29.5 C
תל אביב
4 באפריל 2020
ליכודניק
יעקב מאור

האמת והשקרים בסוגיית השילוט של ישראל כץ/מאת יעקב מאור

בימים האחרונים אנו עדים למתקפה תקשורתית של השמאל נגד שר התחבורה ישראל כץ על החלטתו בענין שמות ישובים על גבי שלטי דרכים. המאבק מתנהל בשני מישורים: בפומבי, ומתחת לפני השטח. בשניהם נשמע בתקשורת רק צד אחד. הצד של אויבינו מהשמאל.
הטענות של השמאל והח"כים הערבים רצופות שקרים, שאיש בתקשורת אינו טורח לבדוק ולהזים. בעזרת המיתוסים והשקרים הם מצליחים להטעות, כדרכם. עלינו לחשוף את שקרי הדמגוגיה שלהם. שקר 1: "שר התחבורה רוצה למחוק את הזהות התרבותית וההיסטורית של הערבים".
האמת: השר כץ לא רוצה לשנות שמות של ישובים ערביים. ישובים כמו אום אל-פאחם וג'לג'וליה ימשיכו לשאת את שמותיהם גם בעתיד. ערערה תמשיך להיקרא כך, ולא יכתבו עליה בערבית "עירון". אבל השר רוצה לשנות רק שמות של ישובים יהודיים, שבשלטים הם כתובים לא נכון בשפה הערבית. למשל, על השלט שעליו נכתב בעברית "נתניה" נכתב בערבית "אום חאלד". על שלט שעליו נכתב בעברית ואנגלית "פתח תקוה" כתוב בערבית "מלאבס". על שלטים שכתוב בעברית "בית דגן" נכתב בערבית "בית דאג'אן" וכדומה. בישובים אלה לא גרים ערבים, ואין הצדקה לשמר שמות ערביים שהיו להם בעבר.
שקר 2: "השר כץ הוא שהחליט על השינויים"
האמת: זו החלטה של ועדה פנימית של משרד התחבורה, שהחלה לטפל בנושא לפני שנה וחצי, בתקופת השר שאול מופז. זו לא יוזמה של השר כץ, אלא הוא רק החליט לאמץ את המלצות הועדה.
שקר 3: "השר כץ הוא שקבע את שמות הישובים שיהיו בשלטים החדשים".
האמת: השמות והכיתוב נקבעו ע"י ועדת השמות הממשלתית, שהתבססה על כללי התעתיק של האקדמיה ללשון העברית.
שקר 4: "החלפת השלטים תגרום להוצאה תקציבית גדולה, כ11,000 שקל לכל שלט".
האמת: השר החליט שההחלפה תתפרס על פני שנים אחדות, והשמות החדשים יודפסו רק על שלטים שממילא יהיה צורך להחליפם בגלל שהתבלו או נפגעו.
ואחרי שסתרנו את הטענות השקריות, חשוב להבין מה מסתתר מתחת לפני השטח של המאבק. יש כאן מאבק ערכי בין יהודים ציוניים לבין ערבים ותומכים האנטי-ציונים.
הדמגוגים הערבים והיהודים כותבים לאחרונה שהשר כץ כאילו רוצה לשלול את הקיום הערבי. על כך כבר אמרו חז"ל "הפוסל – במומו פוסל". הם אלה ששוללים את הקיום היהודי של ישראל.
אנשי "החזון העתידי של ערביי ישראל" הם שעומדים גם מאחורי המאבק הזה. היעד האמיתי שלהם הוא מדינה דו-לאומית. מטרתם היא למחוק את הזהות היהודית של המדינה שלנו. אחד האמצעים שלהם לצורך זה היא העברת החוק לזכות השפה הערבית, שזכה לתמיכת בג"ץ בפס"ד עדאללה.
בהבהרות למסמכי חזון העתידי כתוב: "החוקה הדמוקרטית מבקשת לקדם את ערכיה של מדינה דמוקרטית דו-לשונית ורב-תרבותית. הדו-לשוניות היא הביטוי המובהק למימושו של משטר דו-לאומי. אין משטר דו-לאומי בלי משטר דו-לשוני, וההיפך הוא הנכון". (מסמכי החזון עמ' 104). הדו-לשוניות שמציעה החוקה הדמוקרטית אינה לצרכי דיבור ותקשורת בלבד, אלא היא מבקשת יחס שיוויוני בין העברית והערבית בכל התחומים. תרבות, שילוט דרכים, טפסי בנקים וכדומה.
