ההרשעה של “הלל צרני ואחרים” מבית היוצר של השופט דוד רוזן היא הרבה דברים. שלטון החוק זה לא. היחיד שלא היה פוליטי בסיפור הזה היה השופט דוד רוזן. כל השאר היה פוליטיקה בסיסית (“פוליטיקה 101”) מההתחלה ועד הסוף.
לכאורה מדינת ישראל היא שלטון חוק. לכאורה יש בה חוקים ברורים. לכאורה יש בה מוסדות פורמליים שמקבלים החלטות בצורה מסודרת, ומאצילים סמכות בצורה ברורה ומסודרת. לכאורה נאספות ראיות בצורה מסודרת, ומוגש כתב אישום בצורה אוטומטית, ואז מגיע משפט צדק. לכאורה בתקשורת מעוניינים להרשיע את כל עושי השחיתות. לכאורה. אבל יש אתרוגים. וגם יש האצלת סמכות לרשות המקומית. יש הליך מדיני (ו”השלום”!) שלמענו צריך לפעמים להחליק איזו שחיתות קטנה פה ושם. בישראל כל אחד שמח שאדם מושחת הולך לכלא, אבל בעיקר אם זה מישהו מהמחנה הפוליטי הנגדי. יש כאן חונטה שלמה שמשתמשת בשלטון החוק ככלי לניגוח מתחרים פוליטיים (בעיקר מהימין).
קודם כל השיטה שנקראית “ועדת תכנון ובנייה”. יש במדינתנו קרוב ל7 מליון אזרחים. לא אגזים אם אומר שפחות מ100 אלף מתוכם אי פעם נכחו בישיבה של ועדת תכנון ובנייה. אפילו אתם – קוראי ליכודניק, וחברי מרכז בעבר ובהווה – קשורים ומקושרים – רובכם המוחץ לא ישבתם שם מעולם. ומה מכריעים בועדת תכנון ובנייה? הכל – רשיונות בנייה, אישורי חריגה, בקיצור – שם הכסף הגדול. לא אגזים אם אגיד שמדובר במילארדים רבים של שקלים. קחו למשל את הקמת הג’י בכפר סבא. ראוי או לא ראוי? עם סיוע מעיריית כפר סבא או בלי? תשתיות על הקבלן או על העירייה? שטחים ירוקים – איפה וכמה? מה לחבר מועצה, שאמור להיות בהתנדבות, שאין לו רקע באדריכלות, נדל”ן או עריכת דין, ושבדרך כלל אין לו את שיעור הקומה הנדרש למקום זה? כלום. אבל זה לא מפריע לאף אחד – הקבלנים מרוצים – קל לקנות אנשים זולים. ברוב המקרים לא צריך אפילו להגיע לשוחד. מספיק שמסדרים להם (דרך חברים) ג’וב ב7000 שקל בחודש, והם מרוצים. הפוליטיקאים מרוצים – בשוק החופשי הם היו מקבלים הרבה פחות כסף, וגם הרבה פחות ודאות תעסוקתית. וגם האזרחים מרוצים, כי הרי אם כל מה שנדרש זה להכיר את הקבלן המקושר, אז אפשר להתמודד עם זה. למי שאי פעם בנה דירה בעיסקת קומבינציה מוכרת הסיטואציה – עורך דין ממולח מציע לך “תמורת עמלת שכנוע” להוסיף עוד כך וכך אחוזי בנייה לבניין שממילא אושר. וכי מי באמת יכריע אם גובה בניין בשכונה מסוימת יהיה 7 או 8 קומות? אם צריך מעלית לבניין בן 4 קומות או לא? אם צריך חנייה עילית או תת קרקעית? וכולם כמובן מפסידים מהעניין הזה – בעיקר הלא מקושרים, שהם כאמור 6,900,000 הנותרים. אומר זאת בצורה בוטה – בבניין רגיל של 7 קומות יש 28 דירות. כל אחת מהן עולה יותר ממליון וחצי שקל. תעשו את החישוב כמה כסף מדובר. וכמה כסף זה עוד קומה אחת (“בסך הכל עוד קומה…”). והכל בשקט. בחדר סגור. בלי מצלמות.
אני האחרון שאגן על אהוד אולמרט. מבחינה פוליטית הוא הכי רחוק ממני שאפשר. מדובר באדם שכמעט גזר כליה על כל מפעל ההתיישבות ביו”ש, וכמעט גרם לכך שרשות טרוריסטית קמה לה בסמוך לגדר ביתי. אבל על עניין זה כלל לא הוגש כתב אישום. להיפך – זה כמעט גרם לביטול כתב האישום. ואף אחד בכלל לא מכה על חטא על העניין הזה – אתרוגים זה עניין שבשיגרה במחוזותינו. עברו יותר מ20 שנה מאז הסכם אוסלו. איש לא הועמד לדין, וגם אף אחד לא חושב להגיש כתב אישום. הרי שמעון פרס בעצמו לא הוציא להורג אף לא יהודי אחד. הוא אפילו לא חשב להוציא להורג יהודי כלשהוא. הוא בסך הכל חימש את הטרוריסטים של ערפאת. זה הכל. זה פשע? זה פשע לתת לאמין אל הינדי, המאסטר-מיינד של טבח מינכן, לעמוד בראשות המוחבראת אל עמה (המודיעין הכללי)? זה פשע לתת לו מליוני דולרים? ומי יודע – אולי הוא לא ישתמש בזה לטרור או להידוק קשרים עם החברים הטרוריסטיים שלו במדינות ערב, אולי הנמר פתאום יהפוך לאנרבת ויתחיל ללחך עשב. כשאני מדבר עם ידידים שמאלניים שלי, אני לפעמים תוהה אם הם באמת עד כדי כך כסילים שהם מאמינים שאנשי פסגות מסוגלים לחיות תחת שלטון רמאללה. פעם אחר פעם אני נדהם כשהם משווים את החיים של ערביי יפו תחת שלטון ישראלי לחיים של תושב התנחלות תחת שלטון רמאללה, משל אצלנו אנשי לינץ גוררים ערבים כפותים מתחנת המשטרה וגוררים את הגוויות שלהם ברחבי העיר לקול צהלות ומחיאות כפיים.
