שמאלנינו צבאו על כל סמטה וצומת, זועקים מרה. רע להם.
אבל אני תמה, על מה מפגינים שם, עשרות אנשי השמאל בכל מוקד?
כולם כמעט עונים שהם ״נלחמים על הדמוקרטיה״ ומבכים בדמעות תנין את זכות ההפגנה שנלקחת מהם…
כמה מהם הפגינו בקברו של בן גוריון וזה היה מצחיק. כי בשנת 1951, אחרי שימאים חפים מפשע ביקשו להפגין בנמל על הזכות שנלקחה מהם לבחור את הועד שלהם, שלח הראיס בן גוריון, מנהיג השמאל, גם את המשטרה וגם פלוגות פרטיות (מן משטרה פרטית של מפלגתו!), כדי לשבור את העצמות של המפגינים הללו בצורה אכזרית.
״בוגדים״ כינה אותם בן גוריון וכדי לחסל לגמרי את המחאה שלהם – סידר להם הישר מהצבא שהיה בשליטתו – צווי מילואים למשך זמן רב…
באמת, לפעמים, לא נותר לנו להצטער שנתניהו אינו ״דמוקרט״ כמו בן גוריון.
ממשלת משפט שלמה
במשפט שלמה כזכור, הציע המלך לחתוך את תינוק המריבה לשניים. האמא האמיתית התנגדה והסכימה לוותר על בנה לטובת האם המזויפת ובלבד שלא ימות.
באנלוגיה שלנו, הממשלה הנוכחית מיישמת למצער את מה ששלמה המלך הציע ולא עשה: היא מחלקת בכל נושא את המדינה לשני חלקים.
איפה המערך של 1988 עם שר ביטחון אחראי כמו רבין, שפעל יד ביד עם יצחק שמיר למען מדינת ישראל – ואיפה כחול לבן של 2020 עם בני גנץ האנמי להכעיס, אכזבה עמוקה בכל הנוגע לאחריות, מנהיגות ודוגמא אישית.
אילו הייתה לאנשי כחול לבן אחריות לאומית ובגרות אמיתית, היו זונחים אל משחקי הכבוד והססמאות הנבובות ועושים יד ביד למען התמודדות אמיצה עם אתגרי המציאות הנוכחית.
האבסורד: הם מאשימים את נתניהו שהוא מתעסק עם משפטו ומעמדו, אך בפועל הם – אנשי כחול לבן – אלו שמתעסקים באובססיה בנתניהו ללא הפסקה, תוך שהם זונחים באופן נפשע את ענייני משרדם… ולי לא נותר אלא לבקש מניסנקורן, אשכנזי ושות׳: דיבוק, דיבוק, צא!
אלי בין ומד״א – האור בקצה הקורונה
בימים חסרי וודאות בהם מערכת הבריאות מותקפת מכל עבר, צריך להגיד מילה טובה על גוף שמתפקד כבר זמן רב בצורה יוצאת מן הכלל טובה כמו שעון שוויצרי – מגן דוד אדום.
הקרדיט במלואו – למנכ״ל אלי בין, שמאז מינויו דאג לנער את התדמית המיושנת והעייפה של הארגון הוותיק, להפוך אותו לכלי משמעותי במערכת הבריאות ולהתאימו למאה העשרים ואחת.
במגן דוד אדום הניהול האוטונומי נטול הפוליטיקה שמסביב, מייצר מקצועיות המחלחלת לכל הדרגים, מה שמסביר את ריבוי המתנדבים בארגון, בכמות שהיא חסרת תקדים למוסד ציבורי דומה.
ומדוע אנו יכולים לחוש גאווה? אלי בין, איש ליכוד בעברו (בתפקידו אסורה הזהות הפוליטית), הוכיח שמנהלים גדולים ומוצלחים יכולים לצמוח משורות המחנה הלאומי וזו לא רק בשורה אדירה לכולנו, אלא קריאת כיוון לשרי הליכוד: אין לנו מה להתבייש באנשים הטובים והמוכשרים בשורותינו, ממש כמו אלי בין.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