בג"ץ עדאללה 4112/99 אילץ את עירית תל-אביב לכתוב את שמות הרחובות גם בערבית. בחלק מהשלטים נעשו בשוגג או בזדון טעויות כתיב שיש להן השלכות ערכיות. על השלטים שכתוב עליהם בעברית "תל אביב – יפו", כתוב בערבית "תל אביב – יאפא". יש בכך כדי למחוק מהתודעה את ישראליותה של יפו.
בדומה לכך רוצים ערביי ישראל ותומכיהם מהשמאל שעל השלטים בסמוך לעיריית ת"א ייכתב בערבית "סומייל" ע"ש הכפר הערבי שהיה שם. על אזור כרם התימנים ייכתב בערבית "מנשייה", על אזור אוניברסיטת תל אביב ייכתב בערבית "שייח מונס" וכן הלאה באזורי הכפרים אירשיד, ג'מאסין, סלמה, אבו כביר, וכדומה. כולם יופיעו בערבית מתחת לכיתוב "תל אביב" בעברית ובאנגלית. מבוקשם זה לא ניתן על ידי בג"ץ. בינתיים.
אולי גם זה יבוא בקרוב בעקבות המאבק הנוכחי. מותר לנחש שהם יפנו שוב לעזרת בג"ץ, וזה יצדיק אותם ויחייב את משרד התחבורה לכתוב בערבית "אל קודש" ואולי גם "ירושלים".
השאלה שלפנינו האם ייכתב בערבית על השלטים "אל קודס" או "ירושלים", היא מאבק אידיאולוגי ערכי. זה מאבק חשוב במיוחד בימים אלה שהעולם מערער על זכותנו על ירושלים כבירת המדינה היהודית. התנגדות הערבים להחליף את המילה "אל קודס" במילה "ירושלים" היא חלק מאי ההסכמה שלהם להכיר בישראל כמדינת העם היהודי. זה מה שמסתתר מאחורי המאבק על השלטים, וזה הגורם להתקפות הח"כים הערביים והשמאל הפוסט-ציוני נגד שר התחבורה.
השאלה אם ייכתב בערבית על השלטים "אל קודס" או "ירושלים" היא מאבק אידיאולוגי ערכי. זה מאבק חשוב במיוחד בימים אלה שהעולם מערער על זכותנו על ירושלים כבירת המדינה היהודית. התנגדות הערבים להחליף את המילה "אל קודס" במילה "ירושלים" היא חלק מאי ההסכמה שלהם להכיר בישראל כמדינת העם היהודי. זה מה שמסתתר מאחורי המאבק על השלטים, וזה הגורם להתקפות הח"כים הערביים והשמאל החנפן והצדקני נגד שר התחבורה.
עלינו להכיר בכך שזה לב המחלוקת וזה שורש הענין. המיתקפה התקשורתית של השר ישראל כץ מזכירה לנו את הסיפור על הגנב שהגיש תביעה נגד יצרן המנעולים. עלינו להסביר זאת לכל מי שמוכן לשמוע בקרבתנו.
סוף סוף אנו זוכים לראות בממשלה הרופסת הזו שר אחד שנוהג בהדר ביתרי, שיש לו ביצים עשויות פלדה רביזיוניסטית. עלינו לתמוך בו, ועלינו למנוע מהשמאל ומבג"ץ לסרס אותו, כפי שעשו לו במשפט המינויים בהיותו שר החקלאות.

Related posts

מה ראיתי ומה שמעתי מעבר למלים בישיבת הלשכה/פרשנות מאת יעקב מאור

אריק זיו ויזר

אזכרה ימית לחללי אלטלנה בים מול חופי תל אביב/ מאת יעקב מאור

אריק זיו ויזר

פרשנות: בוגי בשטח – ועדיין אין מתח

אריק זיו ויזר

על פסילות מועמדים בדמוקרטיה – זועבי במבט השוואתי

אלי חזן

איך צריך ללכת בין הכיפות?

אלי חזן

הובא למנוחות ז'ק לוי

אריק זיו ויזר

השאר תגובה

דילוג לתוכן