50 שנה למותו של אבא אחימאיר
יש הרבה אי בהירות בכל הנוגע למחתרת הראשונה שפעלה בארץ נגד המשעבד הבריטי – “ברית הבִּריונים”, ששמה מטעה לחשוב שמדובר במחתרת “בִּריונית”. למעשה הייתה זו תנועה לאומית רביזיוניסטית שפעלה בארץ ישראל בשנות ה-30, שהקימה את המחתרת הראשונה שהתנגדה לשלטון הבריטי ודגלה בשיבת העם היהודי לארצו, אפילו בכוח הזרוע. מקימי התנועה היו – ד”ר אב”א אחימאיר, המשורר אורי צבי גרינברג והסופר ד”ר יהושע ייבין, והיא שזרעה למעשה את זרע המאבק המזוין בבריטים, שהתבטא מאוחר יותר בהקמת המחתרות אצ”ל ולח”י. ביום רביעי, 8 בפברואר 2012, בשעה 19.00, במרכז מורשת בגין, בשנת היובל לפטירתו של המנהיג וההוגה הציוני הגדול, יחשוף בנו, יעקב אחימאיר, שדר הטלביזיה הידוע, את פניה האמיתיות של “ברית הבריונים” ואת אישיותו המיוחדת של אביו, במלאת 50 שנה לפטירתו.
מחתרת ברית הבריונים האנטי-בריטית הוקמה מקרב הנוער הלאומי וצעירי בית”ר בשנת 1930 בעקבות פרעות תרפ”ט שהוכיחו את חוסר יכולתו (או חוסר רצונו) של השלטון הבריטי לדאוג לביטחון היישוב היהודי. את התנועה המחתרתית הזו, שהייתה האגף המכסימליסטי בתנועת הצה”ר, הקימה קבוצת אינטלקטואלים, ובראשם “השלישייה”: הראשון היה ד”ר אב”א אחימאיר, פילוסוף ופובליציסט שהתאכזב מהסוציאליזם הבינלאומי, וכבר ב-1927 הצטרף לתנועה הרוויזיוניסטית בראשות זאב ז’בוטינסקי, וקרא בלהט להתנגדות אקטיבית לשלטון הבריטי. אחימאיר התנגד לזרם הסוציאליסטי באומרו כי שיבת העם היהודי לארצו תתקיים רק על ידי מהפכה לאומית. רעיונו המקורי של אחימאיר (אותו ביטא במכתב שכתב בשנת 1928 לידיד) היה להקים ארגון חדש ובו “מקום רק לחיילים ומפקדים”, ואשר יהיה מושתת “על איכות ולא כמות”. השני היה המשורר אורי צבי גרינברג, שהזדהה עם הרעיונות הלאומיים והאקטיביים שהביע אחימאיר, והשלישי היה הסופר ד”ר יהושע ייבין. בהמשך הצטרפו לשורות התנועה אינטלקטואלים נוספים, כמו יוסף כצנלסון, אלכסנדר זאובר, ד”ר משה הר-אבן וגרשון שץ.
הפירוש המודרני של המונח “בִּריון” הינו – פושע אלים. אולם למונח העתיק מימי מרד החורבן הייתה אז משמעות חיובית ואחרת לגמרי, שאותה אימצו מקימי המחתרת. חברי התנועה ראו עצמם כממשיכי דרכם של הקנאים מימי המרד הגדול ברומאים, שכונו בתלמוד “סיקריקים” ו”בִּריונים”, שכן גם תנועתם התנגדה לשיתוף פעולה עם השלטון המקומי הזר, ודרשה עצמאות לאומית ומדינית בכל מחיר. “הבִּריונים” קראו להפסקת השותפות של המוסדות הציוניים עם הממסד הבריטי, ולשחרור הארץ בכוח המרי העברי. שֵם הקבוצה “ברית הבִּריונים” ניתן על ידי המשורר אורי צבי גרינברג (אצ”ג). מקור השראתו היה במונח “בִּריונים” המופיע בשיריו של המשורר יעקב כהן אשר אהד את הקנאים הלאומיים, בעקבות הכינוי בו מכנה התלמוד הבבלי את הסיקריקים (גיטין נו, א). אחד משיריו של כהן, “שיר הבִּריונים”, משנת 1903, היה גם הִמנון “השומר” והיה אהוב במיוחד על הצעירים מהרביזיוניסטים, ומכאן קצרה הדרך לאימוץ השם באופן רשמי. אגב, אחימאיר חשב בתחילה לקרוא לתנועה “אגודת ש. א.” – ע”ש שרה אהרונסון. שם נוסף שהוצע היה “ברית ציונים מהפכנים”.
