האם אובמה הוא הגרסה המודרנית של ג’ימי קרטר? הסימנים מראים שכן
בהתמודדות לבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקאנית בארה”ב מסתמנים שני מועמדים עם סיכויים טובים לגבור של ברק אובמה: מיט רומניי וריק פרי. לשניהם יש רקורד חזק בכלכלה, דבר שמהווה נכס בעת שברק אובמה לא מצליח לשקם את כלכלה האמריקאית. מצבה הנוכחי של כלכלת ארה”ב לא מזהיר. הצמיחה הממוצעת הייתה של 0.8% בלבד בשני הרבעונים בראשונים של שנת 2011, ושני הרבעונים הבאים לא נראים טוב. על פי מחקר חדש של הבנק הפדראלי האמריקאי, צמיחה של פחות מאחוז ברבעון אחד בכלכלת ארה”ב מוביל בדרך כלל למיתון. בנוסף, שיעור האבטלה בארה”ב הגיע לשיא חמור של 9.1%.
הכלכלה עומדת במרכז הבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקאנית וסביר להניח שהיא תעמוד גם במרכז הבחירות לנשיאות בעוד כשנה. לברק אובמה יהיה קשה לשכנע את הבוחרים כי הוא מסוגל לשפר את מצבם הכלכלי. הוא הרי נבחר בין השאר בזכות המשבר הפיננסי אשר פקד את ארה”ב בסתיו 2008, משבר שהוא ניצל כדי לגנות את המדיניות הכלכלית של ממשל בוש. ואולם מדיניותו של אובמה לא שיפרה את המצב -להיפך (אם כי, כמו בתקופה של בוש, הקשיים של הכלכלה האמריקאית קשורים גם לסיבות חיצוניות שלא בשליטת הממשל). מול אובמה יעמדו כנראה מיט רומניי או ריק פרי, כאמור. רומניי הוא גם איש עסקים שהפך חברה מפסידה לחברה רווחית, וגם מושל לשעבר שקבל מדינה (מסשוסטס) בגרעון והחזיר אותה עם עודף תקציבי. פרי הוא מושל של מדינה (טקסס) אשר יצרה 40% ממקומות העבודה החדשים שנוצרו בארה”ב מאז יוני 2009.
על כן, לא יהיה כדאי לאובמה להבליט את הנושא הכלכלי בשנה הקרובה. סביר להניח שהוא ינסה ללטש את הרקורד שלו בענייני חוץ וביטחון, וישראל עלולה לשלם על כך מחיר -אם כי לאובמה יש הזדמנות אחרונה שלא להישרף עם התיק המזרח תיכוני.
המועמד ברק אובמה הבטיח לבוחר לשפר את תדמיתה של ארה”ב בעולם, לשקם את יחסיה עם העולם הערבי, ולשכנע את יריביה לשתף אתה פעולה. ארה”ב אולי יותר פופולארית היום ברחבי אירופה (על אף שאובמה עצמו מתעב את האירופים בכלל ואת הבריטים בפרט), אך היא גם נתפסת כפחות אמינה: היא הרי בקושי עומדת בהוצאות השוטפות שלה, והיא הטילה על צרפת ועל בריטניה לטפל בקדאפי. לגבי היחסים עם העולם הערבי, אובמה נאם בקהיר וחיבק את מובארק, הוא ניסה לחמם את היחסים עם בשאר אל-אסד תוך מינוי שגריר בדמשק, והוא לחץ את ידו של קדאפי ביולי 2009. בינתיים, מובארק בכלא, אסד יורה בעמו, וקדאפי מתחבא במדבר. אובמה ניסה לפייס דווקא את המנהיגים ערבים השנואים ביותר מבית. ובאשר לשיתוף פעולה עם יריבים, גם כאן אובמה נכשל, שכן איראן ממשיכה לפתח את התכנית הגרעינית שלה בחסותן של רוסיה ושל סין.
מצב עגום זה מזכיר את הרקורד המחריד של ג’ימי קרטר שנתיים לאחר בחירתו לנשיאות ארה”ב. הרי בשנת 1979, ארה”ב ספגה לא פחות משלוש השפלות בינלאומיות: הפלת השאה באיראן וההשתלטות על שגרירות ארה”ב בטהרן, פלישת הצבא הסובייטי לאפגניסטן, וההפיכה הסנדיניסטית הפרו-סובייטית בניקרגואה. שנת 1979 הייתה גם שנה קשה עבור הכלכלה האמריקאית בגלל משבר הנפט אשר גרם למיתון, לאינפלציה ולעלייה בשיעור האבטלה. אין פלא, אפוא, שקרטר השקיע מאמצים אדירים בהסכם השלום בין ישראל למצרים. עם חתימת הסכמי קמפ דייויד, קרטר רשם לעצמו הישג דיפלומטי אחד, אם כי הדבר לא עזר לו כדי להיבחר לקדנציה שנייה.
האם אובמה ינסה לשחק את אותו המשחק בזירה הישראלית-פלשתינית? תינתן לו הזדמנות לעשות זאת עם ההצבעה הצפויה באו”ם החודש על ההכרה במדינה פלשתינית. מכאן המאמצים שלו לשכנע את ישראל לסגת לקווי 67 תמורת ויתור פלשתיני על “זכות השיבה.” אסטרטגיה זו דומה לשיטת קרטר: בגין הסכים לסגת לגבול של 1967 עם מצרים תמורת ויתורו של סדעת על הקמת מדינה פלשתינית ותמורת הסכמתו לחתום על הסכם שלום נפרד עם ישראל. שיטה זו לא יכולה לעבוד בין ישראל לבין הפלשתינים מכיוון שעבאס מעולם לא יוותר על “זכות השיבה.”
אם אובמה יבין זאת, ההצבעה באו”ם תהיה עוד הצגה אורווליאנית חסרת משמעות וחסרת תוקף משפטי. אם לא, אובמה עלול לרשום לעצמו ולארצו את ההשפלה שהמועמד הרפובליקאני זקוק לה כדי לנצח בבחירות לנשיאות.
ד”ר עמנואל נבון הוא מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל-אביב ומועמד על משבצת העולים ברשימת הליכוד לכנסת ה- 19. מאמר זה התפרסם ב “מקור ראשון.”
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
