הדמעות של ריבלין, כיצד נהג ריבלין בשומרי הסף, אין הבדל בין הליכודניקים החדשים ליוסי דגן
——————————————————————————————————————————————-
נאומו של ריבלין בפתיחת מושב החורף היה נאום של הכזבן. על מה מלין ריבלין, שמושכים חקירות של נחקר במשך זמן רב? הרי אם אשם תעלו כתב אישום ותנו לו להוכיח את צדקתו, ואם לא אשם, אז אל תתעללו בו. לא משנה אם הוא ראש ממשלה, חבר כנסת או אפילו אזרח מהשורה.
הרי ריבלין עבר זאת על בשרו והפסיד את תפקיד שר המשפטים שכה רצה בממשלת שרון ונותר עם תפקיד שר התקשורת.
הביטויים שאמר אז ריבלין על המשטרה ועל הפרקליטות היו שווים לביטויים של לפמיליה של ביתר ירושלים.
את מערכת אכיפת החוק הוא כינה “מערכת הרשע הזאת”.
כאשר אנחנו שומעים היום אותו מגנה ומקניט את הממשלה והעומד בראשה. אין לנו אלא ללכת להיסטוריה של ריבלין ולהבין כי האיש איבד את ההדר והכבוד.
כאשר ריבלין נכנס לבית הנשיא הגעתי לשיחה איתו, בה הוא שטח את העתיד הפוליטי: נתניהו יפסיד בבחירות הבאות והליכוד יהיה באופוזיציה, בוז’י לא יהיה פופולארי בציבור ואני אהיה הכי פופולרי. אז האמין רובי שיגיע למצב שיהיה אהוב על העם יותר מפרס.
מי שמכיר אותו יודע שיותר מכל, רובי אוהב כבוד.
אבל המציאות גברה על הדמיון של רובי, וכך הוא נכנס לתהליך של הליכה שמאלה כדי לקבל את האהבה של התקשורת והשמאל.
אם לא יקבל כבוד מהימין, אז מהשמאל, כי העיקר הכבוד.
לא רק אוהב כבוד, רובי ידוע גם כנקמן, והוא לא יכול לסלוח לביבי שהפך למנהיג בעל הישגים בינלאומיים ואילו הוא חסר כל הישגים. ועל כן, לתקוף את ביבי זה גם נקמני וגם מביא כבוד.
השבוע הופיע גרפיטי נגד ריבלין והארץ רעשה: איך יכול להיות שכך עושים לנשיא? עבר עוד יום והתברר כי הגרפיטי היה נגד העיתונאי החרדי שגם שם משפחתו ‘ריבלין’.
נתניהו גינה את הכתובת נגד ריבלין.
אך בדרך לביתו של הנשיא יש גרפיטי נגד נתניהו שם יש גם צלב קרס , האם שמענו את הנשיא יוצא נגד הכתובת .
כיצד נהג ריבלין בשומרי הסף?
נזכיר לו כיצד התעלל בשומרת סף בעבר , היועצת המשפטית של הכנסת נורית אלשטיין. כזכור נורית מונתה ע”י ריבלין לתפקיד בקדנציה הראשונה שלו, ריבלין לא אהב את החלטות שלה ובסוף הקדנציה הראשונה שלו אמר שהוא מצר על בחירתה של נורית שנכפה עליו ע”י גורמי חוץ.
בקדנציה השנייה שלו ריבלין הוא כבר רדף את היועצת המשפטית ללא הדר וכבוד. כבר ביומו הראשון כיו’ר הכנסת סימן רובי לנורית את סוף הדרך שלה. כאשר רצתה להיכנס ללשכתו רובי הראה לה את סף הכניסה ואמר לה כי היא לא עוברת את הסף.
יום לאחר מכן התגאה כיצד השפיל את היועצת. ריבלין האשים אותה כי עשתה יד אחת עם היו”רית הקודמת דליה איציק כדי להכפיש אותו.
הדמעות של ריבלין:
מתברר כי כל הסיפור של איש רגשן הדומע תוך כדי נאומו או באירוע מיוחד, הכל הצגה .
הדבר החל בעת שהיה יו”ר קבוצת הכדורגל של ביתר ירושלים.
בעת משחק גביע מול מכבי תל אביב. לקראת סוף המשחק רובי יצא מהמגרש מתוך אמונה תפלה לא לראות את הקבוצה מפסידה, כי מכבי הצליחה לצמצם את ההפרש .
רובי צולם מרוגש בחדר ההלבשה, אך התברר כי הצילום לא צלח, ובקשו ממנו לשחזר, אז רובי הגיע לאולפני הטלוויזיה ומול המצלמה באחד מהמחסנים צילמו אותו בוכה הוא בוכה.
