נציג האו”ם, ריצ’ארד פאלק, יהודי במוצאו, עשה אנלוגיה שלא במקומה בהשוואתו בין המצב בעזה ובין זיכרונותיו כילד בגטו. כנראה שהגיל עשה את שלו וכפי שאמר מי שאמר, הבחור “נפל על הראש, השתגע לגמרי”. לשם כך הוחלט לרענן קצת את הזיכרון ולשים את הדברים בפרופורציה הראויה
כמו רבים וטובים, הזדעזעתי גם אני מה’יציאה’ של נציג האו”ם, ריצ’ארד פאלק. שם המשפחה משמיעה ראשונה הצטלצל כיהודי. קראתי מלה במלה ואכן הגעתי לאותה שורה המאמתת את חששותיי. בהתחלה חשבתי שמדובר ביהודי עם מראה ‘שייגעצי’, בן לאמא גויה למהדרין ונכד ל’רבאיי’ רפורמי. אך תמונתו שברה את הסטיגמה. רק כיפה לראשו הייתה חסרה כדי להשלים את דמות הזקן החביב מבית הכנסת של נוף ילדותי, זה שמחלק בזמן אמירת ‘יקום פורקן’ טבק למבוגרים, סוכריות טופי לילדים וזולל סרדינים בסעודה שלישית. כן, והוא גם ניצול שואה.
“התקיפה עוררה זיכרונות קשים מגטו ורשה. כל תושבי הרצועה נחשבים פצועים”, אמר פאלק במערכה הראשונה של ריקוד ה’מה יפית’ שלו. האם כולם פצועים? אם כולם פצועים, איך הצליחו לרוץ כצבאים נושאי האלונקה עם הפצועים וההרוגים (או המתחזים לכאלו, ליתר דיוק) לעבר אמבולנסי הסהר האדום (שבזמנם ה’פנוי’ העבירו אמצעי לחימה וחבלה בכמויות שלא היו מביישים את נושאת המטוסים ‘קווין אליזבט’) והכול לעין המצלמות! וזה עוד ביום שבו רופא עזתי מתוודה, כי כמות ההרוגים שפרסם החמאס כפולה מזו שבמציאות! שב בשקט יהודי יקר, שב בשקט ועל תפריע. הרופא העזתי עושה לנו עבודת הסברה כמו אלף יהודים. זוז הצידה, תודה.
גטו ורשה, אח, גטו ורשה. כמי שקצת למד משהו על שואת יהודי אירופה, לא זכור לי שקלגסי האס.אס וה’זונדר קומנדו’ עשו ‘הפסקת אש למטרות הומניטאריות’. גם בזמני הלחימה הקשים ביותר, לא הקשתה מדינת ישראל, על מי שרצה להעביר מזון וציוד לאזרחי הרצועה. מי שהקשה על העברת הציוד והמזון לאזרחים היו מחבלי החמאס בכבודם ובעצמם! ששדדו את המשאיות וספסרו בציוד. לא שמעתי בכל ימי הלחימה על ילד עזתי שיצא מביתו כדי להביא לחם הביתה ונורה במתכוון על ידי ‘יודו-נאצי’ כל שהוא. בגטו, לעומת זאת, בשביל פרוסת לחם יבש היה צריך ‘להתאבד’ תרתי משמע. ‘חסידי אומות עולם’, שניסו קצת לעזור, הופרעו על ידי הנאצים וחלקם הגדול שילם על כך בחייו. אז מי בדיוק התנהג כמו הנאצים?
האם ניתן להשוות את תושבי עזה ליהודי גרמניה? האם הם התנדבו למשמר האזרחי כמו יהודים שלחמו במלחמותיה של גרמניה, מימי הקייזר ירום הודו, דרך ביסמרק וכלה במלחמת העולם הראשונה? האם הם תרמו משהו למדע בישראל? לכלכלה? למשפט? לתחומי הרוח? כלום! נאדה! גורנישט! אפס!
האם יהודי גרמניה תקפו פיזית, בנשק קר או חם, את ברלין ומינכן, כפי שמחבלי החמאס תוקפים את יישובי הדרום קרוב לעשור? האם מדינה שסופגת כה רבות ממדינה שכנה אינה רשאית להגן על עצמה? כשמדינתך שלך, ארה”ב, ספגה פיגוע בתאומים, היא הלכה והפילה משטרים במרחק אלפי קילומטרים מהבית. אז מה מיסטר פאלק, יש פה מוסר כפול או שאני האהבל? האם המשפט המפורסם “ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה” נועד רק למכבי תל אביב או גם לצבא הגנה לישראל?
