אלי חזן רוצה להיות שליח ציבור • ראיון מפתיע

בלילות הוא הוגה חוקים לטובת האזרח, בימים מרצה בעולם ומסביר את ישראל, ובצהרים מתלבט בין חלב בשקית לחלב בקרטון. קשה להתעלם ממה שנבנה סביב אלי חזן. האיש מכשיר מסלול ריצה לעבר הכנסת הבאה, ושרים ודמויות בכירות מזהים בו אלמנטים הנדרשים להנהגה והשפעה ורוקמים שילוב שלו בין שורותיהם. 

“הפוליטיקה בישראל נחשבת למאוסה, אבל הפוליטיקאים משפיעים מאוד על החיים שלנו, ומהבחינה הזו המציאות הזאת חיובית”, הוא מסביר לי. “רוב האנשים שעוסקים בפוליטיקה מקריבים מעצמם הרבה, והציבור לא יודע. עשייה דורשת הקרבה, והקרבה היא לא מציאות רעה בעיניי. כשאדם בא ופועל עבור מטרה נעלה, זה לא שלילי. זו תדמית שלילית. פוליטיקאים מואשמים כשקרנים, אבל רובם לא כאלה. עיתונאים לא משקרים? אנשי עסקים לא משקרים?”

• למה לך פוליטיקה עכשיו? 

“אני בא מבית של מעמד ביניים. הייתה לי ילדות טובה, ועד היום אני מודה עליה להורים שלי, אבל אין לי דירה ואין לי יכולת להגיע לדירה. זו בעיה של דור שלם. יוקר המחיה גדול. יש כאן מבנה שוק כלכלי מעוות. קבוצת בעלי הון וועדים גדולים הפכו את החיים של אזרחי ישראל ליקרים הרבה יותר ולחסרי סיכוי. זה מעיק. קופסת קוטג’ עולה פה שישה שקלים וחצי, וברומניה שלושה שקלים וחצי. 

“הסיפור הזה חוזר על עצמו מול עשרות מוצרים נוספים, והסל החודשי גבוה במאות שקלים יותר. במקום לשלם הרבה על מוצרים קיומיים יכולה משפחה לנתב את הכסף לחינוך, לחסכונות ולתשלומי משכנתא,וכרגע אין לה את האופציה הזאת. גם מחירי הדיור חסרי פרופורציה. בגלל מדיניות ממשלתית בעייתית של משרד האוצר אתה משלם על דירה יותר מדי, ואני לא רואה שיאיר לפיד נותן לזה מענה”. 

• הוא הבטיח לשנות. 

“בפועל, שום דבר לא נעשה מצדו. לפיד הוא חבר חדש במערכת, ואני בא מתוכה. אני יודע בדיוק מי נגד מי, למה ואיך עושים את זה. איאפשר לצפות מלפיד לעזור. הוא הגיע ממעמד מבוסס והשתמש במצוקות המעמד הבינוני כדי להיבחר. שנה עברה, ואף דבר משמעותי לא נעשה”. 

• למה לא מצליח לו? 

“בגלל הביורוקרטיה. הוא לא יודע להתמודד איתה. אפילו למנות את אורי שני כיועץ לענייני דיור הוא לא יכול. זה תהליך שאנשים לא מבינים. נפתלי בנט אמר אותו דבר: ‘בתוך זמן קצר אביא להורדה ביוקר המחיה’. אתה רואה שזה קורה?”. 

• אתה מדבר כמו ראש מפלגה. 

“אני חי את הנושאים האלה. אני רוצה קדנציה אחת, ארבע שנים, וללכת. לנער את המערכת. לנער אותה, ואז ללכת. מה אמר לפיד? ‘המטרה שלי היא להיות ראש ממשלה בתוך שנתיים’. אבל אני לא רוצה להיות ראש ממשלה. אני רוצה לשנות את מה שסביבי כי אכפת לי. גם אני קורבן של מה שקורה. אני לא אומר: עשו לי, פגעו בי, רע לי. לא רע לי, ואני עושה המון, אבל מצב המשק חריג. זה דורש תיקון. הבירוקרטיהמונעת בניית דירות, מונעת שיווק קרקעות, מטרפדת כל דבר”. 