הציבור שראה אותו בוכה בלי לדעת שזאת הייתה הצגה, הזדהה איתו, ומאז ריבלין אימץ את הדמעות ככלי יעיל ליצירת הזדהות איתו.
כאשר שרון אמר “לא בכי ולא נהי ולא טענה שאי אפשר לעשות.”
ריבלין כאילו השיב לו, ‘בכי לפעמים עוזר’.
לכן כאשר אנחנו שומעים את ריבלין צריך להבין שהוא מתעב את אגף החקירות ואת הפרקליטות, אך הוא מתעב יותר את נתניהו וכדי לפגוע בנתניהו הוא מוכן להצדיק את הפרקליטות והמשטרה.
יוסי דגן כפוי טובה וצריך לעזוב את הליכוד:
חוץ מלפקוד לליכוד מתפקדים שספק אם הם מצביעים לליכוד, הוא לא מוסיף לליכוד הרבה.
רק בזכות נתניהו והליכודניקים הנאמנים בפריפריה הליכוד בשלטון, אך יוסי דגן משחק באופן קבוע את התפקיד של המזיק לליכוד.
לא רק שהתרומה שלו לליכוד שולית אם בכלל קיימת, מאז הקמת הממשלה הזאת הוא לא מפסיק לתקוף את ראש הממשלה, תוך שהוא משתף פעולה עם יריבי הליכוד.
רבים בליכוד חושדים בו שהוא משתף פעולה עם נוני מוזס והאינטרסים של הבית היהודי.
לפני שנתיים הקים מאהל מחאה מול בית ראש הממשלה ואת ההפגנה שערך שם נגד ראש הממשלה סיקרו ב- ynet בשידור חי.
העיתון דהמרקר פרסם כבר באוקטובר 2015 את הקשרים שבין דגן לנוני מוזס.
בכתבה מראה הכתב נתי טוקר את הסיקור המפנק של המערכת של מוזס ליוסי דגן ועל הקשר שבין זה לבין המחאה נגד ראש הממשלה.
כך הוא מסיים את הכתבה:
“השאלה שראוי לשאול היא האם המחאה הנוכחית של דגן נגד ראש הממשלה והסיקור הנרחב שהוא
מקבל בנושא זה הם אידיאולוגיים בלבד, או שמא החשד לדיל כלשהו, שאופיו לא ברור, בין דגן ל-ynet,
הם בין המניעים שלו כרגע להחזיר תמורה לאגרה ולפגוע בראש הממשלה? האם שוב מול ידיעות אחרונות נוני מוזס מנסה את כוחו להכות את אויבו נתניהו, כמו במערכת הבחירות?”.
בדצמבר 2015 כתבתי פוסט קצר על השקר של דגן.
לאחר שתקף את נתניהו אמר שהגידול באוכלוסייה באזור גדלה ב- 50% בשנתיים.
והנה, בחודש האחרון התעוררה המתקפה של ידיעות נגד נתניהו בסגנון הידוע של ההשמצות כמו לפני חשיפת פרשת 2000, ובצורה מטרידה שוב החל יוסי דגן במתקפה נגד נתניהו.
יוסי דגן מתנהל בליכוד כמו סוס טרויאני של יריבי הליכוד בתקשורת ובבית היהודי.
כמו ש”הליכודניקים החדשים” הם ליכודניקים בתחפושת התוקפים את הליכוד משמאל, כך דגן הוא ליכודניק בתחפושת התוקף את הליכוד מהצד של בנט ומוזס.
מאחר ובנט ודגן הם בתפקיד הימניים שתוקפים את ביבי מימין, אז שניהם מקבלים חיבוק מאותו עיתון.
רבים בהתיישבות לא מחבבים את דגן בלשון המעטה ופועלים בנפרד ממנו, ונשאלת השאלה:
האם לא הגיע העת לדרוש מיוסי דגן לעזוב את הליכוד?
האם לא הגיעה העת להפסיק את המשחק המלוכלך הזה?
האם זה ראוי שאדם כמוהו גם יונק דבש מהליכוד על חשבון הליכודניקים וגם יורק לבאר שממנה הוא שותה?
מחר הוא שוב חוזר על התרחיש של לפני שנתיים, הפגנה הזויה נגד ראש הממשלה, הפעם תדעו מראש במי ובמה מדובר.
אם אין לו כבוד לליכוד, שיעבור באופן רשמי לבית היהודי.
בכל אופן, צריך לשים לדבר הזה סוף.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר