ניחוח הבחירות באוויר ומה נעים יותר מאשר להתבשם מריח הסקרים העולה באפינו (כ-25 מנדטים), למרות שידוע, כי סקרים מסוג זה, נכונים בדרך כלל ליום או לתקופה שבהם הם נערכים ובשל כך ממליצים המומחים רק להריח, אך לא לבלוע. נכון,אין לזלזל גם ב-25 מנדטים (גם לפי הסקרים), הם הרבה יותר ממה שהיו לנו בבחירות האחרונות, אך לא לשכוח,הם הרבה פחות ממה שהיו ל- “ליכוד” בימיו הטובים.
ומדוע מומלץ לנו רק להתבשם מהסקרים ולא להישען עליהם? מהסיבה הפשוטה,כי במדינת ישראל מתקיים מזה שנים ריטואל קבוע, שבו מתחלף השלטון אחת לשלוש שנים בממוצע, ב”שיטת הנדנדה”. מפלגה מסוימת מקבלת רוב דחוק של הציבור,מגיעה לשלטון,נכשלת,נופלת, ויריבתה הנבנית על חורבותיה, מחליפה אותה, וחוזר חלילה.וכך כנראה עומד לקרות גם הפעם.
מדינת ישראל, בשנת השישים להקמתה, נמצאת באחת התקופות הקשות בתולדותיה ומידרדרת לתהום, בשני תחומים עיקריים: בתחום החברתי, קרע ופער עמוק בין האוכלוסיות השונות בחברה הישראלית, רמת אלימות ופשיעה גואה, ובתחום המדיני- בטחוני, איום קיומי הולך וגובר מצד שכנותיה הערביות של ישראל מקרוב ומרחוק, שהחל ב”הסכמי אוסלו” שמהותם כניעה לטרור ועד “הסכמי אנאפוליס”, כשארץ ישראל, פתוחה למשא ומתן, והעם מאבד תקווה.
תהליכי ההתפוררות המכלים כל חלקה טובה, מביאים למסקנה, כי רק “טיפול שורש” רציני ועמוק יכול להביא מזור לחוליי החברה הישראלית ולשינוי פניה של מדינת ישראל. לשם כך יש לבצע גם אם באיחור רב, בדיקה יסודית, אמיתית ונוקבת, לגבי הגורמים שדרדרו אותנו למצב קשה זה.
עובדה מצערת היא, כי מאז קום המדינה לא הצליח ה”ימין” בכלל ובראשות הליכוד בפרט, לבצר את מעמדו השלטוני הקבוע, כמתווה מדיניות על פי השקפת עולמו. גם בשנים בהם היה בשלטון, לא השכיל ה”ימין” על כל מפלגותיו, להוות “בית רעיוני ואידיאולוגי” סוחף להמונים.
עובדה לא פחות מצערת ואף חמורה מכך היא, שבמשך כל השנים לא קם אדם או גוף מסוים ממחנה זה, שדרש לחקור את הסיבות לכישלונות ואת הלקחים שיש להפיק מכך. ולאורך כל השנים מי ששילם את מחיר הכישלונות, היו הציבור והמדינה ואף לא פעם נבחרי “הימין” שהיו אחראים לכך. חלק מחברי הכנסת “שכחו” כי המפלגות אמורות לשמש רק כלי להשגת שלטון, אך בפועל הפכו את המפלגה למטרה העיקרית על מנת לבסס את מעמדם האישי ומכורח השיטה והמציאות, הקדישו את מרבית זמנם לקשרים עם פעילים, חברי מרכז, דילים וכו’, שבין אלו ובין טובת המדינה אין דבר וחצי דבר. כך קרה שבמקום לשמור על המדינה ולהצעידה קדימה, שמרו על עצמם וכיסאם ונסוגו אחורה, תרתי משמע. ובלשון עדינה, “לא סיפקו את הסחורה”.
נטישת האידיאולוגיה, חולשת ההנהגה, אובדן הערכים, ומעל לכל, היערכות שלומיאלית של “ימין” מפולג ומפוצל,לקראת מרבית מערכות הבחירות בעבר, הביאו בסופו של דבר, את תנועת הליכוד לקריסה, (12 מנדטים) ואת הימין כולו לאופוזיציה. וגם הפעם, אין מי ששואל את השאלה המתבקשת ביותר. היכן בדיוק טעינו? ומה הלקחים אותם יש להפיק? שאלות אלה שלא נשאלו בעבר ולא נשאלים גם היום, צריכים היו להישאל, לא רק ע”י הליכוד אלא ע”י “המחנה הלאומי” כולו,ולאור העובדה כי נושאים אלה אינם מעסיקים מאן דהו,אל נתפלא אם גם בבחירות הקרובות (למרות הסקרים הנוכחיים) נקבל את “אותה הגברת ובאותה אדרת”.
ולכן על השאלה שבכותרת, האם הליכוד חוזר לשלטון במצבו הנוכחי, התשובה היא לא בטוח.
כיצד יוצאים מהמשבר?
ובכן,עם הסכנות החמורות יש דרך להתמודד. מצד אחד, המשבר החריף לא שינה ואף לא הקהה את עוצמת האמונה בצדקת הדרך של המחנה הלאומי. נהפוך הוא, אירועי השנתיים האחרונות ובמיוחד “חרפת הגירוש מהגוש” ועל כל מה שקרה מאז,הפקרת מתיישבי הגוש,שלטון החמאס בעזה,מלחמת לבנון השנייה, קסאמים וגראדים על שדרות, אשקלון ועוד, אף שינו את דעתם ואופן חשיבתם של אנשים רבים בשמאל הישראלי,בדבר צדקת דרכו של הימין.ומהבחינה הזאת חזרתו של הימין לשלטון קלה יותר.
