אלי חזן מסביר מה בין נתניהו לבין הסכמים שעושה השמאל, גם מתמודד עם הטיעונים של יוסי ביילין מהכתבה האחרונה שלו בעיתון “דה פוסט” ומביא את החלוקה האידיאולוגית העדכנית בליכוד
עיתון מעריב מפרסם היום סקר ולפיו 53% מתושבי ישראל לא מוכנים לוותר על שטחים ביו”ש גם אם הפלסטינים יוותרו על זכות השיבה וגם אם הם יסכימו שישראל תוכר כמדינה יהודית. לסקר הזה יש משמעות אבל לא צריך להעניק לו משמעות רבה משום שהסכם לא נראה עדיין באופק ואל לנו לשכוח שכשם שיש סקר מצד אחד הרי לא חסרים סקרים שמשמעות ממצאיהם היא שהעם בישראל השלים עם העובדה ששתי מדינות זוהי מציאות. כך למשל קישורים לסקרים שנערכו בשנים האחרונות :
מה שחשוב הרבה יותר הוא לעצב את דעת העם לקראת משאל עם שיבוא לקראת הסכם.
מכל מקום, ב – 13 בספטמבר 2013 ימלאו 20 שנה להסכם אוסלו. בזמן שבימין עולה ביקורת כנגד המהלכים האחרונים של נתניהו נשמעים קולות שונים בשמאל המסבירים את ההסכם. כך למשל כותב היום בן דרור ימיני בהקשר להתנהלות ישראל בימי אוסלו : “סינדרום אוסלו השתלט עלינו. לא הייתה שום הונאה פלסטינית. הייתה רק הונאה עצמית”. בן ימיני הוא אדם ישר אינטלקטואלית והיסטורית אך המשפט הזה שלו לוקה בחסר למרבה הצער. הייתי מתקן את דבריו בצורה משפטית כשם שמנסחים הצעת חוק בכנסת. לאחר המשפט “סינדרום אוסלו השתלט עלינו” יבוא “השמאל הישראלי”. שכן, העובדות ידועות : בני בגין, בנימין נתניהו ואחרים בליכוד הזהירו מפני השלכות ההסכם. רבין וגורמים בשמאל לגלגו עליהם ואכן יוסי שריד צדק. רבין הומרץ ותושבי ישראל, כולם כולל כולם, הובלו על ידי צ’מברלייניסטים מודרניים אל פיאסקו מדיני ואורגיית דמים. בהקשר הזה חשוב להדגיש בפני אנשי ימין שטוענים “פושעי אוסלו לדין” כי לא רבין, לא פרס, לא ביילין ולא אורי סביר פושעים. ביילין וכמוהו גם חיים רמון לקחו את הרעיונות שהגו בשנות ה – 80 במסגרת השמינייה והובילו את רבין ליישם אותם לאחר שזכה בבחירות הכלליות של 1992 שבהן ניצח הימין אבל עקב ריבוי מפלגות ימניות שגרמו לאיבוד קולות הצליחו ביילין מצד אחד ושריד מצד אחר ליישם את אשר ערגו אליו.
ואם כבר ביילין. השבוע הוא התראיין לעיתון דה פוסט וקשה היה שלא להעלות סימני שאלה וספקות לנוכח הראיון. ביילין הוא איש ראוי להערכה אך גם לחוסר הבנה מופגן שכן החכמה והביצוע שלו מהולים בחסור הגינות, בחיים במציאות מדומה ובאי דיוקים. ביילין נמצא במצב אנוש של דיסוננס קוגנטיבי – בפסיכולוגיה החברתית ובחקר העמדות דיסוננס קוגניטיבי הוא מצב שבו חשיבתו של האדם מתמודדת עם סתירה וקונפליקט. התאוריה טוענת כי אצל בני האדם טמון רצון חבוי שמטרתו לשמור על העקביות בין עמדותיהם ותפיסותיהם לבין התנהגותם בפועל.
אז נחזור אל הראיון של ביילין. הוא נשאל :
שמח, באמת? שום צביטה בלב מהאפשרות שאולי שוב הימין יהיה זה שיעשה שלום עם הערבים?
והוא משיב :
“בחיי אלוהים בספר התורה”, נשבע ביילין בחיוך, “אני רק לא מבין את הלוגיקה של כל מנהיגי הימין, והתעמקתי בזה הרבה – מה כל האנשים האלה אומרים לעצמם כשהם מסתכלים בראי בבוקר? אנשים שכל חייהם הוקדשו לשכנוע העם ללכת בדרך מסוימת, בנושאים הכי קיומיים של עם ישראל, ופתאום עושים שינוי דרמטי של 180 מעלות בתפיסת עולמם, וממשיכים, באותו ביטחון עצמי ממש, לתבוע מהעם את התמיכה במהלכיהם החדשים. אני באמת סקרן לדעת, מה הם אומרים לעצמם?”.
התשובה המתבקשת לביילין שהגישה של נתניהו ותומכיו היא גישה הרבה יותר מפוכחת והוא מתקשה להבין שלא עמדותינו השתנו אלא שהמציאות השתנתה, בין השאר עקב הטעויות הקריטיות שהוא וחבריו עשו. המטרה שלנו היא להקטין את הטעויות. במידה רבה נתניהו מתקן היום את פרי הבאושים של השמאל הישראלי ולכן הוא נאלץ להתמודד עם המציאות בעיניים מפוכחות. לגבי בגין ושמיר : דווקא טענותיו של ביילין הן הנותנות לגבי האחריות של שניהם ולגבי התפיסה המפוכחת שלהם בעולם היחסים הבינלאומיים : בגין של שנות ה – 70 ותחילת ה – 80 ושמיר של שנות ה – 90 הבינו היטב לאן נושבת הרוח וכיצד מצמצמים נזקים. נתניהו ממשיך בדיוק בקו הזה. יותר מכך, במשך שנים טענו חבריו של ביילין שהימין הוא לא דמוקרטי. דווקא קריאת המציאות של נתניהו מוכיחה שהיהדות חשובה ביותר אך הדמוקרטיה חשובה בצורה שווה.
מוסיף ביילין :”וגם לנתניהו, האיש שראה בשחרור אסירים ‘כניעה נוראה ומסוכנת לטרור’ – הרי הוא כתב ספר שלם על זה, ולא כשהוא היה בגן, אלא לא מזמן. מה הם אומרים לעצמם, כל האנשים האלה? שהם נורא אמיצים? ש’דברים שרואים מכאן לא רואים משם’? אבל נתניהו כבר היה ‘כאן’ – אז מה השתנה? אם המציאות לא השתנתה, סימן שהוא טעה”.
אז זהו. נתניהו לא טעה. מה שביילין לא מסוגל לראות הוא שנתניהו בעמידתו על עקרון ההדדיות בתקופת אוסלו ולכתו למהלך שחרור שליט יצר מצב שבו הפלסטינים מבינים שאם יפנו לטרור הם יפסידו מכך. נתניהו קבע סייגים ששומרים על הביטחון של ישראל. זה הדבר שביילין וממשלת ישראל של רבין לא הצליחו לעשות. 3 שנות ממשלת רבין ושנה וחצי של ממשלת ברק – הובילו אותנו לקטסטרופת דמים שביילין וחבריו אחראים לה. 3 שנות נתניהו הראשונות נחשבו שקטות בצורה מובהקת הרבה יותר ובארבע השנים האחרונות יש כאן שקט שלא היה כמוהו זמן רב אם בכלל. זאת ועוד, מה שביילין, רבין וחבריהם האידיאולוגיים הצליחו לעשות הוא כדבריו של ימיני : “להונות את עצמם” בזמן שישראל של נתניהו הוכיחה שהיא מסוגלת להתמודד עם שחרור אסירים. נציגים בימין הישראלי חברו רעיונית הפעם אל ביילין בביקורתם על שחרור האסירים. האסירים ניתנו בתמורה להמשך הבנייה בשטחי יהודה ושומרון. זאת מהות היחסים עם האמריקאים.
מכל מקום, הראיון של ביילין מלא באי דיוקים ובעיוות מסחרי של עובדות. ניתן לקרוא אותו בקישור המצ”ב וללמוד על המצב הקטטוני של כושלי אוסלו.
לראיון המלא עם ביילין – לחצו כאן
ביילין לא מוכרח לעניין אותנו. הוא אמנם לא יהיה הערת שוליים בהיסטוריה כי מעשיו עומדים לו לזכות אבל ראוי להביט אל העתיד. נתניהו נאם את נאום בר אילן כי הוא מבקש למנוע הקמת מדינה דו לאומית ובעצם תנועת הליכוד היום בנויה משלושה זרמים עיקריים :
תומכי המדינה הדו לאומית : כח”כים מובילים זאת רובי ריבלין וציפי חוטובלי. בוורסיות אחרות של העניין ניתן למצוא גם את דנון ואת פייגלין (ההבדל הוא בעניין מתן האזרחות לפלסטינים).
תומכי השארת מצב הקיים : רוב חברי סיעת הליכוד.
תומכי פתרון שתי המדינות בצורה מוגבלת : ראש הממשלה נתניהו, השר גלעד ארדן ושרים אחרים שלא מוכנים עדיין להתבטא בפומבי הנושא אבל השלימו עם הרעיון ולצידם מיעוט ליברלי בעד שתי המדינות שנמחק בפריימריז האחרונים אבל ממשיך להשמיע את קולו.
העתיד יהיה הרבה יותר מעניין לנוכח המו”מ המדיני, עמדותיו של ראש הממשלה והדיבורים על פיצול הליכוד.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