ובחזרה לאהוד אולמרט ולהערתו של דוד רוזן ש”חצי מליון שקל זה סכום עתק!”. אהוד אולמרט היה ראש העירייה הגדולה בישראל. גם אח שלו – המזרחן יוסי אולמרט רץ לפוליטיקה (ברעננה). לאח שלו – זה לא הצליח – והוא ברח לארצות הברית מאימת הלוואות בשוק האפור. במסגרת ה”סחר מכר” של פוליטיקה עירונית, שמואל דכנר החליט לפנק את אהוד אולמרט ולסגור את החוב של אח שלו. על זה (בין היתר) נסוב החלק הירושלמי של החלק של אולמרט של תיק הולילנד. מדובר על חצי מליון שקל בפרויקט בנייה שגלגל עשרות מליוני שקלים (אולי אפילו מאות מליוני שקלים אם לוקחים את כל הסבך הנדלני שהיה שם). באותה מסגרת החליט שמואל דכנר גם לפנק את לופוליאנסקי בכ1.5 מליון ש”ח לעמותת יד שרה (אף שלופוליאנסקי עבד שם בהתנדבות). הלוואי עליי שכל השחיתויות במדינה שלי יהיו לטובת עמותת יד שרה. יכול להיות שלופוליאנסקי יהיה האדם הראשון שיישב בכלא על ארגון תרומות ליד שרה. לפי פסק הדין – זה שוחד. אין לי טענות כלפי פסק הדין. אני פשוט מנסה להציג את ההקשר הרחב, ואת הרדיפה השיטתית (שהיא לפחות בחלקה פוליטית בשלב הפרקליטי-תקשורתי שלה). איך הגענו בכלל למצב שקומץ של אנשים שולט (באופן שרירותי למדי כאמור) – על כל כך הרבה כסף? ואיך הגענו למצב שאנשים נשלחים לכלא על בסיס דעות פוליטיות (או להיפך מזוכים מאיים יווניים על בסיס דעות פוליטיות)?
כאן כדאי להעיר נקודה נוספת – העניין הזה הוא אוטומטי, והוא מובנה פנימית בפוליטיקה הישראלית באופן שאנשי ימין יסיימו את הקריירה שלהם בכלא (או אם הם מוכנים לבגוד באידיאולוגיה שלהם – בשמאל). מתוקף כהונה במועצה איזורית או מועצת עיר כלשהיא, חברי המועצה (שהם בדרך כלל פעילי מפלגות לא ממש איכותיים) הופכים לועדת תכנון ובנייה. המעבר בין נבחר למועצת העיר לבין חבר בועדת תכנון ובנייה הוא אוטומטי – יש לנו מערכת מושחתת ומשחיתה. וזה לא עניין פרסונלי. השיטה מייצרת שחיתות במקום לבלום אותה, ואף אחד לא יהיה הפראייר הראשון שיוותר על מנעמי הנבחרות. לנו כאנשי ימין יש אינטרס פי 1000 מאנשים אחרים לקעקע את השיטה הנוראית הזאת. אז זה קודם כל – אם ברצוננו שלטון חוק מן הראוי שנפתח את הישיבות האלה לשידור חי באינטרנט, ושהחוקים יהיו ברורים למפרע (לשנים או עדיף – לדורות) לפי איזורים עירוניים, ולא נתונים לגחמות של ועדת תכנון ובנייה כזאת או אחרת. כמו שאמר נשיא בית המשפט העליון פרופ’ אהרון ברק “אין בריא מאור השמש לחיטוי הפצעים”. זה הפיתרון מביצת השחיתות העכורה הזאת שאנחנו נמצאים בתוכה בשלטון המקומי. זה הפיתרון מה”דד-לוק” של הרדיפה הפוליטית שבה אנחנו נמצאים. אפשר לשנות את המערכת באופן רדיקלי – אפשר להשתית אותה על חוקים פשוטים, קצרים, ברורים ובהירים, באופן שאנשים כמו הלל צ’רני לא יצטרכו בכלל מאכערים. זה מעבר קל יחסית. עם כל אווירת ההסתה ועליהום, אני עדיין מאמין שרוב הפוליטיקאים בימין הם אנשים ישרים. לא צריך רוב במועצת העיר כדי ליישם את מה שכתבתי כאן. מספיק חבר מועצה אחד. שייכנס עם מצלמת אינטרנט ולפטופ. יתעד, ויעלה ליו טיוב. זה הכל.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
