סער ומיכל שיר אופוזיציה לנתניהו, כיצד ריבלין באמת רואה את מערכת המשפט בישראל
נראה כי ח”כ גדעון סער החליט שהוא לא מקבל על עצמו תפקיד זוטר בממשלה. הכיוון המסתמן הוא שסער מעדיף להיות אופוזיציה לנתניהו ולסמן את עצמו כאלטרנטיבה. למעשה כאלטרנטיבה יחידה.
זה נראה כי ההחלטה התקבלה מיד לאחר הבחירות כאשר סער הבין כי בחלוקת התפקידים הוא נמצא במעגל השני של הממתינים לתפקיד. זאת כאשר כבר היה ברור כי ישראל כץ ויריב לוין מקבלים את התפקידים הבכירים ולאחריהם נמצאים השרים והשרות המכהנות. כך נוצר המצב שבמקרה הטוב סער יקבל את תפקיד שר התיירות או שר לשיתוף פעולה אזורי. המשמעות היא שסער החליט להיות אופוזיציה בתוך הליכוד כאשר הוא מחכה ליום שאחרי. סער, אשר הוכיח כי גם כאשר יוצאים מהמעגל אפשר לחזור לאליו, ממשיך בקו “אני מוכן לשבת בחוץ ולהמתין”.
סער גם הצליח להוריד מסדר היום את הסיפור של הבת שלו שיוצאת עם חבר ערבי. בעיני סער צדק כאשר עמד ונתן גיבוי לבת שלו. זה לא אומר שהוא עצמו מסכים לכך אבל אין לסער שום דבר שיכול להשפיע ולכן ברמה האישית והמשפחתית סער צדק.
סער טועה רק בדבר אחד : הוא לא היה צריך לענות למקטרגים מהשוליים. עדיף היה להתעלם מכאלה שבסופו של יום שמעמדם הציבורי הוא חלש.
אל סער הצטרפה מיד מיכל שיר כאשר היא הודיעה כי היא מתנגדת, כמו הבוס, לחוק החסינות ובכך מחנה סער כאופוזיציה לנתניהו מונה כעת כבר שני חברי כנסת. סער יחכה לראות מי ירגישו פגועים אחרי הרכבת הממשלה וינסה להעביר אותם למחנה שלו.
אין ספק כי המבחן הראשון של סער יהיה אם וכאשר יביאו את חוק החסינות להצבעה. אז נשאלת השאלה הגדולה האם סער ישבור את הכלים ויצביע נגד ההצעה.
קרוב לודאי שסער לא יגיע להצבעה ובימים שלפני הצבעה נראה כיצד הוא מוביל את סדר היום.
ראובן ריבלין מכנה את המצב של בית המשפט העליון מהפכה “פוסט-דמוקרטית”. זאת עמדת נשיא המדינה. בימים האחרונים אנו עדים לביקורת של ריבלין על הניסיון להחזיר את הריבונות לכנסת ולממשלה. נשאלת השאלה האם ריבלין באמת מאמין שצריך לשמור על מעמד בית המשפט העליון והפרקליטות או שריבלין נוקט עמדה תמיכה בהם רק מתוך שנאה ונקמנות בנתניהו.
יוסי שלום בסדרת ציוצים מחזיר אותנו לריבלין האחר
“לפני שבועות אחדים, נשברו כל הכלים. “המהפכה החוקתית”, אשר הוכרזה על-
ידי נשיא בית המשפט העליון, לפני שנים אחדות – הייתה, בפועל, (אולי
מבלי משים, אולי ללא כוונה כזו) להפיכה שלטונית, המסכנת כיום, בסופו של
דבר, את יסודותיה המקודשים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית.”
“למה לנו חוקים בכלל? לשם מה כל הטורח שבחקיקה בכלל? הבה נמנה לנו
שופטים, שיישבו בשער העיר, וידונו דין צדק – איש איש לפי מיטב הבנתו;
לפי ערכי היסוד המקובלים עליו; לפי חינוכו. לפי מזגו. לפי אמונותיו
האישיות.
האם, אדוני הנשיא, לא ברור גודל האבסורד?”
“עתה מתברר, כי בפועל התחוללה כאן מהפיכה, המגיעה כדי הפיכה של ממש, אשר שוללת מן הריבון את סמכותו הדמוקרטית; מקעקעת את הפרדת הרשויות; ומותירה, בסופו של דבר, את האזרח, חסר משענת משפטית כלשהי.”
“בעת חקיקת חוקי היסוד הללו (שבחקיקתם הייתי מעורב אישית), לא העלה המחוקק על דעתו מצב, שבו ביהמש העליון, יחולל מהפיכה, אשר תכבול בסופו של דבר את ידי המחוקק עצמו.
המחוקק לא העלה על דעתו, והדעת אינה סובלת, מצב, שבו ביהמש העליון
מנסה לקבוע, מה הם ערכיה של מדינת ישראל.”
כאן גלשה “מהפיכה חוקתית”, להפיכה המסכנת את אושיות הדמוקרטיה, ואת
שלטון החוק – לשלטון השופט. ברטרוספקטיבה, מתברר כי אסור היה לנו, כמחוקקים, כנציגי העם, כמייצגו היחידים של הריבון -לסמוך על “מידת האיפוק והריסון” של בית המשפט העליון.”
“מתברר עתה, כי (אולי בחסותה של חקיקת יסוד רחבה מדי, דקלרטיבית מדי, חגיגית מדי,ופחות מדי מדויקת ומפורטת בסמכויות הנובעות ממנה), נטל לעצמו בית המשפט העליון סמכויות שאין הדעת הדמוקרטית סובלת”
“גדל דור חדש של סטודנטים למשפטים, וגדל דור חדש של שופטים, המתחנך על ברכי תפיסה, שאינני יכול לכנותה אלא “פוסט-דמוקרטית”, ולפיה לא המחוקק הוא שניצב בראש הפירמידה הנורמטיבית, כמו בכל דמוקרטיה אחרת, – אלא השופט!”
“בעיני חלקים גדולים בממסד המשפטי והציבורי, הכנסת פשוט מ י ו ת ר ת. שהרי, מה מבין ח”כ פשוט,
פרימיטיבי כזה, מושחת כזה, בענייני חוקה וחוקתיות, שברומו של עולם?! מה
מבין איזה פוליטיקאי, בחקיקה? ובכלל, מה מבינים מאה ועשרים הנודניקים
האלה, שנבחרו על-ידי איזה המון נבער?”
“עתה, לאחר שהוטלה הפצצה, דומני, כי על הכנסת לקום ולעשות מעשה.
עכשיו. בטרם יהיה מאוחר מדי. על הכנסת לשוב וליטול לידיה את ההגה שניתן לה על-ידי העם, מכוחה של השיטה הדמוקרטית, ולהעמיד במקומם את הגורמים המנסים לקנות להם אחיזה בהגה, – אפילו אם המדובר בבית המשפט העליון”
כל זאת כתב ואמר ראובן ריבלין נשיא המדינה, לא יריב לוין לא נתניהו.
כך חתם יוסי את סדרת הציוצים של ריבלין, מי היה מאמין.
ר.ר. 2003.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
