילץ את הסלולריות להוריד מחירים, לבטל את קנסות היציאה, ובאופן כללי להוציא את ידן הארוכה מכיסו של האזרח, המליץ נתניהו לשריו לאמץ את הגישה הצרכנית הבריאה של שר התקשורת שלו ו”להיות כחלונים”. נתניהו רשאי לומר, בצדק, שהוא היה הראשון שזיהה את הפוטנציאל האלקטורלי הטמון בכחלוניזם.
שאלתי את כחלון מה עוד הוא מתכנן. “אני לעולם לא מדבר על דברים שאעשה, רק על דברים שעשיתי”, השיב בניגון המצטנע, בסגנון הבן-של-השכנים-ממול, שבו הוא נוהג להשיב לשאלות. ייתכן שבקרוב הוא יעמוד בפני ברירה אכזרית: מאיזה תיק להיפרד. ממש בחירתו של משה.
כיום הוא מחזיק בשני תיקים נכבדים: תקשורת ורווחה. האחרון הוענק לו בינואר אשתקד, לאחר שמפלגת העבודה עזבה את הממשלה. הדיבור הרווח הוא שבקיץ, לאחר שיושג הסדר בשאלת גיוס החרדים, קדימה, שזה מקרוב באה, תקבל עוד שניים-שלושה תיקים, על מנת לעגן ולקבע את מחויבותה לקואליציה. נטייתו המובנת מאליה של כחלון תהיה להמשיך ולהחזיק בתקשורת, שם הוא עושה נפלאות וצובר נקודות, בעוד שברווחה הוא כמעט אינו מורגש.
מצד שני, הרווחה הוא תיק חברתי וכחלון הוא שר חברתי. בראיון במדור זה ביוני אשתקד, הוא הצהיר שבכוונתו להיות “שר האוצר החברתי הראשון”. אולי נתניהו יהיה זה שיפתור לו את הבעיה, בכך שיודיע כי ההחלטה אינה של כחלון, אלא של ראש הממשלה והוא, נתניהו, מחליט ליטול ממנו את תיק הרווחה ולהעבירו לקדימה.
אחרי הכל, שום ראש ממשלה שפוי לא ימהר להיפטר מתרנגולת שמטילה בעבורו ביצי זהב אלקטורליות. אגב, בסביבתו של כחלון טענו השבוע כי לשכת ראש הממשלה הודיעה ששני התיקים יישארו אצלו בכל תסריט. “לא נכון”, מיהרו מקורבי נתניהו להגיב ולתקן, “לא הודענו ולא הבטחנו דבר כזה”.
לכו להצביע
נתניהו עבד קשה השבוע. ביום שני הוא נקלע למרחץ זיעה לא צפוי בכנסת, סביב הליך הבחירה של מבקר המדינה. המועמד שלו, השופט המחוזי יוסף שפירא, האיש שלמענו רוני בר-און ודליה איציק מקדימה ויריב לוין מהליכוד אספו 70 חתימות של ח”כים ממליצים, לא חצה את רף 61 הקולות בשני סיבובים של בחירה חשאית. זה לחלוטין לא היה בקלפים.
נתניהו היה משוכנע ששפירא לוקח בהליכה את הבחירות הללו. הוא עזב את המשכן לאחר שהצביע בסיבוב הראשון ונסע רגוע ללשכתו. אחרי כשעה נאלץ שוב להיכנס למכונית ולמהר לכנסת, על מנת להצביע שוב, ושוב.
בין לבין הוא התיישב על הטלפון והתקשר אישית לשרים ולח”כים שנטשו את המשכן: “לכו להצביע”, דירבן אותם. כמה מבני שיחו הופתעו מנימת הדחיפות בקולו. אין ספק שמבחינת נתניהו, שימים ספורים קודם חגג את לידת קואליציית הממותה בת 94 הח”כים שלו, כישלון בהצבעה לא היה אופציה. איזה פרצוף היה לו, אם לא היה מצליח במבחן הראשון?
מעבר לרצון הטבעי שלא לחטוף ביצה סרוחה בפרצוף נשאלת השאלה מדוע נתניהו התאבד, בהשאלה כמובן, על שפירא. מדוע, למשל, הוא לא הודיע שכמבוקר, שלפחות תיק אחד מאוד קריטי מבחינתו, תיק הנסיעות שלו ושל רעייתו, “ביבי-טורס”, יונח על שולחנו של המבקר הבא להכרעה סופית, הוא מושך ידיו מסוגיית בחירת מחליפו של מיכה לינדנשטראוס.