• מה תספיק בארבע שנים? 

“אני לא מתכוון להפסיד, ואני מאמין בתוצאות. יש מנהיגים גדולים שנבחרו לכמה שנים, תיקנו את המדינה וחזרו הביתה. זה מה שאני רוצה: להעלות דברים למודעות וללכת. אני כל כך חדור אמונה, שאני יכול לרתום עוד ועוד אנשים”.

בעבודה לצד השר גדעון סער

חזן נולד למשפחה מסורתית שהתמקמה בבית שמש. בגיל ארבע לקח אותו אבא לכנס בחירות של שמעון פרס בבית שמש, והוא ראה את המועמד סופג קללות, שאל למה עושים לו את זה ושמע: “כשתגדל אולי תבין”. לאט-לאט נחשף לתחום והבין שניתן לחרוץ גורלות. בגיל 15, כשיצחק שמיר היה בראשות הממשלה, התחילבפעילות בתוך הליכוד ויצאלהפגנות נגד הסכמי אוסלו. במקביל, נחשף לפעילות של מנחם בגין, שקידם חברתית את בני עדות המזרח. 

“רציתי להיות כמוהו, וזה אפשרי. שרים טיפלו בפרויקטים של שיקום שכונות. לזה אני מתכוון במושג ‘להשפיע’. שאלו פעם אדם: ‘מתי הבנת שהפכת למנהיג?’, והוא ענה: ‘כשלא היה לי את מי לשאול שאלות’. כשהייתי יועץ של גדעון סער ניגש אליי מישהו ושאל אם אוכל למצוא לו חצי שעה.מצאתי. אחרי שלושה ימים בא מישהו אחר וביקש: ‘אתה יכול לבוא למשרד שלי? אני צריך כמה עצות’. קלטתי שאני, ככל הנראה, יודע דברים שאחרים לא יודעים”. 

היום הוא מתגורר בדירה קטנה במבשרת ציון, סמוך ונראה לירושלים. בשנים האחרונות שמו נוסק בזירות הדינמיות בעידן שלנו: תקשורת, הסברה ופוליטיקה. הוא נמנה בין הפעילים הצעירים הבולטים במגרש התקשורתי, והצצה לרזומה שלו מעלה פעילויות למען עולים חדשים, קשר מעשי עם יהודי התפוצות, אחריות על החיבור בין העם בישראל ליושבים בחו”ל, חקיקה פרלמנטרית ענפה, שליחויות באירופה, ייעוץ לשר הפנים גדעון סער וקרבה אישית לאישים בכירים, ביניהם חברי הכנסת רובי ריבלין ואופיר אקוניס ומשה כחלון. 

בתוקף היותו דובר מספר שפות הוא נשלח להרצאות, סיורים וכינוסי הסברה למען ישראל. הוא רהוט, מדופלם, מדויק מאוד וידען גדול. אין פיסת היסטוריה שהוא לא יכול לפרוש ביסודיות, על כל עובדותיה, נרטיביה ופרטיה. ביום-יום הוא משמש סמנכ”ל ‘המכון הישראלי לצדק’, מרצה ב’מרכז הישראלי להכשרה פוליטית’ ובעל טור בעיתון ‘ישראל היום’.לא פעם הוא מדבר על החשיבות שבשמירה על הסטטוס קוו ועל ירושלים כבירת ישראל, ובמניפסט שרקם קיימות רגישות והכרה עמוקה למגזר החרדי. במצעו הוא מגבש תעסוקה לחרדים תוך שימת דגש עלצרכיהם,ובתכנית שגיבש הוא נותן מענה עבורם למלגות, הרצאות והכשרה במקביל לשמירה על הזהות. 

מי שמגיע לכנסת, הוא סבור, מעצב את חיינו. “לדוגמה, מוגשת הצעת חוק שמעניקה העדפות ליישובי הפריפריה. המשמעות: תושבי הפריפריה מקבלים פריבילגיה הכרחית על פני תושבי הערים המרכזיות. זו חקיקה סוציאלית מהחשובות שיכולות לקום. לפני תשע שנים קידם בנימין נתניהו הצעת חוק שמעניקה 13 אחוזי הנחה במס לפריפריה. מה זה אומר באופן ישיר? אם אתה תושב פריפריה, יש לך 13 אחוז בנטו ואתה יכול לנתב אותם לצרכים חשובים אחרים, כמו חינוך לילדים. זו השפעה אדירה. אתה מבין את החוק, אתה מתערב בו וכשהוא עובר אתה נפעם: רגע, מה עשיתי”. 

יש לו הרבה תכניות. “בבחירות האחרונות דיברו הרבה על שינוי שיטת הממשל, ואני אומר שלא צריך לגעתבה. הבעיה לא בממשל, אלא בנו. אנחנו דורשים אחריות מהשרים בלי לתת להם סמכות. כל צעד ששר עושה, נתקע. ב-2009 נסעתי עם סער, אז שר החינוך, לסיור במוסדות ברחבי הארץ. בתחילת כל שנה עושים סיור כזה, יחד עם ראש הממשלה, כדי להכיר מקרוב. הגענו לבית ספר בשפרעם שלא היה בו מיזוג, וראש הממשלה ביקש מהסגן: ‘תדאג שיהיה פה מזגן’. הסגן התפקע מצחוק: ‘גם בעוד תשעה חודשים לא יהיה פה מזגן’. איך? יבוא היועץ המשפטי ויגיד: ‘רגע, אם אתם רוצים מזגן בשפרעם צריך לבדוק את המזגנים בכל הארץ’. אחר כך יבוא פקיד במשרד ויחליט שאין תקציב. אתה צריך להמציא תקציב. זה דשדוש שמחסל כל תקווה לשינוי. יושבים פקידים שלא רוצים לקדם כלום, והכוח בידיים שלהם”.

בתקופת עבודתו במשרדים הציבוריים נתקל בהתנהלות לקויה. “במשרד החינוך יש מצ’ינג: אני מביא שקל על כל שקל שאתה מביא. באחד הימים הגיע אדם שביקש לתרום ציודעזר למורים. הייתה ישיבה, היא סוכמה והמגמה נראתה חיובית. אחרי חודש הוא התקשר אליי ושאל מה קורה עם התרומה שלו, והבטחתי לו לבדוק את הנושא ולחזור אליו. פניתי לראש האגף במשרד, והוא אמר לי: ‘עזוב, זה לא התקדם’. שאלתי למה, והוא הסביר: ‘אני במריבות עם פקיד אחר’. כסף שהיה אמור להגיע למורים נעצר בגלל שטות. 

“בכלל, עובד של חברה פרטית מגיש תכנית עבודה בכל שנה. אם הוא מצטיין, הוא מקבל בונוסים. במשרדי ממשלה אין דבר כזה. לא נותנים חשבון לשום עובד. מדכאים את המוטיבציה. אי אפשר להחליף או לפטר פקידים, והמצב הקיים מונצח. חיים רמון נכנס למשרד הפנים, תכנן לעשות רביזיה והפקידים לא נתנו לו. זה מתסכל. לכן אני בא ואומר שההבדל ביני ללפיד הוא הכניסה לשורש הבעיה. 

“כשנבחר ציבור במדינה מתוקנת מבקש למנות מישהו, זאת אמורה להיות חובתו.הוא נבחר על ידי הציבור ליישם מדיניות ויעמוד למבחן בבחירות הבאות. אבל היום מי שמאשר את המינוי הוא, בין השאר, היועץ המשפטי, בית המשפט או ועדה אחרת שלא נבחרה על ידי הציבור ויש לה אינטרסים משלה. גרוע מכך, אותם גורמים לעולם לא יעמדו למבחן ואין עליהם ביקורת אמיתית, למרות שכולנו יודעים כמה פקידי מדינה כושלים בתפקידם”. 

אחד הקשיים המרכזיים שהוא מדבר עליהם מתייחס להתערבות בית המשפט בכל החלטה של הרשות המחוקקת בעשרים השנים האחרונות. “אי אפשר לנהל מדינה ככה”, הוא טוען. “הבחירות הופכות למיותרות. הרבה אנשים אומרים: ‘דב חנין והבית היהודי הם אותו דבר. שניהם מבטיחים ולא יכולים לממש’. תמיד יעמוד מישהו מהצד ויכריז: ‘תעצרו, אני לא מרשה לקדם את זה’. לא הולך להיות שינוי עד שמחוקקים יקומו ויעצרו את התופעה. לא כולם יודעים איך מבצעים את זה. אני, שגדלתי בתוך המערכת, מכיר היטיב את הניואנסים. ראיתי את החולשות”. 

• איך אתה חושב להשתלט על התוהו ובוהו הזה? 

“באמצעות גיבוי ציבורי. אם אתה הולך למהלכים כאלה, הציבור חייב להיות איתך. אתה לא יכול לחולל מהפכה בלעדיו. יש לי היכרות עם כולם. בוא נניח שאתה מחליט להציע הצעת חוק: מינויים בשירות המדינה יהיו פוליטיים. היום זה נחשב לרע. יגידו שאתה מושחת, למרות שהרציונל הפוך לחלוטין. בתקשורת ישאלו: ‘מה פתאום ששר בממשלה ימנה את הפקיד הרלוונטי? הוא בעל נטיות פוליטיות’.ואני שואל: לפקידים אין נטיות פוליטיות ואידיאולוגיות? ומה עם שופטי בית המשפט העליון? כולם בעלי עניין. כשאני אגיש הצעות חוק הציבור יתמוך בהן. איפה? בכלי תקשורת, בעמותות מסוימות. בסופו של דבר, כלי תקשורת הםאמצעי. 

“כשרמון ניסה לשנות את מערכת היחסים דרך בית המשפט, הדביקו לו האשמות שבגללן נאלץ להתפטר. כשרובי ריבלין ניסה,הוא חטף. עם חבר הכנסת יריב לוין, שעושה רבות בתחום החקיקה, יש להם בעיה: הוא אדם טוב ואין במה להאשים אותו. אבל אם תקום קבוצה דומיננטית שתבין את המשמעות ותרצה לשנות, היא תצליח”. 

• למה חברי הכנסת לא מגייסים יועצים וכלכלנים טובים והופכים את העולם? 

“ברגע שאדם נבחר הוא מתקבע. הוא נכנס ומרגיש שכבר השיג. מדינת ישראל מלאה בבעיות, ואנחנו לא עוסקים באסטרטגיה אלא בתמרון וכיבוי שריפות תמידי. אין זמן לטפל בעתיד.תקציב הביטחון דורש מאיתנו הרבה, אבל כששר חדש נכנס למשרד הוא מיישר קו למרות שהוא יודע שהמערכת שואבת תפקידים שלא בצדק. לצה”ל יש שתי משלחות רכש בארצות הברית. למה שתיים? בקושי אחת צריך. ולמה משרתי קבע שאינם קרביים אמורים לצאת לפנסיה בגילאי 42-46? הם לא עובדים קשה. יש בזבוזי כספים גדולים. 

“קח גם את ניצולי השואה. הקרן לרווחת ניצולי השואה שתחת האפוטרופוס הכללי אמורה להעביר להם מיליארדי שקלים, אבל למעשה שומרת את הרוב אצלה, ממתינה שהם ימותו ובינתיים נהנית מכספי ריבית וממשכורות שמנות. ואף אחד לא שם לב.אני רואה את הדברים ואומר: תנו לי את הכוח. נכון להיום, אין לי כוח ברמת הסמכות. כשאני רוצה לקדם משהו אני פונה לחבר כנסת, והוא עושה לי טובה ומסייע בהגשת שאילתה. לא רוצה את הטובות האלה. רוצה להוביל בעצמי. כשיש לך עניין אתה מגיש, מנתב, יוצר דיון, נלחם מול מי שצריך”. 

