הלורד אקטון ידוע באמרתו “הכוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט”. לקראת הפריימריס שיתקיימו השבוע בקדימה – נדמה כי העיקרון האקטוני מתאר בדיוק רב את התנהלות המפלגה במערכה הנוכחית, ומטיל אלומת אור בלתי מחמיאה על אופיה שלה ושל חבריה. השאלה הבסיסית שצריכה להישאל, היא שאלת הלגיטימציה של המהלך הפוליטי כולו. אולמרט שהחליט להתפטר העדיף שלא להוריש את השלטון לממלאת מקומו; ציפי לבני, ולכן בחר בקומבינה פוליטית שלפיה מי שיבחר את ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל אינו הריבון שהוא העם, אלא קבוצה שרירותית של אנשים שבלשון המעטה; טובת המדינה אינה עומדת בהכרח לנגד עיניה. מונחות לפניכם העובדות: בבחירות האחרונות זכתה קדימה ב-29 מנדטים ובמעמדה כמפלגה הגדולה בכנסת. על פי שיטת המשטר הפרלמנטרית הנהוגה בישראל, הנשיא מטיל את מלאכת הרכבת הקואליציה והממשלה על חבר כנסת שיש לו הסיכויים הגבוהים להצליח במשימה. מכוח המצב החוקתי הזה נבחר אולמרט באופן עקיף, על ידי הכנסת, לראש ממשלת ישראל.
לשם השוואה, בחירתו של אולמרט לראשות הממשלה הינה תוצאה של מערכת בחירות שבהן היה אולמרט המועמד לתפקיד, הוא ולא אחר. הציבור לא בחר בציפי לבני או לחילופין בשאול מופז. כעת, זמן רב לאחר שהאשראי הציבורי לממשלת אולמרט אזל, מבקשים אנשי הקומבינה להנשים באופן מלאכותי את מעמדה הירוד של קדימה, ולהעביר את השלטון ללא בחירות כלליות במסווה של רציפות ויציבות שלטונית.
אנו עדים לסכנה שבקומבינה פוליטית. משתמשים בחוק בצורה נלוזה, וגרוע יותר; לועגים לציבור ולדמוקרטיה בישראל. מצב זה שבו מתמנה ראש ממשלה, העומד בראש פירמידת המנהל הציבורי בישראל, ללא השתתפות ציבורית – הוא מביש ביותר ובלתי דמוקרטי לחלוטין. מה גם שראש ממשלה שלא זכה לאמון הציבור, הוא חסר את בסיס הלגיטימיות הדמוקרטית ויקשה עליו לפעול. עיין ערך ראש ממשלה בריטניה, גורדון בראון, שהחליף את בלייר ללא בחירות, והפך בתוך שנה לראש הממשלה הכי פחות פופולרי (מלבד ג’ון מייג’ור) בבריטניה המודרנית.
להגנתם יביאו אנשי קדימה תקדימים היסטוריים דומים. נכון, זו אינה הפעם הראשונה שבה נבחר ראש ממשלה בישראל ישירות על ידי חברי מפלגה. מבחינה כרונולוגית, הפעם האחרונה שהדבר קרה היה בבחירתו של יצחק שמיר לתפקיד לאחר התפטרותו של בגין בשנת 1983.
אולם יש להשיב על כך בשני מישורים: מבחינה עקרונית, התקדים אינו מטהר את השרץ. במישור השני, חלו שינויים מרחיקי לכת בתרבות הפוליטית המערבית-דמוקרטית. אם בעבר ההצבעה היתה למפלגה או לתנועה, הרי שהיום ההצבעה היא אישית. ניתן להיווכח בזאת בכל מערכות הבחירות האחרונות במערב. בשנות התשעים בלטו; קלינטון, בלייר ונתניהו, ובשנות האלפיים; שרון, סרקוזי ואובאמה. בישראל, למרות ביטול שיטת הבחירה הישירה בחוק – תרבות הבחירה האישית לא עברה מן העולם, וכאשר אולמרט נבחר, הוא זה שקיבל את המנדט לכהן כראש ממשלה. לכן היום קשה יותר לקבל הן מבחינה אובייקטיבית והן מבחינה סובייקטיבית מינוי של ראש ממשלה אחד על חשבון מנדט שקודמו קיבל מהציבור.
בכל מערכת בחירות פנימיות של מפלגה, בוחרים מועמד לראשות ממשלה – השבוע, חברי קדימה בוחרים ראש ממשלה. לאחר שהבהרנו כי המהלך אינו דמוקרטי, משום שהוא אינו משתף את הריבון שהוא העם, עלינו לבחון פן נוסף בסוגיה. האם גוף מפלגתי ראוי לקבל החלטה מסוג זה?
אין צורך להרחיב לגבי הנעשה במסדרונות המפלגה מצד פעילים, קבלני קולות והמתמודדים עצמם. הכל גלוי וידוע. אבל אפשר אולי לדון אותם לכף זכות. הם לא אשמים, האשמה מוטלת עלינו כחברה שלא מנענו את המצב הזה שבו מתפקדים בוחרים ראש ממשלה. החוק שמאפשר את המצב הבלתי דמוקרטי הזה, מעניק לחברי המפלגה כוח עצום שהם אינם ראויים לו, וגרוע מכך – הם אינם מסוגלים להתמודד מול הפיתויים שניתן להשיג באמצעותו.
הבעיה שהדמוקרטיה באה לפתור היא הריכוזיות השלטונית שמאפיינת משטר דיקטטורי על סוגיו. ביזור הכוח כעיקרון דמוקרטי הוא תנאי חשוב לביעור השחיתות. אולם הדרך שבה הולכת קדימה אינה תואמת את רוח הדמוקרטיה, וכדברי הלורד אקטון מבכרת להעניק לחבריה כוח מוחלט שמשחית באופן מוחלט.
מדינת ישראל חייבת לתקן את הכשל, ולעגן בחוק יסוד: הממשלה את בחירתו של ראש ממשלה אך ורק בידי אזרחי המדינה. אם נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו, יחליף אותו ממלא מקומו לתקופה קצובה מראש, ובשום פנים ואופן לא תינתן אפשרות לחברי מפלגה לבחור ראש ממשלה. בכך נחסוך מעצמנו את החוויה המביכה, מעודדת השחיתות והבלתי דמוקרטית, זו שניתן לכנותה “דיקטטורה של מתפקדים”.
המאמר פורסם במוסף שבת, יומן, של מקור ראשון (יום שישי 12.09.08).
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