“לא היה סרט כזה”, הסביר השבוע גורם בכיר בליכוד, “ב-2005, לממשלת שרון לא היתה עמדה. רובי ריבלין הביא את מיכה לינדנשטראוס שהתגלה כטראבל-מייקר גדול. נתניהו הסיק את המסקנה: כשאתה לא מגלה עניין, הכל הופך למקרי. וכשזה מקרי, אתה מאבד שליטה. לכן, מרגע שהוא החליט על שפירא הוא היה חייב לצאת מגדרו עבורו, כי אם חלילה המועמד השני היה נבחר, הוא היה זוכר לו את זה. באותה מידה, נתניהו יכול לקוות ולצפות שהמועמד שנבחר, בתמיכתו ובעזרתו, לא ישכח לו את זה”.
בעבר פורסם ששפירא, שניהל קמפיין מאוד אינטנסיבי ויעיל, נפגש עם נתניהו ורעייתו שרה במעון ראש הממשלה; זה היה מבחן בד. ראיון קבלה. שפירא גם טרח להיפגש עם רוב ראשי המפלגות בכנסת ועם ח”כים בעלי מהלכים. לכל אחד מהם הוא ידע מה לומר: לח”כים ממפלגת העבודה הוא סיפר כי היה חבר המשמרת הצעירה במפלגה, יחד עם עוזי ברעם. לשאול מופז מקדימה, הוא הזכיר איזשהו עבר צבאי משותף. לאחרים הוא אמר כי “הביקורת מתחילה מבית”, והותיר אותם מבולבלים. מי לא היה מת לדעת מה הוא שח לביבי ושרה בסלון המלכותי.
בכל מקרה, מה שהיה לא משנה. מהרגע שנבחר, שפירא כבר לא עובד בשביל אף אחד. הוא לא חייב דבר לאיש, אלא למצפונו וליושרתו. יש לו קדנציה אחת של שבע שנים. בסיומה הוא יהיה בן 74. הכוונות של נתניהו ואביגדור ליברמן ואלי ישי, שתמכו בו, אינן רלוונטיות. מה נתניהו רוצה אנחנו יודעים: ביקורת נטולת שיניים, פיקוח ציבורי חלש ומוחלש ומערכת משפטית מפוחדת. לכן הוא בחר באיש סודו רוקם העסקות, יעקב נאמן, לשר המשפטים, ובפרקליט הצווארון הלבן, יהודה וינשטיין, ליועץ המשפטי לממשלה.
מהסיבה הזו עמד נתניהו מאחורי חוק גרוניס שנועד להביא לבחירתו של שופט “שמרן” כמחליפה של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש. זה לא יצא כפי שנתניהו רצה. גרוניס הוא שדחה את בקשת המדינה לדחות עד אין קץ את פינוי בית האולפנה. פסיקה דומה הוא נתן בפרשת מגרון.
יש גם מי שכולל בחבילה הזו את נציב שירות המדינה, משה דיין, שנבחר במפתיע לפני כשנה, חרף העדר כישורים והתאמה לתפקיד ועם קשר עקיף לתורם ותיק של נתניהו. והשבוע מונה ח”כ אורי אריאל מהאיחוד הלאומי ליו”ר הוועדה לביקורת המדינה. במערכת הפוליטית הסיקו כי אריאל הוצנח לתפקיד על תקן בובה-של-ביבי. נחיה ונראה. הוא יותר מינוי של יו”ר הקואליציה זאב אלקין, מאשר של נתניהו. אריאל מגיע ממפלגה שלעולם לא תהיה חברה בשום קואליציה. אין לו למה לצפות. הוא יכול להפתיע.
בית הבליעה
התעמרות בגוויות היא תכונה מגונה לכל הדעות, אבל קשה שלא להעיר שתי הערות על קדימה (זוכרים?) 1. בתחילת השבוע התבשרנו כי הח”כ החדש מטעמה, יובל צלנר, הגיש הצעת חוק לביטול “חוק מופז” שיזם הליכוד לפני כשנתיים. החוק קבע כי פילוג בסיעה יתאפשר עם שבעה ח”כים בלבד, ולא במינימום של שליש מהסיעה. המטרה הנאצלת היתה להקל על ח”כים מקדימה לחצות את הקווים לליכוד. זה לא הסתייע. כעת, לאור השותפות החדשה, ביקשו נתניהו ומופז להחזיר את הגלגל לאחור. צלנר הטירון נבחר למשימה.
בקדימה יש יו”ר סיעה, דליה איציק. היא למדה על הצעת החוק מן התקשורת. איציק התפוצצה כפי שרק איציק מסוגלת, עם השיניים החשוקות והכל. היא לא הבינה מדוע הליכוד הוא זה שליכלך את הדמוקרטיה וקדימה נדרשת לנקות אחריו. היא הרימה טלפון למופז ושאלה מה קורה כאן. הוא מילמל שלא ידע. איציק הרוסה. כנראה אין מנוס והיא תיאלץ להתמנות לשרה בהקדם.