בתחילה ראה זאב ז’בוטינסקי את פעילותה של “ברית הבִּריונים” בעין יפה, אך בהמשך, כשסבר כי דעותיהם הקצינו, הוא התנער מהם וטען כי גישתם נוגדת את עמדתה הרשמית של התנועה הרביזיוניסטית. ז’בוטינסקי טען אז שחובה לנסות להגיע להישגים מדיניים על ידי הידברות ושיתוף פעולה עם הממשל הבריטי, לפני כל שימוש בכוח. בוועידה העולמית החמישית של ברית הצה”ר יצא ז’בוטינסקי בחריפות כנגד חברי הקבוצה ה”מקסימליסטית”. אולם למרות חילוקי הדעות במישור האידאולוגי, חלק ז’בוטינסקי כבוד רב ל”שלישייה” ולשאר חברי הקבוצה בשל אמונתם העזה בצדקת דרכם. הוא אף כינה את אחימאיר “מורי ורבי”, בשל מסירותו לחינוך ולהוראה בקרב הנוער העברי וחברי תנועת הנוער בית”ר.
ראשית פעילותה של התנועה הייתה בהפצת ביטאון בשם “חזית העם“, אותו יסד וניהל יהושע ליכטר (“איש ברוריה”) וערכו ייבין ואחימאיר, וכן פרסום עלון בשם “הבריון“. בעיתונים אלה פרסמו ראשי התנועה את דעותיהם במאמרים הפובליציסטיים, בהם הביעו את דעתם בעיקר בנושאי חינוך ולאומיות.
עיקר פעולותיה של האגודה במגזר היהודי היו תעמולה נגד רעיונות תנועת העבודה וברית שלום, ולא פעם הפריעו לדובריהם בהרצאות ובכנסים. בערים שונות הוקמו קבוצות קטנות של צעירים שהיו חברי תנועות בית”ר והציונים הרביזיוניסטים (הצה”ר). הקבוצות העיקריות פעלו בתל אביב, בירושלים ובקרב פלוגות העבודה הבית”ריות, ובעיקר בראש פינה. בירושלים פעלה קבוצת תלמידים מהסמינר למורים, אשר עיקר תרומתם לתנועה הייתה העמקת רעיונותיה והטמעתם בתוכנית לימודים מסודרות. עם התבססות התנועה והתחזקותה, החלו חבריה לפעול באופן אקטיבי להגשמת רעיונותיהם. הם אִרגנו הפגנות כנגד פקידים וחברי ממשל בריטים, בהן קראו לסילוקה של בריטניה מארץ ישראל. בעקבות האיסור שהטילו הבריטים על יהודים לתקוע בשופר ליד הכותל המערבי במוצאי יום הכיפורים, קיימו אנשי התנועה טקס שנתי קבוע, בו אחד מחבריהם תקע בשופר על אפו ועל חמתו של השלטון. ראשון התוקעים היה משה צבי סגל. ‘הבריונים’ פעלו אף נגד מִפקד האוכלוסין שערכו הבריטים בקרב היישוב היהודי. חברי התנועה שמרו במספר מקומות בארץ על רכוש יהודי (בעיקר חקלאי) שהיה מועד דרך קבע להתנכלות וגניבה מצד ערביי הסביבה, וכן הגנו על יהודים שחיו באזורי ספר או במקומות מבודדים.