• אחרי ארבע שנות זעזוע ספים ירצו לבחור בך שוב? 

“אם אהיה מספיק טוב, יבחרו. אם לא יבחרו,כנראה שלא הייתי טוב מספיק ושאני לא ראוי להזדמנות נוספת”.

• בעבר אמרת שהאנטישמיות באירופה נובעת יותר מתעמולה ופחות משנאת דת. 

“אמרתי שהיא נובעת ממסורת. האזרח האירופאי הפשוט לא מכיר את ישראל, ומחזיק בתפיסה שנובעת מבורות ומאי ראיית התמונה השלמה.התקשורת מציגה לו ישראל שמתעללת בפלסטינים, והוא מושפע. האירופאים גדלו על רקע כזה: היהודים רוצחים, היהודים אוהבים כסף, היהודים גנבים. יש להם תבנית מסולפת. למדתי בווינה וחוויתי את זה. כשהם פוגשים ישראלי, הם מבינים שהוא שונה.בשבוע האחרון ביקרתי בבית השגריר הבלגי ואמרו לי: ‘זה לא מה שחשבנו’. אפשר להציג את ישראל האמיתית”. 

• צריך להשקיע משאבים בהסברה. 

“זה מה שאני עושה היום. מסתובב בעולם ומסביר את ישראל”. 

• איך האנטישמיות היום ביחס לפעם? 

“ב-1938 לא היה ליהודים לאן לברוח. היום העולם לוחץ עלינו, אבל עדיין יש לנו ריבונות מדינית. בנוסף, אז היה משבר כלכלי אדיר בעולם. עכשיו האנטישמיות מונעת בעיקר על ידי ארגונים מוסלמים, שהביאו את האנטי ישראלים לסבך אנטי יהודים”. 

• בחזית המקומית, איך היית מתמודד עם נושא גיוס בני הישיבות? 

“הוא מכעיס אותי. דברים צריכים להיעשות עם הציבור, לא נגד הציבור. הם חושבים שהם יצליחו להכניס לכלא בחורי ישיבות רבים כל כך? הם לא רואים את כל התהליכים המורכבים שבחברה החרדית? מאוד פופוליסטי לומר ‘שוויון בנטל’ ולצרוח ‘הנה, עשיתי להם דווקא’. אני מעדיף ללכת לרבנים,לשבת איתם ולעשות משהו ביחד. אני מסתכל על ארגון זק”א החרדי, שעושה יופי של שירות לקהילה, ומעוניין להגביר את המגמות האלה. גם דוד בןגוריון שמר על הסטטוסקוו ונתן לקיים את התורה ואת ההלכה. זאת הדרך הנכונה. 

“החרדים הם אלה ששומרים על תורת ישראל, שמחברת אותנו לארץ הזאת. אתה מכיר את הסיפור עם ועדת פיל? ב-1937 דנה ועדה בריטית בנוגע לארץ והחליטה לחלק אותה. שאלו את בן גוריון: ‘מה הזכות שלכם על ארץ ישראל?’, והוא אמר: ‘התנ”ך שלנו’. מי ששמרו לאורך שנים על המסורת היו החרדים,ואני רואה קשר ישיר בין הדת לבין הלאום היהודי.בסך הכול, אנחנו חלק משושלת, חלק מעם ישראל, חלק מנצח שחובה שתהיה לו המשכיות. נמשיך לחיות יחד, חרדים ולא חרדים,אם נרצה או לא,ומקומם אותי מאוד שאנחנו נוטים להתאחד רק בשעות מצוקה”. 

• מי המודל הפוליטי שלך? 

“בגין. הוא הוביל להכי הרבה שוויון חברתי. הוא הוריד, יותר מכולם, את המסך שבין אשכנזים למזרחים. יש את מדינת ישראל של לפני בגין ואת מדינת ישראל של אחרי בגין”. 

• מהי שאיפת העל שלך בפוליטיקה? 

“זה נשמע מלא פתוס: אני מבקש לדאוג להמשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל”.