2. ביום רביעי הגיש יצחק (בוז’י) הרצוג מהעבודה הצעת חוק לאיסור הדרת נשים. החוק קבע כי מי שיפעל להדרת נשים במרחב הציבורי, יהיה צפוי לקנס כספי ולעונש מאסר של שלוש שנים. הכי מתבקש. הרצוג היה מוכן למתן ולתאם את הצעת החוק עם הממשלה, אך זו התנגדה. ההצבעה היתה אות קלון לכנסת ובעיקר לקדימה: בעד החוק הצביעו 15, נגד 26 (בעיקר חברי ש”ס, יהדות התורה ומעטים מהליכוד וישראל ביתנו). 90% מחברי קדימה ברחו מאולם המליאה. כן, אותה קדימה שחבריה הפגינו, אוחזים בלפידים, בגנות התופעה.
רק שלושה ח”כים הפרו משמעת והצביעו בעד: יואל חסון, רוברט טיבייב ונינו אבסדזה. האחרים הסתתרו מאחור וכבשו את פניהם בידיהם. החבורה הזו כל כך עלובה עד שלא הצליחה לגייס שבעה ח”כים שינצלו את “חוק מופז” לפני ביטולו, יפרשו ויקימו סיעה נפרדת. הרי ממילא הם חדלי פירעון. לא תהיה להם תקומה בבחירות הבאות. הליכוד יאכל אותם בלי מלח. לפחות שימותו זקופים.
איש בכיר במפלגת העבודה נזכר השבוע בשיחות שהיו לו עם אהוד ברק, לאחר שזה נבחר ב-2007 ליו”ר המפלגה. לברק היתה פנטזיה, שהעבודה בראשותו תחזור למה שהיתה. הוא נהג לומר: “אנחנו נבלע את קדימה”. לשם המחשה הוא היה פוער את פיו, סוגר אותו ואומר: “הם!” הוא צדק והוא טעה. קדימה אכן נבלעה, אבל על ידי הליכוד. ואת מי היא מוצאת לצדה במערכת העיכול, אם לא את ברק בכבודו ובעצמו.
עצור סיסמה
סגן שר הבריאות, ח”כ יעקב ליצמן מיהדות התורה, הגה סיסמה: “גם אנחנו מוכנים לשרת ב’במחנה’. בני הישיבות” (למתקשים בהבנה: חפשו בגוגל אילו פוליטיקאים שירתו בביטאון צה”ל). עכשיו צריך למצוא מישהו שיהפוך אותה למדבקות. הן יהיו להיט ענק בק”ק בני ברק וירושלים. ליצמן ער לאפשרות שהוא וארבעת חברי סיעתו חיים על זמן שאול. הצעת החוק שנרקמת כעת בוועדת פלסנר, לגיוס חרדים וערבים, תעמיד אותם בפני ברירה קשה: להתנגד ולהישאר, או לפרוש בזעף. קשה לדמיין נוסחה שתספק גם אותם וגם את קדימה, ישראל ביתנו, עצמאות וחלקים מהליכוד. הפער הוא עמוק ורחב מדי. מישהו יצטרך לקפל את הדגלים.
“לא אנחנו”, אומר ליצמן, “לא יהיה מצב שמי שירצה ללמוד, לא יוכל ללמוד. על זה יש אצלנו קונסנסוס”. אצלנו, הכוונה לסיעה. אבל מה עם ראש הממשלה? “לא נראה לי שנתניהו ישבור את הכלים אתנו. הוא דיבר אתנו בארבע וחצי לפנות בוקר בליל המהפך. שאלתי אותו אם קדימה באה במקומנו, הוא אמר שלא. שיימצא פתרון”.
אתה ער לזה שלמופז הוא כנראה אמר דברים הפוכים?
“אני ער לכל מיני דברים. יש כל מיני נוסחאות לגבי חוק טל. לא על כל דבר שירצו להעביר אנחנו נפרוש. אבל גם לא על כל דבר נוכל להישאר”.
מה אכפת לנתניהו ללכת לכם על הראש? הקואליציה שלו תישאר ענקית גם בלעדיכם. פרישה שלכם עשויה להוסיף לו נקודות.
“אני לא ממליץ לו להתחיל אתנו. הוא למד שזה לא כדאי. שרון השאיר אותנו בחוץ ואחר כך החזיר אותנו. אהוד ברק הסתכסך אתנו בפרשת המשחן, וראינו איך זה נגמר. אנחנו שותפים נוחים בממשלות, כי אנחנו לא מתערבים בענייני חוץ וביטחון ולא מחפשים מקום בקבינט”.
אבל היום השיח הציבורי הוא על ההשתמטות משירות.
“אם אתה מדבר על השתמטות, אז ההשתמטות בציבור החילוני היא פי ארבע וחמש מאשר בציבור החרדי”.
ליצמן מחכה ליולי. או-אז יגיש ח”כ יוחנן פלסנר מקדימה לממשלה את נוסח הצעת החוק שתרקום ועדתו. מופז דוחק בו ללכת עד הסוף. ההתנגשות, לכן, בלתי נמנעת. השאלה היא מה תהיה עוצמתה ומי ייזרק בצדי הדרך. *
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר