עכשיו שזה סופי והרפובליקאנים הפסידו את הכסא בג׳ורג׳יה ואיתו את הרוב בסנאט
נראה כי המפלגה שקועה עמוק בטראומה כפולה מאז ההפסד הצורב לנשיא ביידן בבחירות של 2020.
הם אמנם הצליחו, בעזרת הפופולריות והכריזמה של הנשיא טראמפ, להוציא לקלפיות את כמות המצביעים הרפובליקנים הגדולה בהסטוריה. אבל כמו אצן אוליפמפי ששובר את השיא העולמי בריצה,
אבל כשהוא מביט שמאלה הוא מגלה שגם שבירת השיא לא הצליחה לנצח את האצן שלידו.
הרפובילקאנים הפסידו בענק. למעשה הם גילו שהדמוקרטים עקפו אותם בהפרש ניכר, בשבועות שקדמו לבחירות עצמן. הם היכו בהם בעיקר בהצבעה המוקדמת הבדואר.
מה שהפך את יום הבחירות עצמו היה למשני בחשיבותו. נראה כאילו הרפובליקאנים ״קפאו על מקומם ולא השכילו להבין שחוקי המשחק האלקטורלים השתנו לרעתם.
האירוע השני ששיתק את המפלגה ארע כמה חודשים לאחר מכן בצהרי ה-6 בינואר כאשר המון משולהב של טראמפיסטים עלו על הקונגרס ופרצו פנימה. ההנהגה הרפובליקאנית הבינה מיד כי במעשה הזה נחצו כל הקווים האדומים, ולמעשה הלגיטימיות של המפלגה בסכנה.
לקח להם למעלה משנה לחזור למרכז הבמה הפוליטית האמריקאנית. המשבר הכלכלי הרים ראש ובמקביל אליו התעוררה מחדש הלגיטימיות של האופוזיציה. ככל שמחירי הדלק עלו, כך התחזקו המועמדים הרפובליקאנים השונים. לצד עלייה חודשית במספרי המובטלים, חברי הקונגרס של הרפובליקאנים חלמו על כיבוש מחדש של גבעת הקפיטול, הפעם בדרכים חוקיות.
שני המדדים המרכזיים הללו, בחיים הכלכליים פוליטים באמריקה פגעו קשות באחוזי התמיכה בנשיא ביידן. הווקטורים הללו שלחו גלי אנרגיה היישר לליבת ההנהגה הרפובליקאנית, אשר החלה לתכנן את חזרתה לשליטה בקונגרס ובסנט, ומשם לפתוח נתיב אדום (צבעם של הרפובליקאנים) היישר אל הבית הלבן.
מקובל באירועי בחירות אמצע שנשיא מכהן סופג ״מכות בכנף״ לעיתים גם מאבד את תמיכת הקונגרס. בתחילת הדרך האסטרטגים הרפובליקאנים קיוו לנצח בבית העליון בסנאט ולו על חודו של קול אחד. בבית הנבחרים היו שציפו לנצח ולהיות עם הפרש של כ 60 מושבים. ( מתוך 435, 218 לרוב רגיל). במקביל אחוזי התמיכה בנשיא ביידן המשיכו לצלול. הדברים הגיעו עדי כדי כך, שקולות מתוך המפלגה החלו לדבר על מציאת מועמד חדש לבחירות הבאות לנשיאות, אירוע נדיר ויוצא דופן בפוליטיקה האמריקאנית.
בפועל לאחר קבלת תוצאות בחירות האמצע, התברר שהמציאות עבור הצד האדום היא הרבה םחות ורודה מכפי שנחזה מראש.
הסנאט נשאר צבוע בצבעי הכחול של המפלגה הדמוקרטית.
בית הנבחרים אכן עבר מכחול לאדום, אך בהפרש קטן בהרבה מן הצפוי.
אכן לנשיא ביידן יהיה קשה יותר לקדם נושאים פנימיים עם בית תחתון שלא נתון למרותו, אבל לא באופן שהופך אותו לברווז צולע.
התקווה לניצחון מוחץ וחד משמעי של מחוזות אדומים בכל מרכז ארה״ב לא התממשה. הדמוקטים שהיו מוכנים לפני כשנה לתבוסה צורבת, ֶיכולים להרים ראש.
הנשיא לשעבר טראמפ הודיע בשבוע שעבר על כוונתו להתמודד שוב בבחירות לנשיאות של 2024. אין דבר אשר שמעורר יותר את הקולות המתונים במפלגה הדמוקרטית יותר מההצהרה הזאת. בבחירות האמצע הרפובליקאנים הפסידו בכל מחוז כמעט, בו התמודד מועמד ״טראמפי״ מקומי.
המצביעים מתברר, מחפשים מועמדים מתונים יותר, מועמדי אמצע שמסוגלים להביא את הקולות של המרכז. את המצביכים שאינם נוטים לכיוונה של אף מפלגה. מושל מדינת פלורידה רון דה- סנטיס, שניצח את התמודדות שלו בפער עצום, נתפס כמועמד שכזה. לכן מקורבי הנשיא לשעבר טראמפ, כבר החלו במסע הכפשות נגדו.
כעת כשנתיים לפני הבחירות לנשיאות, נראה שהתקווה הגדולה לגל אדום סוחף, שידביק את ארה״ב וישלח את הדמוקרטים הביתה, לא קיים. במציאות הנוכחית גם מול נשיא חלש יחסית צפוי לרפובליקנים קרב קשה.
בחירות האמצע דומות יותר לקריאת השכמה לרפובליקאנים. הם חיעבים להבין את התנהלות הגוף הבוחר טוב יותר. אחרת הם עלולים לקבל מאזרחי ארצות הברית רמזור אדום, ולמצוא את הנשיא ביידן נשאר למגינת ליבם, בבית הלבן, 4 שנים נוספות.
◦
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
