8 בנובמבר 2024
ליכודניק
אלי חזן

ניצחון הרוח של מיכאל – אלי חזן

פורסם במגזין “ליכודניק” לקראת ראש השנה תש”ע

בקיץ 1946 נשלח בחור צעיר בן 31 מפלשתינה לגלות במרחק אלפי קילומטרים באריתריאה. היה זה המקום אליו שלחו הבריטים לוחמי חרות על מנת למנוע מהם את המאבק לעצמאות ישראל. עלה בידם, שוב, לתפוס את אותו בחור צעיר שהיה עתה אחד משלושת מנהיגי הלח”י. הוא נשלח לאפריקה משום שהצליח זה מכבר להימלט ממחנה המעצר מזרעה. הכינוי שלו היה מיכאל, כינוי שאימץ ממייקל קולינס, המנהיג האירי שהצליח לנצח את האימפריה הבריטית הדקדנטית ולסלקה, לאחר מאות שנות כיבוש, מאירלנד.

ואולם, לא עבר זמן רב ומיכאל נמלט גם ממחנה מעצר זה. ברגל, בכלי רכב מתפרקים, באמצעים פרוביזוריים, בסביבה זרה ותוך קשיים מרובים חצה את המדבריות, הגיע לפריז ועם הקמת המדינה שב ארצה. רצה הגורל והאיש שסיכן את נפשו למוות זכה להיות בין מניחי היסודות למדינתו החדשה.

לימים יתפרסם מיכאל ברחבי העולם כיצחק שמיר, ראש ממשלת ישראל. הוא היה קטן קומה אך בעל אופי חזק וזו בעצם מטפורה תמציתית לסיפור חייו. סיפור בריחתו ממחנות המעצר רק ממחיש מטפורה זאת.

שמיר נולד ב – 1915 בפולין בשם יצחק יזרניצקי. כבר מילדותו האמין ברעיון הציוני ובגיל 20 עלה ארצה על מנת להגשים את החזון. הוא שייך לדור צנוע שהסתפק במועט ומסר את נפשו למען עם ישראל. ההקרבה הייתה בעיקר הקרבה אישית. שכן, הוא לא הספיק להשלים אפילו חלק קטן מלימודיו בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית והצטרף אל האצ”ל. למחייתו עבד כפועל בניין וכפקיד במשרד רואי חשבון.

וולטר בנימין כתב ערב התאבדותו ש”ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים”. אמנם, ממשיכיהם של המנצחים שעיצבו את הזיכרון הקולקטיבי מהווים כיום מיעוט פוליטי שולי אולם גם היום שמו של שמיר נפקד מרשימת האישים שעיצבו את “תקופת התחייה” אף על פי שמעשיו בהכרח מעידים כי יש לחרוט את שמו באותיות של זהב במאבק לחירות של היהודים במדינת ישראל .

כשהוקם הלח”י על ידי אברהם שטרן (“יאיר”) עזב שמיר את האצ”ל והצטרף אל המחתרת החדשה. הוא ראה עצמו כחייל פשוט במאבק וספק אם תכנן להוביל את המערכה. ואולם, הירצחו של “יאיר” על ידי המשטרה הבריטית הציב את שמיר כמנהיג המחתרת – כאחד ממובילי המאבק וכאחד המבוקשים הבכירים של המשטר הבריטי.

עם הקמת המדינה פורק הלח”י ושמיר פנה לעסקים פרטיים. אלו היו ימים בהם דוד בן גוריון ביקש להדיר את רגליהם של אנשי האצ”ל והלח”י מבניין המדינה. אף על פי כן ובניגוד גמור לדעתו של ראש הממשלה, ראש המוסד דאז, איסר הראל, התעקש לצרף את שמיר אל המוסד. במקום לעסוק בפוליטיקה כרבים מבין יתר חבריו הקדיש שמיר את חייו לביטחון ישראל בפעילות חשאית בניכר. נראה היה כי הגורל מרחיק אותו מפעילות פוליטית אך לאחר פרישתו מהמוסד ופנייה לעסקים הצטרף אל תנועת החרות וב – 1973 נבחר לראשונה לכנסת.