“ישראל סירבה לנהל מו”מ עם חמאס, ובכך מנעה פתרון דיפלומטי”, אמרת מיסטר פאלק. לפי דבריך, מן הסתם, הממשל האמריקני כבר מיצה את כל ערוצי ההידברות לקראת שיחות שלום עם ‘אל קעאדה’, מה שמהווה תקדים היסטורי לקראת הסכם פוטנציאלי בין ישראל ובין החמאס והחיזבאללה. “לא מחליפים חולצות עם חיות”, אמר בזמנו מאמן נבחרת אנגליה, סיר אלף רמזי לשחקניו, כשאלו החליפו חולצות עם שחקני נבחרת ארגנטינה, שבכל מהלך המשחק לא החמיצו אף הזדמנות ‘לכסח’. ואני אומר, לא עושים שלום ומשא ומתן עם חיות פרא כדוגמת מחבלי החמאס, שמנעו סיוע הומאניטארי מבני עמם, שלא השאירו מטר על מטר בלי מטען חבלה. כל אובייקט דומם היה מחבוא למטען חבלה, מפסנתרים ומכשירי רדיו ועד אסלות וצלחות לוויין, והכול תוך סיכון חיים של משפחות שלמות וחשיפתן לאש מבית ומחוץ.
“הסבל הנפשי של האזרחים שסבלו מהתקיפה הוא כה גדול, עד שניתן להכיר בכל אוכלוסיית רצועת עזה כנפגעת מהלחימה”, אמרת מיסייה פאלק, ומה עם תושבי הדרום? מה, הם לא סבלו. הם נפגעים לא פחות מאשר העזתים שבתיהם הופצצו. רק הבדל קטן, תושבי הדרום לא רופדו בכסף איראני כתמורה לחפירת מנהרות חבלה מתחת לביתם, מקסימום סגרו מרפסת מבלי לקבל אישור מהעירייה. מה בדיוק היה צריך ליפול על אשקלון ושדרות כדי שנוכל לקחת לידינו את הזכות הבסיסית להגן על עצמנו? פצצה גרעינית? אין לך טיפת דאגה לבני עמך? או שאולי אתה לוקח בחשבון שאצלנו יש שלטון שדואג לנתיניו ובצד השני לא. זה נכון במידה מסוימת. יתרה מכך, השלטון שלנו גם דאג לאזרחים שם! בנינו להם בית חולים שדה כדי לקבל טיפול רפואי הולם! מישהו מנע מהם לבוא? כן, החמאס! האם הגרמנים פתחו מרפאות לחולי הגטו? תבדוק בספרים. או שאני טועה או שזיכרונך בגד בך.
“ישראל לא עשתה כל מאמץ לאפשר לאזרחים בעזה להימלט מהקרבות. לכלוא אנשים בתוך אזור לחימה הוא משהו שמעורר את הזיכרונות הקשים…”, המשיך פאלק בדבריו. סליחה אדוני, מה היה כתוב בדיוק על ההודעות שחיל האוויר הפיץ? בדיחות על בלונדיניות? האם כלאנו אנשים בבתים? אדרבה, עודדנו אותם לברוח על מנת להפוך את עזה ל’טרור-ריין’ ומי לא הסכים לקבלם? ‘אחיהם’ ממצרים, שקידמו אותם ברובים שלופים ודרוכים בפתחת רפיח.
במטותא ממך, פאלק קשישא, שם בשקט, שקול שוב את דבריך. תכין לך כוס תה עם לימון ותטבול בו איזה ביסקוויט של ‘פתי בר’, כיאה לאדם בגילך המתקדם. צא אחר כך לטיול קצר, תחלוץ את עצמותיך, כמו הנהג הסימפטי שכמעט נרדם על ההגה בפרסומת הענתיקה של הרשות לבטיחות בדרכים, אולי תראה שטעית. “אני מאמין שיש בסיס מוצק להגיע למסקנה הזאת”, אמרת. ואני לא מאמין לאף מלה שלך! אני מאמין בתנ”ך, בו הובטח לעמנו לחיות כאן לבטח. אני מאמין גם במגילת העצמאות, שם אנו מושיטים יד לשלום לשכנינו ומכריזים על זכותנו להגן על עצמנו. אני מאמין באותן אמנות בינלאומיות, שנכתבו בהשראת חזון הנביאים בדבר מוסר, צדק ואחוות עמים, אך זוכות לפרשנות מעוותת של כופרים מומרים שכמוך.
“זכור את אשר עשה לך עמלק”- לזכור ולא לשכוח. “ואתה עייף ויגע, ולא ירא אלוהים”.
על הכותב
משה שפיבק, יליד אנגליה (1972), משמש כעורך משנה ברשת המקומונים ‘שופינג מקומי’ (בית שמש ומודיעין). בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית וניהול משאבי אנוש מהמכללה למינהל. למד בישיבת ‘הדרום’ ברחובות ובישיבת ההסדר ‘הכותל’ בירושלים. שירת בצה”ל ביחידת הקישור ללבנון והשתתף במלחמת לבנון השנייה כחייל מילואים באוגדת הצנחנים. תושב בית שמש, נשוי לאורית, מורה במקצועה, ואב לשתי בנות.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
