פרויקט הצעירים של ליכודניק ממשיך. והפעם : אלי חזן עם יאיר קלאויר. גם בית”רי וגם ליכודניק. בסיס אידיאולוגי איכותי ומוצק
יאיר קלאויר נולד בשנת 1985 בדרום הארץ, במושב אוהד שבמועצה האזורית אשכול. בגיל שש עבר עם הורי למרכז הארץ למועצה האזורית גדרות. “מאז שאני זוכר את עצמי הייתי מעורב פוליטית, אהבתי את הארץ הזו, את העם הזה ואת המדינה בכל ליבי ומאז ומעולם חלמתי לתרום לה, לעזור לה ולשפר ולשם כך חלמתי תמיד להגיע לכנסת ולממשלה. זה אולי נשמע לא אמיתי או קלישאה, אך זו האמת. כבר מגיל צעיר מאוד הבנתי שאני רוצה להגיע לפוליטיקה וכבר מגיל צעיר הייתי מאוד מעורב ודעותיי הימניות היו ברורות לי ולסובבים אותי. אחד הזיכרונות הראשונים שלי הוא שאני הולך עם סבי ברחוב בעיר חולון, ולפתע אני רואה שמישהו ריסס עם ספריי על מעבר חציה, “שמיר הביתה!”. אני נושא את עיני אל סבי ואומר לו: “סבא, מה הם רוצים משמיר? הוא דווקא ראש ממשלה טוב…”. ואיך הייתי בדיכאון כשיצחק רבין ניצח את הבחירות מול שמיר… כמו שאמרתי מגיל צעיר מאוד ;). מהתוכנית “חלום עליכם”, ששודרה בטלוויזיה בשנות ילדותי והגשימה חלומות לילדים, ביקשתי לקבל ביקור של יום בכנסת (עד היום לא קיבלתי תשובה למכתבי) …”.
יש לך חוויה מעצבת נוספת ?
“חוויה מעצבת השמורה בזיכרוני? אני בכיתה ד’, בלילה התקיימה בכיכר רבין (אז, ככר מלכי ישראל) אותה עצרת ידועה, אני זוכר את הרגע שירו ברבין, לא הבנתי איך זה קרה לנו כחברה, הלכתי לישון בהלם ועצוב ביקשתי מאמי שתעדכן אותי בחדשות. למחרת, לקראת יום הלימודים העירה אותי ואמרה לי שראש הממשלה יצחק רבין ז”ל לא שרד את היריות ושהוא נפטר בלילה בבית החולים. כמו שאתה יכולים להבין, כבר אז לא ממש נמניתי על תומכיו של יצחק רבין או על המחנה אליו הוא השתייך, אבל הלכתי לבית הספר עצוב מאוד כשאני לא מבין איך נרצח לנו ראש ממשלה. הגעתי לבית הספר וכולם כמובן היו במצב רוח קודר, אבל כשהגעתי לכיתה המשפט הראשון ששמעתי מ”חברתי” לכיתה היה: “נו, אתה מרוצה?! רצחתם אותו!”… גם בתיכון לא היה לי קל מבחינה פוליטית, למדתי בבית הספר צפית, בית ספר קיבוצי בקיבוץ של השומר הצעיר. אני חייב לביה”ס הזה הרבה מאד מהצלחתי בהמשך, אבל מבחינה פוליטית, זו הייתה מלחמה ארוכה ולא קלה . לאורך שנות לימודי בתיכון, היו לי אירועים ותקריות פוליטיות רבים שבמהלכם היה עלי להתמודד כ”ימני” במוסד של השומר הצעיר. למשל, אל תשאלו איך היו מגיבים כלפי באותן פעמים שבהן, בסוף היום, הייתי חייב לרוץ לפעולה של בית”ר בלי לעבור בבית ולכן לקראת סוף היום הייתי לובש חולצת בית”ר ויושב עמה בשיעור או מסתובב איתה בבית ספר… אבל לאמיתו של דבר, במבט לאחור, נראה לי שבסופו של דבר המחאות שלי ותגובות הנגד והמאבקים השונים שבהם התנסיתי – קודם כל חישלו אותי ואילצו אותי ללמוד לעמוד על שלי ולהביע את דעתי בצורה רהוטה: מבלי להתלהם ומבלי לפחד. לסיום לימודי קיבל ממני מנהל בית ספר, עותק מ”עולמו של ז’בוטינסקי”. כשבאתי לבקר לאחר תקופת זמן, הוא הראה לי את הספר , מונח אצלו במרכז המדף ואמר לי שאחת לזמן מה הוא מעלעל בו ולעיתים אף משתמש בו לצורך נאומים שלו בבית הספר. הוא אף הוסיף ואמר שלימדתי אותם בבית הספר שיש גם דעה אחרת, שיש גם צד שני ושכדאי להקשיב לו לפעמים. מורים נוספים קיבלו ממני לסיום הלימודים שי, ספרים בסגנון דומה (המורה להיסטוריה קיבל את “עולמו”, המחנכת והמורה לאנגלית קיבלה את הביוגראפיה על אברהם שטרן). בסופו של דבר, כך אני מקווה שלמרות הקשיים שחוויתי בתיכון בשל מעורבותי הפוליטית ודעותי המוצקות הצלחתי לשנות משהו בתפיסות של חברי ומורי בתיכון. אך גם אם לא ממש הצלחתי לשנות, אני מקווה שלפחות שהצלחתי לחשוף אותם גם לתפיסות עולם שונות וללמד אותם יותר סובלנות וקבלה של תפיסות אידיאולוגיות השונות מאלה שלהם”.
בצעירותו, החל מכיתה ד’ הלך לתנועת הצופים, תנועת הנוער היחידה שהייתה בגדרות. כאשר סיים את קורס ההדרכה של הצופים ועמדה להתחיל שנת הפעילות הבאה, ישב על הכנת הפעולות והגיע למסקנה שהוא לא חבר בתנועת נוער הנכונה שכן העברת פעולות מהסוג של “מין ושוקולד” לא סיפקה אותו… “הגעתי למסקנה שעלי לעשות משהו עם האידיאולוגיה שלי והחלטתי לחפש את המעו”ז הקרוב ביותר של תנועת בית”ר ולהצטרף לתנועה. בתחילה היה זה בהקמה של מעו”ז רחובות ולאט לאט, לאחר שמפקדת המעו”ז עזבה ונשארתי לבד, עברתי לעזור במעו”ז אשדוד שהיה אז בתחילת דרכו (נערה מהשנתון שמעלי ואני, ניהלנו את המעו”ז). הייתי לובש את חולצת בית”ר, לאחר מכן אם אחד מהורי היה יכול, הוא היה מסיע אותי לשם. ולא – הייתי “תופס” טרמפ כדי לצאת מהמושב ואז הייתי נוסע באוטובוס (על חשבוני כמובן) כדי להגיע לפעילות באשדוד. בבית”ר יצאתי לקורסי ההדרכה שם הייתי חניך בקורס “ב” (הקורס הבכיר מתוך שלושה) – להכשרת מדריכי בוגרים ורכזי הדרכה”.
וישנה חוויה מיוחדת הזכורה לך מהפעילות בבית”ר?
“מבית”ר גם יצאתי למסע לפולין. מסע שהיה לאחת החוויות החשובות והמעצבות ביותר בחיי. העובדה שיצאתי למסע עם בית”ר הוסיפה לו נופך מיוחד בעיני ואני מודה על הזכות שנפלה בחלקי. סוף דרכי בתנועת בית”ר התרחש בין כיתה י”א לי”ב כאשר היה “פיצוץ” בין ההנהגה הארצית לבין ההנהגה העולמית, שהביא כמעט לפירוקה כליל של התנועה ולעזיבת רוב ההנהגה של אז. כך מצאנו עצמנו, אני ורוב הנוער מבית”ר, מחוץ לתנועה או למה שנשאר ממנה. זו הייתה חוויה קשה מאוד וטראומתית בשבילי, הערצתי את ז’בוטינסקי ואת בית”ר על כל מה שהיא מסמלת ועל כל המורשת שלה והיא הייתה האהבה הגדולה ביותר שלי… בנוסף, בנעורי הצטרפתי לנוער הליכוד, שם סיימתי קורס מנהיגות והשתתפתי באופן פעיל מאוד בשלל האירועים של הליכוד בכלל ונוער הליכוד בפרט. זמן לא רב עבר ואריק שרון נאם את נאום הרצליה, בו הוא דיבר על “תוכנית ההתנתקות”. אני “השתגעתי” מהשתיקה הכוללת בליכוד ובוודאי בקרב הנוער, שהרגשתי שאמור להיות המצפן האידיאולוגי של התנועה. כתבתי אז בפורום של נוער הליכוד, באתר הליכוד באינטרנט (שם היינו פעילים כולם) ושאלתי: איך אנו שותקים כאשר ראש המפלגה בוגד בדרך הליכוד?!… הימים היו ימי שרון בליכוד, הס מלצאת כנגדו ועוד להשתמש במילה ‘בוגד’ (שבה השתמשתי כדי להדגיש שהוא הולך נגד הדרך של התנועה)… התוצאה היתה שהראו לי את הדרך החוצה מהנוער. כך, כנער שמאד מעורב פוליטית ובעל דעות בעלות גוון ימני ברור, לא מצאתי את מקומי בנוער הליכוד ה”שרוני”. לכן, חיפשתי מסגרת אחרת והתחלתי להשתתף בפורום של נוער מולדת, ולאחר מכן הצטרפתי באופן רשמי, בדיוק בימים בהם נרצח מנהיג המפלגה, הדמות שכ”כ אהבנו, רחבעם זאבי (“גנדי”) ז”ל. הייתי פעיל במטה של בנו, שהתמודד על ראשות המפלגה מול הרב בנימין אילון, אך אז הגעתי למסקנה שהמפלגה כבר לא יכולה לחזור לימי “גנדי” ובנוסף הבנתי שמולדת זה לא ממש אני ועזבתי. המשכתי להיות פעיל בעיקר ברמה האידיאולוגית ופחות הפוליטית: הגעתי לכנסים ופעילויות במוזיאון לח”י, במכון ז’בוטינסקי, הייתי רכז הדרכה צעיר במעו”ז אשדוד של תנועת בית”ר ופעיל בתנועה בכל מקום שנדרש…”
כשסיים תיכון התגייס לצבא כמובן ושם לא היה איכפת לו יותר מדי לאן יתגייס מלבד הרצון להיות קרבי. הוא הגיע לחיל התותחנים ושם שירת שלוש שנים. “הטירונות הייתה קשה לי אבל אחרי שסיימתי מסלול, מצאתי את מקומי ב’ותיקה’. הפכתי לחייל מרכזי ומוביל בסוללה (פלוגה). הרגשתי כל כך טוב שאפילו וויתרתי מספר פעמים על אפשרות לצאת לפיקוד ולקצונה (למרות שזה מה שרציתי כשהתגייסתי). במהלך שירותי נלחמתי במסגרת “מלחמת לבנון השניה”. גם בצבא כולם ידעו על מעורבותי הפוליטית, על דעותיי, ועל שאיפותיי, אבל בשל האיסור הצבאי, פרט לאמירה אישית לא עסקתי באופן רשמי בפוליטיקה. לאחר שחרורי, במועד הראשון שנתאפשר נרשמתי לתואר ראשון דו-ראשי בהיסטוריה כללית ובמדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן שבמהלכו כמובן חזרתי לפעילות פוליטית: התנדבתי לעזור בפריימריס של 2008 באחד המטות, הייתי פעיל מאוד בפוליטיקה הסטודנטיאלית, וגולת הכותרת הייתה הקמת תא לביא-גלעד, תא הליכוד הרשמי, באוניברסיטת בר אילן במסגרת צעירי הליכוד. בתחילה, מאז רצח רבין אסור היה להקים תאים פוליטיים באוניברסיטה ואם עשית כן אזי הסתכנת בעליה לוועדת משמעת ואף בהרחקה מהלימודים. לכן נאלצנו, חברי ואני, לפעול בדרכים שונות ומשונות על מנת שלא ישתמע באופן רשמי שאנחנו תא הליכוד (למשל השם והכותרת – “תא לביא-גלעד” – תא סטודנטים ציוני לאומי\או ברוח ערכי תנועת הליכוד, אבל לא תא הליכוד). למזלנו ולשמחתי הרבה לקח כמה שנים ומאבקים של התאים השונים אבל הוראה זו השתנתה לבסוף ואפשר היה להירשם כתא פוליטי ולהגיד בקול ברור: “אנחנו תא פוליטי”. בעקבות תא לביא-גלעד בבר-אילן עברו גם שאר תאי הליכוד של צעירי הליכוד להשתמש בשם זה. כששאלו אותי למה המצאתי את השם “לביא-גלעד” ולא בחרתי באחת החלופות או לביא או גלעד? אמרתי: למה הליכוד צריך שיהיו גם תאי לביא וגם תאי גלעד ולפעמים שניהם באותה אוניברסיטה. אנחנו תנועה אחת, קוראים לנו הליכוד ואנחנו צריכים להיות מלוכדים. אנחנו תנועה אחת. אני לא מתעסק במריבות האלו, אני באתי לעשות, אין יותר תאי לביא ותאי גלעד נפרדים, מי שהוא תא רשמי מטעם הליכוד הוא תא לביא-גלעד (איחוד שני התאים), מלוכד! וכל מי שרוצה לעבוד למען הליכוד וערכיו צריך לעבוד תחת תא הליכוד הרשמי. למעשה הכוונה הייתה למנוע פיצולים ומריבות, ליצור ליכוד אחד חזק ומאוחד שפועל בכל קמפוס שירצה בכך”.