עם הקמת ממשלת בגין הראשונה מונה שמיר ליו”ר הכנסת. ספק אם עלה בדעתו שתוך מספר שנים ישוב להיות המנהיג מספר 1. מי שבכלל סומן כיורשו של בגין בהנהגה היה עזר וייצמן. שמיר אפילו לא קיבל משרה מיניסטריאלית. הוא מונה למשרת שר החוץ כשנתיים לאחר מכן, לאחר פרישתו של משה דיין מהקואליציה. ואולם, וייצמן עזב את הליכוד, בגין אמר כי “אינו יכול יותר” ושמיר מצא עצמו לא רק עומד בהנהגת הליכוד אלא גם כראש ממשלה.

עם כניסתו של שמיר למשרד ראש הממשלה הייתה נתונה מדינת ישראל במשבר עמוק שנגע כמעט לכל היבט בחיים בישראל. יחד עם שמעון פרס הוקמה ממשלת אחדות לאחר הבחירות של 1984 ועל אף חילוקי הדעות המהותיים ביניהם הצליחה הממשלה לייצב את המצב.

שלושה דברים יש לזכור מתקופתו של שמיר בה החזיק את הגה הנהגת המדינה :

ראשית, שמיר עמד על שלו. יוסי אחימאיר טוען ששמיר עמד “כסלע איתן”. זה נכון. הוא לא היסס לעמוד על שלו אל מול מאבקי חוץ ובעיקר אל מול הממשל האמריקאי בראשות ג’ימס בייקר העוין. הוא עמד על שלו בנושא ההתיישבות ביש”ע מתוך אמונה עמוקה כי ייעודו כראש ממשלה הוא לדאוג להתיישבות עם ישראל בארץ ישראל כחלק ממדינת ישראל.

שנית, שמיר הוא איש החזון של ההיסטוריה הזמנית בת זמננו בנושא עלייה ועולים ארצה. עוד בימיו כחבר זוטר בתנועת הליכוד לקח על עצמו להיות פעיל בנושא עלייה. הוא האמין שלעלייה יש תפקיד הכרחי בקיומו של עם ישראל בארץ ישראל. בתקופתו נפתחו שערי הארץ לעולים מברית המועצות והוא הוביל כראש ממשלה את קליטתם אשר בפרספקטיבה של 20 שנה ועל אף כל הבעיות לא יהיה זה מופרך לומר כי היא עלייה מוצלחת.

עם הגעת ידיעות מאתיופיה כי מצב היהודים במקום הולך ומחמיר הורה שמיר על העלאתם המיידית. תוך 34 שעות הוטסו לארץ במבצע הרואי של צה”ל כמעט 15.000 עולים. המבצע נודע לימים כ”מבצע שלמה”. קליטתם בארץ של העולים מאתיופיה לקויה. לדעתי אף מבישה. אולם יש לזכור כי שמיר מימש את חזון קיבוץ הגלויות בצורה הכי מובהקת.

שלישית, על אף האקטיביזם בו הוא האמין לא התפתה שמיר להגיב בעת מלחמת המפרץ הראשונה על התקפות טילי הסקאד על ישראל. תוך ידיעה ברורה כי תגובה ישראלית תפורר את הקואליציה האנטי עיראקית הבינלאומית נקט בהבלגה על אף חיצי הביקורת שהופנו נגדו.

אם כן, 94 שנים חלפו מאז הולדתו של יצחק שמיר. העולה האלמוני לפלשתינה שסיכן את חייו בעבור המדינה היהודית, חי כחסר כל ואף הוקע על ידי השלטון זכה להוביל את עמו באחד מצמתי ההיסטוריה המכריעים שלו. הרוח של מיכאל היא הרוח של העיקשות. של הניצחון בניגוד לכל סיכוי. של האמונה בשליחות ובייעוד ההיסטוריים. הרוח של מיכאל היא בעיניי הרוח היהודית.

[email protected]

לאתר של אלי חזן לחצו כאן



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

“אחריי” זו לא רק סיסמה בצה”ל

אלי חזן

מבחן בספרות: גיוון ושינוי לטובה

אלי חזן

הגז : סוף מעשה בפיצוץ תחילה

אריק זיו ויזר

הדרום – אור בקצה המנהרה

אריק זיו ויזר

לזכור את רצח העם הארמני

אלי חזן

החירות שיוביל יעלון ?

אלי חזן
דילוג לתוכן