מצד שני, רבים שואלים, מהי בכלל דרכו של הליכוד? במה הוא שונה ממפלגת העבודה למשל? ואם כך,מדוע להצביע דווקא ליכוד? מה השתנה בתנועה זו מאז הבחירות האחרונות? האם יש בשורות חדשות? האם שכחנו שהליכוד הוא זה שגירש אותנו מגוש קטיף? האם אנו צפויים לגרושים נוספים? הרי הצהרנו כי “לא נשכח ולא נסלח”? ועוד ועוד שאלות רבות המחייבות תשובות אמיתיות.
תנועת “הליכוד” כשמה כן היא ,חייבת להיות תנועה מלכדת, המציגה חזון התואם את השקפת עולמה בעל מסרים חדים וברורים ופועלת למימושו,כמו גם חובתה להודות בטעויות ואף להתנצל עליהן,ובראש וראשונה לעשות זאת כלפי אחינו מגורשי גוש קטיף,הם חייבים להיות משוכנעים שביום שהליכוד יחזור להנהגת המדינה,יכפר על מעשיו ויביא מיידית את הקץ לסבלם.גם שבויינו ונעדרנו ובתוכם יונתן פולארד, חייבים להיות משוכנעים כי הממשלה הבאה בראשות הליכוד, היא זו שתחזירם הביתה בזמן הקצר ביותר (והלוואי והדבר יתבצע עוד קודם).
כל עוד לא נדע או לא נרצה להתמודד עם השאלות הללו אחת ולתמיד, לא יהיה כל טעם או הצדקה לבוא פעם נוספת לציבור ולבקש את אמונו.ובמיוחד לאחר שבבחירות האחרונות הביע הציבור את אמונו/אי אמונו בליכוד, במספר המנדטים שהעניק לו. ומי שסבור ש- 12 מנדטים זו התחתית שאין למטה ממנה,טועה.
שנת ה- 60 למדינת ישראל – זמן מתאים לחשבון נפש מפלגתי ולאומי
פניה אישית לבנימין נתניהו
באווירה הקשה הקיימת היום,זה הזמן,וזהו צו השעה לתנועת הליכוד ולך כמי שעומד בראשה, להחזיר את הליכוד לימיו הטובים וליטול על עצמך את משימת הובלת “המחנה הלאומי” כולו.
לשם כך יש לבצע “בדק בית” יסודי בתנועה, ו”שלום בית” בין חבריה. אין להסתפק בצעדים קוסמטיים בלבד, כמו הבאת “מושיעים” כאלה ואחרים מבחוץ (כך ע”פ השמועות).יש בתנועת הליכוד אנשים רבים ומצוינים, המוכנים ומסוגלים לתרום רבות הן לתנועה והן למדינת ישראל ומי כמוך יודע זאת.
אתה הוא זה שיכול בעת הזאת להביא עידן חדש לליכוד ובהמשך למדינת ישראל.
הקם בהקדם צוות חשיבה ופעולה, (צוות מיומן, ערכי, ומקצועי) שיעסוק במספר תחומים עיקריים: הפקת לקחים מהעבר והיערכות נכונה לקראת העתיד,איחוד ואחדות מרביים בליכוד בפרט, וב”ימין” בכלל, ( דתיים, חילוניים, ספרדים, אשכנזים חרדים ועוד) וכמו”כ מדיניות ברורה כלפי המגזר הערבי, על מנת להביא לשיפור משמעותי במערכת היחסים “יהודים ערבים” במדינת ישראל.זה ניתן וזה אפשרי.
הטה אוזן והיה קשוב לרחשי לבו ורצונותיו של הציבור הגדול שבחר בך בעבר ומעוניין לראותך שוב בראשות הממשלה,אך הפעם, בראשות ממשלה המשקיעה הרבה יותר מבעבר בחינוך לערכים בכלל וזהות יהודית בפרט,ממשלה הנלחמת בעוני ועושה הכול לצמצום פערים,מחזקת את הישובים ולא מורידה אותם ונחושה ונחרצת ללא פשרות להעניק בטחון מלא עד לאחרון אזרחיה.
בתלמוד (מסכת ע”ז) נאמר: “יש קונה עולמו בשעה אחת” וזוהי שעתך מר נתניהו.בעבודה קשה אך נכונה, תקנה את עולמך ובעקבותיך, תקנה מדינת ישראל את עולמה, “ויפה שעה אחת קודם”.
לבסוף, אין לי ספק, כי דאגתי ותקוותי כפי שהובעה כאן, מייצגת את דאגתו ותקוותו של ציבור רחב במדינת ישראל (ולאו דווקא מהימין) ואני משוכנע, כי אם תאמץ קו פעולה זה,תוצאותיו החיוביות לא יאחרו לבוא ותנועת הליכוד בראשותך, תהפוך שוב כבעבר, להיות ספינת הדגל של מדינת ישראל,ואז, על השאלה שבכותרת האם הליכוד חוזר לשלטון? התשובה תהיה, כן ובגדול.
מייחל להצלחתך – הצלחת מדינת ישראל
אורי בורובסקי
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
