11.5 C
תל אביב
21 בנובמבר 2019
ליכודניק
דעות

לאן מפה, אביגדור?

אביגדור ליברמן – מה שהיה ומה שעלול להיות 

 

השנה האחרונה יכולה הייתה להיות לא פחות ממושלמת עבור איווט ליברמן. התנהלותו הייתה לא פחות ממבריקה. לאחר שכיהן כשותף הבכיר של נתניהו במשך 4 שנים כשר חוץ, הציבור הבין שזוהי תקרת הזכוכית של ישראל ביתנו. כתב האישום נגדו גרם לו לאבד את הכיסא המרופד במשרד החוץ. אם נוסיף לכך את העובדה שהבית היהודי הפכה ממפלגה של עסקנים מבוגרים למפלגה צעירה ורעננה בראשות נפתלי בנט, הוא הבין שקשה יהיה לתמרץ את מצביעי הימין לנהור בהמוניהם לקלפי בשבילו, ושההישג חסר התקדים מ2009 כבר לא יחזור על עצמו.

לכן, הוא יצא כמרוויח הגדול ביותר מהאיחוד עם הליכוד. הממשלה הקודמת הייתה אחת הממשלות הדומיננטיות ביותר בתולדות המדינה, ועדיין כל חבריה יצאו מהבחירות האחרונות עם הזנב בין הרגליים. נתניהו, לצערי, איבד רבע מכוחו, ש"ס נתקעה עמוק באופוזיציה, וברק הבין שאין אפילו טעם להתמודד והעדיף לפרוש בכבוד. רק ליברמן שמר על כוחו גם הפעם – 11 מנדטים, ארבעה שרים ותיק החוץ שמחכה במיוחד לחזרתו, והכול על גבם של מצביעי הליכוד. ליברמן משפיע על כל דבר שנעשה בממשלה, גם מחוצה לה. מהתפקיד הזניח יחסית של יו"ר ועדת החוץ והביטחון, הוא התערב ביד גסה בכל החלטות הממשלה הנוגעות לחוק המשילות, חוק משאל העם והחוק לשוויון בנטל.

אלא שאז הגיעו הבחירות לראשות עיריית ירושלים. ההפסד של האיש שלו, משה ליאון, היווה סטירה מצלצלת למעמדו הפוליטי ולתדמיתו בציבור הרחב. הוא נתפס ע"י רבים כעסקן שהעדיף להריץ מועמד לא ראוי ואפילו לא ירושלמי, אל מול ניר ברקת, שנתפס כראש עיר ערכי ומוצלח. מהאיש שאמר בקול מה שכולם חשבו בלב, ללא שום גינונים מיותרים כמו שהישראלים אוהבים, הוא הפך לאחיו התאום של אריה דרעי – עסקן ותו לא הנוגוע בשחיתות.

כעת עומדות בפני ליברמן שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא להתמזג עם הליכוד סופית. יכול להיות שזו האפשרות המועדפת בשבילו. רק דרך הליכוד יגיע לראשות הממשלה. אלא שהוא יודע שמרכז הליכוד לא ייתן למיזוג שכזה לעבור. הם לא רוצים אותו, הם לא יקבלו אותו כאחד משלהם. הדרך היחידה שלו להשתלט על הליכוד תהיה באמצעות מפקד חסר תקדים שישנה לחלוטין את מאזן הכוחות הפנימיים במפלגה. קשה להאמין שיהיה מסוגל לעשות זאת, וגם אם כן, בכירי הליכוד וחברי המרכז כבר ימצאו את הדרך לחסום אותו.

האפשרות השנייה היא להתנתק מהליכוד. במידה ויעשה זאת, הוא יצטרך לבחור אם להישאר בממשלה או לרדת לאופוזיציה, מה שיכריע ככל הנראה יהיה המו"מ המדיני. אם פניו של נתניהו יהיו לקראת פשרה מרחיקת לכת עם הפלסטינים, או אפילו יפליג במחוות מיותרות, ליברמן יכול להיות מואשם בבגידה בעקרונות ע"י מצביעי הימין במידה ויגבה אותו, בעיקר אם יחזור למשרד החוץ. לכן, האפשרות החכמה יותר היא ירידה לאופוזיציה, שם יוכל להצטייר כסמן הימני האידיאולוגי. במצב כזה הוא יהיה מצוי בדו קרב פוליטי עם בנט – מי שייצא ראשון מהממשלה ייתפס כמנצח, בעוד השני ייאלץ להישאר בממשלה ולהסתכן באובדן קולות משמעותי בבחירות הבאות.

בעוד כשבוע יידע ליברמן אם יואשם במשפטו, או יצליח להיחלץ גם הפעם מהטבעת שמתהדקת סביב צווארו. אבל גם אם ישרוד גם הפעם, עתידו נראה כלוט בערפל.

 

Related posts

השטרות החדשים – הבעיה האמיתית

אריק זיו ויזר

הרגולציה ואנחנו – בעקבות המקרה האירופאי

אריק זיו ויזר

מישאל עם – לא ולא

אלי חזן

למות או לכבוש את ההר

אלי חזן

קווים לדמותו של הפרטנר – חלק ב'

אלי חזן

שובם של הסזון והפנקס האדום

אריק זיו ויזר

השאר תגובה

דילוג לתוכן