העדר העיתונאי שוב נוהר/ ד”ר גבי אביטל

שוב העדר נוהר. העיתונאי כמובן. כמו פרפר אל המנורה כמו הלוויתן אל החוף, כדבוקת קופצים אל צניחה חופשית. מזה שבועות ואף יותר, באומנות, בתחכום מזהיר יש לומר, נפטרים מהמלך הישן אולמרט וממליכים תחתיו מלכה חדשה.  כמו פגר שותת דם הם עטים עליו מכל עבר. חלקם צוהלים, חלקם אינם מסתירים את התרגשותם. מי שעדיין בחזקת ראש ממשלה מכהן הופך למשל ושנינה, למרמס והתעמרות. וכך במדינת ההפכים הקוטביים יכול להרשות לעצמו ליאור שליין בתוכנית ‘סאטירית’ לספר לאספסוף: “מה זה, ציפור? מטוס? לא!.. זה אולמרט עף הביתה”. כמה עצוב. איך קורה שחבורה כה קטנה של קובעי העיתים והמועדים, מצב-הרוח ושאר-רוח, מסוגלת בין יום, להפוך אהוב לשנוא-נפש, לרומם ולהשפיל, למחוא כף ולנעוץ סכין, לפזז בחדוות ניצחון ולרקד על הדם, לקנח ולהשליך לפח ההיסטוריה הקרוב?
מבלי למצמץ, אותה חבורה מתייצבת בימים אלה ומציעה להמון הנבער אליל החדש. משנתו הסדורה מעניינת אותם כשלג דאשתקד. “תהליך השלום” זה קוד השבט על מדורתו העפשה ומה שחשוב לגבי האליל “האם לנו הוא אם לצרינו”. במקביל הם מחסלים סופית את האליל הישן יותר שהכזיב, אהוד ברק. כמו ציפי לבני, גם אז הוא כונה ‘התקווה הלבנה’. גם אז הכול היה כשר לחסל את בנימין נתניהו והימין. לפתע הביא עלינו מלחמה. פתע פתאום נגלו פניו של עראפת בעל ‘עיני האיילה’. נכזבה התקווה. ואחריו בא שרון ומכל עבר הוא אותרג. חקירות נגנזו ותיקים נסגרו. הסוף ידוע.
‘גברת ניקיון’ קוראים לה והיא נענית. היא פשוט הנבחרת. לא חשוב לעדר הנוהר שזה 8 שנים היא בצילם ובצידם של אולמרט ושרון על כישלונותיהם. ואם תטען להגנתה שלא ידעה על שחיתותם חמור הדבר, אם ידעה ושתקה, חמור שבעתיים. ניקיון מול ניסיון, טוענים סנגוריה הרבים מדי בתקשורת, ברם, האם זה תנאי מספיק כאשר אין שום ביטחון שניקיון כפיה מרקיע שחקים (על כך כתבתי 3 פעמים מעל במה זו)? המטריד בעיני בהתנהלותו של העדר התקשורתי הוא שמהרגע שאהוד ברק שחרר כמה פניני אמת על ‘ציפורה’ אז נפרצו כל הסכרים. לפתע ברק מונצח בצילומי תקריב לא מחמיאים, כולו נוזף וזועף ומעקם אף. בעיתון אחד הוא איור ובאחר סתם קריקטורה עלובה. לבני מופיעה מהודרת, מחויכת, ולפי רינו צרור (מוספשבת, 22.8.08) “היא מקסימה, בחיי”. על עצמה היא מעידה שהיא ממשיכתו של שרון. ועובדה היא שלבני לא התחייבה להישאר ב’קדימה’ אם תפסיד במרוץ (באיזה שקט עבר הגועל הדמוקרטי הזה?).
היכן הן ‘השאלות הנוקבות’ ומדוע שפר גורלה לאחר מלחמת לבנון השנייה לעומת שלושת האחרים (אולמרט, חלוץ, פרץ) שהתפטרו? מה פשר גאוותה על החלטה 1701 ועל ההתנתקות ועל מלכות החמאס? איך קורה שכל אמירה עקומה מתיישרת דרך מסכי טלוויזיה, כל ציוץ שמאלני למחצה משודרג לדברי אלוהים חיים? הנה דוגמאות אשר לא זכו להתייחסות, אולי מטעמי בושה: א. בכנס הפוליטי (22.7.08) הצהירה השרה כי היא מתמודדת לראשות הממשלה מפני שהיא לא רואה דמות אחרת שיכולה להנהיג ולקחת אחריות. “אני מועמדת ריאלית לראשות הממשלה, ואני אומרת את זה בהערכה זהירה, תוך כדי שמירה על הערכים”. האם יש קשר בין חלקי המשפט? ב. בכנס עם ראשי רשויות, ינואר 2007, “ככל שאנחנו מוציאים את הצבא מחוץ לשטחים מתפתחים יותר קני טרור, אך מנגד, האינטרס הישראלי הוא לצאת כדי לאפשר פיתרון”, לוגיקה בהתגלמותה. ג. בקשר להחזרת גופות החיילים: “בהתנהגות נכונה, המחיר ששילמנו הוא מחיר שאפשר לעמוד בו. מאידך, מבחינת הישראליות היה חשוב להחזיר את הבנים הביתה ולהביא לסגירת הפרק הזה”. לוליינות אולימפית. שלא לדבר על תמיכתה בהקמת מדינה פלשתינאית “כי זה טוב לביטחון ישראל”. למה? ככה.
וכך ממשיך העדר לנהור מבלי שאף כבשה תפעה. אותם פרשנים ובעלי דעה הרבים והאחידים אשר רובם ככולם תמכו בברק, בשרון, באולמרט ועכשיו בלבני, תמכו בהם רק מפני שצבעם הפוליטי מתאים לקשת הדעות הכול-כך צרה שלהם, מנסים להשכיח את כישלונות תחזיותיהם, ניתוחיהם, תחת ניחוחות צילומי הדוגמנות של לבני. “קטן עלינו” היא אומרת בשחץ אופייני, ואני טוען שהמלכה ‘המקסימה’ הזו עירומה היא עד מאוד.

ד”ר גבי אביטל, חבר ליכוד,
מרצה באקדמיה לטייס של חיל האוויר ובטכניון



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

פוסטים קשורים

שינוי מוסרי – והמשך ההרתעה

עולים על המסלול הישראלי הנכון

עולים על המסלול הישראלי הנכון