אין מלים כדי לבטא את הזעזוע של הרצח בטולוז, אולם נציגת האיחוד האירופי ליחסי חוץ, קטרין אשטון, כן מצאה את המלים כדי להוסיף חטא על פשע.
“כאשר אנו חושבים על מה שאירע בטולוז היום” אמרה אשטון ביום הפיגוע, “אנו זוכרים את מה שקרה בנורווגיה בשנה שעברה, ואנו יודעים מה קורה עכשיו בסוריה, ואנו רואים מה שקורה בעזה ובמקומות אחרים –ואנו זוכרים את האנשים הצעירים ואת הילדים שאיבדו את חייהם.”
דבריה של אשטון עוררו זעם רב, ובצדק, אך למרבה הצער לא מדובר כאן בפליטת פה אלא בהתנהגות אשר מאפיינת מנהיגים וארגונים רבים ביחסם לישראל. אותם מנהיגים ואותם ארגונים התרגלו לדבר על ישראל עם חוצפה ועם צביעות חוצות גבולות. יש לשים קץ לתופעה זו, והדבר אפשרי.
אותו בשאר אסד אשר רצח יותר מ 7,500 אזרחים סורים גינה את ישראל על תגובתה החוקית והמידתית לירי הטילים מרצועת עזה, ירי שהיה מכוון אל מטרות אזרחיות. אותו רג’פ ארדוגן אשר מפעיל כוח צבאי לא מידתי נגד העם הכורדי (בחודש דצמבר האחרון נרצחו 34 כורדים חפים מפשע בהפצצות של חיל האוויר הטורקי) האשים את ישראל ב “טבח” נגד הפלשתינים. אותו ולדימיר פוטין שגינה את ישראל בחריפות על פעולתה נגד המשט הטורקי ב 2010 שלח לאחרונה תגבורת לצבא המרצח של סוריה.
שלא לדבר, כמובן, על האו”ם ועל הארגונים הלא ממשלתיים.
“שבוע האפרטהייד הישראלי” הסתיים לפני מספר ימים בקמפוסים אמריקאים ואירופאים. בעוד וישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה אזרחים ערבים נהנים מזכויות אזרחיות מלאות, ובעוד ובמדינות ערב דווקא ישנה מדיניות אפרטהייד רווחת נגד מיעוטים, ישראל מיושבת על ספסל הנאשמים בגין הפשעים של אלו שמאשימים אותה.
שבוע שעבר, אישרה מועצת האו”ם לזכויות האדם דוח אשר משבח את “ההישגים” של לוב בתקופת שלטונו של קאדאפי בתחום זכויות האדם. לאותה מועצה ישנו כלל חדש המחייב בדיקה קבועה של מצב זכויות האדם רק במדינה אחת בעולם: מדינת ישראל. למועצת זכויות האדם אין טענות כפלי אסד על טבחו בסוריה, אולם המועצה דנה השבוע בהצעה לגנות את “הפרות זכויות האדם” על ידי ישראל “בגולן הסורי הכבוש.”
השבוע פרסמה לשכת האו”ם לעניינים הומניטאריים דוח המאשים את ישראל ב “גניבת” מים מן הפלשתינים. במציאות, כמובן, ישראל מכבדת את “הסכם המים” אשר חתמה עם הרשות הפלשתינית בספטמבר 1995, בעוד והרשות הפלשתינית מפרה את ההסכם הזה באופן שיטתי.
החוצפה הזאת תמשך כל עוד ישראל תתגונן במקום לתקוף.
במקום לפרסם הודעות פיוס בעקבות ההתפרצויות של ארדוגן, על ישראל לגנות את סירובה של טורקיה להסכים להקמת מדינה קורדית ואת המשך הכיבוש הטורקי בקפריסין. כמו כן, על ישראל להזכיר לעולם (ולעצמה) שסוריה הסכימה לנרמל את יחסיה עם טורקיה למרות סירובה הנוקש של טורקיה להחזיר את חבל האלכסנדרטה לסוריה.
במקום להתייחס להאשמת ה “אפרטהייד הישראלי” (הצעתו של פרופ’ יחזקאל דרור בספרו האחרון “מדינאות ישראלית” להתאים את המנון “התקווה” ואת דגל ישראל לרגשות הלאומיות של הפלשתינים נותנת באופן עקיף לגיטימיות לטענה שערבי ישראל מקופחים ומופלים לרע), על ישראל לארגן “שבוע אפרטהייד ערבי” בקמפוסים בארה”ב ובאירופה.
במקום לבקש מהפלשתינים שיחזרו לשולחן המו”מ (כפי שעשה זאת השבוע שגריר ישראל במוסדות האו”ם בג’נבה אהרון לשנו-יער לאחר ששמע את עמיתו הפלשתיני איברהים קריישי טוען כי תגובת ישראל לירי הטילים מעזה הייתה “בלתי מוצדק”), על ישראל לדרוש מן הקהילה הבינלאומית הסבר על כך שהיא מקבלת את עמדתו של מחמוד עבאס שהמדינה הפלשתינית שהוא רוצה להקים לא תסבול נוכחות של אף יהודי בשטחה.
הטרגדיה של טולוז מזכירה לנו אמת פשוטה: מעשי אלימות הם תמיד ההמשך של אמירות אלימות. כאשר מציגים את היהודים כאנשים שמקפחים מיעוטים, שמפרים את זכויות אדם ושגונבים מים, יש לזה השלכות.
היהודים יהיו פגיעים כל עוד והם יהיו מושמצים, וההשמצה נגדנו תמשך כל עוד ולא נעבור ממגננה להתקפה וכל עוד ולא נעמוד על האמת.
ד”ר עמנואל נבון הוא מרצה באוניברסיטה ומועמד על משבצת העולים ברשימת הליכוד לכנסת ה- 19.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
