ישראל זקוקה למנהיג כמו מנחם בגין, שבאומץ ובפיכחון צ’רצ’ליאניים הפציץ את הכור האטומי בעיראק, למרות הסיכונים.
ווינסטון צ’רצ’יל (ארה”ב, ספריית הקונגרס)בעוד כשבועיים, ב-7 ביוני, ימלאו 25 שנה לתקיפת הגור הגרעיני העיראקי על ידי שמונה מטוסים של חיל האוויר הישראלי. לא רק אומץ ליבם, תחכומם ותעוזתם של הטייסים ראויים לציון, אלא גם תעוזתו של ראש הממשלה, מנחם בגין, שהחליט על ביצוע ההפצצה. גם השאלה אם היה מניע פוליטי לעיתוי ההחלטה, זמן קצר לפני בחירות 1981, ראויה לדיון מעמיק.
בגין, שהיה מנהיג האצ”ל, ייסר את עצמו כאשר פקודיו מהמחתרת צעדו אל מותם בפעולות המרד כנגד השלטון הבריטי, או שעה שנגזר דינם למות בבית המשפט המנדטורי. גם לפני היציאה ל”מבצע אופרה” בשמי עיראק הוא התחבט רבות בשאלה אם כדאי לסכן את חיי הטייסים בפעולה שסיכויי הצלחתה היו נמוכים. אבל העובדה שהעיראקים היו על סף יכולת שימוש בנשק גרעיני ושאיומי סדאם חוסיין להשתמש בנשק זה כנגד ישראל נראו רציניים מתמיד, הוציאו מבגין אקטיביזם המזכיר במשהו את זה של וינסטון צ’רצ’יל.
ההשוואה לצ’רצ’יל בלתי נמנעת. לפני מלחמת העולם השנייה נתן אדולף היטלר, כסדאם חוסיין אחריו, סימנים רבים לראייתו את המלחמה כמטרה נעלה. בעוד שמנהיגי בריטניה וצרפת ביקשו למצות את המהלכים המדיניים והיו סלחניים כלפיו, צ’רצ’יל עמד והזהיר בכל במה אפשרית מפני הדיקטאטור הגרמני. בשל כך תואר צ’רצ’יל על ידי בריטים רבים כנביא זעם.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה אמר לפוליטיקאים הבריטים: “ניתנה לכם האפשרות לבחור בין השפלה לבין מלחמה. בחרתם בהשפלה וקיבלתם מלחמה”. לאחר שהצליחו הגרמנים לכבוש חצי מיבשת אירופה תוך הרג מאסיבי, התמנה צ’רצ’יל לראשות ממשלת בריטניה והוביל אותה ל”שעתה הגדולה בהיסטוריה” בניצחון על גרמניה הנאצית.
בגין: מופת של תעוזה
תעוזה ואומץ לב. מנחם בגין (רויטרס)בגין, בדומה לצ’רצ’יל בזמנו, לא התייחס בסלחנות למעשיו וכוונותיו של סדאם חוסיין. שמעון פרס, שהיה אז ראש האופוזיציה, ביקש בדומה לבריטים ולצרפתים בשנות ה-40 למצות את המהלכים המדיניים, תוך התעלמות ממעשיו של השליט העיראקי. בגין, שבשונה מצ’רצ’יל, היה בעמדה שאפשרה לו לקבל החלטה בזמן, הורה על ביצוע פעולת המנע שהצליחה.
מיד לאחר הפעולה הואשם בגין שהמניע לאישור הפעולה היה פוליטי, משום שבאותה העת היתה נתונה מדינת ישראל בעיצומה של מערכת בחירות, בה התמודדו בגין ופרס על ראשות הממשלה. בסקרי דעת קהל שנעשו לפני הפעולה, הוביל המערך של פרס באחוזים ניכרים על פני הליכוד של בגין.
גורמים במערך זעמו על הפעולה, תוך שהם שואלים כיצד העז בגין לסכן את חייהם של יותר מתריסר טייסים עבור תועלת פוליטית. כפועל יוצא של אותה ביקורת הם שמחו לאיד על כך שארצות הברית, ידידתה הגדולה ביותר של ישראל, חברה לברית המועצות והובילה במועצת הביטחון של האו”ם החלטת גינוי גורפת כנגד ישראל.
באשר לשאלה אם הפצצת הכור האיראני נבעה משיקולים פוליטיים או ענייניים, חשוב לזכור שאם פעולה כזו היתה נכשלת, סביר להניח שבגין היה מובס בבחירות ללא תנאי; וכישלון לא היה עניין דמיוני: סיכויי הצלחת הפעולה היו נמוכים מלכתחילה, ומתכנני הפעולה לקחו בחשבון שכמה מטוסים יפלו.
בנוסף, שישה חודשים לפני הפעולה בעיראק, הפסיד נשיא ארה”ב, ג’ימי קרטר, את כסאו בהתמודדות מול רונלד רייגן. ההפסד התרחש על רקע הפעולה הכושלת של צבא ארה”ב להציל את 52 בני הערובה האמריקאים שהוחזקו בטהרן. בגין, שראה את הדוגמא של קרטר ולא נרתע, ראוי להערכה רבה יוד יותר על ההחלטה שקיבל.
תעוזתו ואומץ ליבו של מנחם בגין יכולים לעורר בנו השראה גם היום: ישראל שוב נמצאת בצל התחמשות גרעינית, והתבטאויותיו של נשיא איראן, מחמוד אחמדיניג’אד, מזכירות יותר מתמיד את היטלר. הדמיון בסכנה שמציבים השניים – כל אחד בתקופתו – אינו כה מופרך, משום שבאיראן לא רק מפותחת פצצה גרעינית שמטרתה השמדת ישראל; במדינה השיעית מתפשטים יותר ויותר רעיונותיו הגזעניים של הנשיא.
פורסם בנענע
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