אב”א אחימאיר היה מתנגד חריף של גרמניה הנאצית, מאז עלה היטלר לשלטון בשנת 1933, בגלל מדיניותה האנטישמית. התנגדותו למשטר הנאצי באה לידי ביטוי כאשר טיפס במאי 1933 עם חבריו ב”ברית הבריונים” על גג שגרירות גרמניה בירושלים והוריד את דגל צלב הקרס. כך עשו גם ביפו. כאשר קרא ז’בוטינסקי לחרם על מוצרים גרמניים, פשטו חברי ברית הבריונים על בתי קולנוע כדי למנוע את הקרנתם של סרטים גרמניים. הם גם הסירו את דגלי צלב הקרס מבנייני הקונסוליה של גרמניה ביפו ובירושלים. פעילותם זכתה להצלחה חלקית (סרטים גרמניים לא הוקרנו יותר בארץ), אך במקרים רבים אחרים הם נעצרו בידי השלטונות, אם כי לזמן קצר וללא הגשת כתב אישום. מעצריהם הפכו אותם לאסירים הפוליטיים הציוניים הראשונים, אחרי מאסרו של ז’בוטינסקי ואנשי אִרגון “ההגנה” שהקים בשנת 1920.
את סופה של ברית הבריונים ניתן לייחס לרצח חיים ארלוזורוב, מנהיג ציוני וחבר בהנהלת הסוכנות היהודית, שנרצח בתל אביב ב-16 ביוני 1933. עם הישמע דבר הירצחו, נעצרו מנהיגי ברית הבריונים (אב”א אחימאיר, יהושע השל ייבין, חיים דבירי, משה סבוראי, יעקב אורנשטיין, יוסף כצנלסון ויהושע ליכטר. אצ”ג, שהה אז בחו”ל) על ידי השלטונות הבריטיים. אב”א אחימאיר הואשם בשותפות לרצח בטענה כי הסית את הציבור לפגוע באופן פיזי בארלוזורוב במאמריו שפורסמו ב”חזית העם”. במשך השנה בה התנהל משפטו, שהה אחימאיר במאסר, ולבסוף זוכה על ידי בית המשפט העליון הבריטי מן ההאשמות בעניין הרצח. למרות זאת התעקשו הבריטים להמשיך את מאסרו בשנה וחצי נוספות באשמת אִּרגון “תנועת הסתה לאומית”.
לאחר שחרורו פנה אחימאיר להוראה ופובליציסטיקה, ונמנע מפעילות פוליטית בשל החשש מהמשטרה הבריטית. באין מנהיג שיקח על עצמו את הפעילות המתמדת והתובענית, בא הקץ לברית הבִּריונים. לאחר הקמת המדינה חילק זמנו בין שתי אהבותיו שנבעו מהיותו היסטוריון ועיתונאי. הוא כיהן כחבר מערכת עיתון “חרות”, בו פרסם שניים-שלושה מאמרים בשבוע. מאמרו האחרון פורסם יום לאחר מותו. במקביל כיהן כחבר מערכת האנציקלופדיה העברית, בה כתב ערכים חשובים בהיסטוריה ובספרות רוסית.
שני בניו של אב”א אחימאיר, יעקב ויוסי, ידועים מאוד בקרב הציבור הרחב. יעקב אחימאיר הינו שדר ומנחה בטלביזיה וברדיו. אחיו הצעיר, יוסי אחימאיר, היה עיתונאי וחבר כנסת. בשנים האחרונות הוא מכהן כמנכ”ל מכון ז’בוטינסקי ועורך כתב העת הלאומי “האומה” מיסודו של מסדר ז’בוטינסקי. יוסי גם הקים מוזיאון הקרוי “בית אבא” הממוקם בדירה ברמת גן בה התגורר בשנותיו האחרונות, שם מוצג עזבונו העשיר ושם גם ניתנות הרצאות על חייו ופועלו. יוסי העלה גם העלה אתר אינטרנט עשיר ורב עניין על אב”א אחימאיר וברית הבריונים. כתובת האתר: www.beitaba.com.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