במקביל לפעילותו הפוליטית בתא, בצעירי הליכוד וברמה הסטודנטיאלית, עסק גם במספר עניינים נוספים: בין היתר, עבד במסגרת אגודת הסטודנטים כרכז מילואים של האגודה, הפועל כדי לדאוג ולעזור לסטודנטים המשרתים במילואים כדי להשיג להם הטבות וזכויות שונות, וכמובן להילחם למענם ולדאוג להם אל מול מוסדות האוניברסיטה. לאחר מכן, חזר אל ‘אהבתו הראשונה’: תנועת הנוער בית”ר.
“חזרתי אליה ככמפקד מעו”ז בתנועה, הקמתי את מעו”ז (“אצ”י”) גדרה, עזרתי להנהגה ולמעו”זים אחרים בכל מה שנדרש והדרכתי את קורס ב’ בבית הספר למנהיגות והדרכה של בית”ר. את הבוגרים שעברו תחת ידי לימדתי לא רק את האידיאולוגיה אלא גם ניסיתי ללמד אותם הגשמה בפעילויות שונות, עזרה לחברה, הפגנות, סיורים וכד’. כיום אני בוגר תואר ראשון לומד כרגע לתואר השני בהיסטוריה באוניברסיטת בר-אילן וכמובן שפעיל בליכוד”.
כמה פרטים כללים יותר:
צבע אהוב: כחול לבן
שיר אהוב: התקווה, שיר בית”ר, מוזיקה ‘עברית’ ישנה בכללי.
אהבה: “אוהב אני את עמי ואת ארץ ישראל: זה ה’אני מאמין שלי’, זו מלאכת חיי, ואין לי צורך עוד בשום דבר בעולם” (ז’בוטינסקי). אני אוהב את המשפט הזה… 😉
תפיסה כלכלית: ליבראל, משק חופשי אבל עם חמשת המ”מין
תפיסה מדינית: מסובך, בגדול אני איש א”י השלמה, רוצה שלום, אבל שלום הוא המצאי ולא מטרה ושלום הוא קודם כל ולפני הכל תמורת שלום ולא תמורת דברים אחרים, אבל כרגע בכל אופן השלום לא נראה באופק וגם כדי אי פעם להגיע אליו וגם כדי לא להתעלם מהמצב, אני חושב שנכון לכרגע הכי נכון הוא התפיסה של “קיר הברזל” של ז’בוטינסקי.
שיטת משטר: דמוקרטיה כמובן, בנוגע לשיטה הדמוקרטית, ייתכן שצריך אי אילו שינויים, אבל אני חושב שנכון להיום, השיטה הנוכחית היא המתאימה ביותר למדינת ישראל ולחברה הישראלית ולכן כרגע היא בעיני הטובה ביותר.
מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול: להגיע לכנסת ולממשלה
דמות שאתה מעריץ: קודם כל המודל שלי לחיקוי זאב ז’בוטינסקי אבל כמובן שגם מנחם בגין, יצחק שמיר, אברהם שטרן ויש עוד…
שאלה שכולם שואלים: איך הורי ידעו לתת לי שם שלימים אזדהה כל כך עם מי שנשא אותו ועם האידיאלים שלו?
אז לסיום חתימה:
בברכת תל-חי וארץ ישראל השלמה יאיר קלויר
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
